אלישיב הכהן קפלון

כך ננקה את הבית מחמץ
(מדריך לאבא ולאימא ולכל המשפחה...)

 אז יש כמו שניקו אבותינו ואמותינו בדורות הקודמים בפולין ובמרוקו, בג'רבא או ברוסיה: במי בורית ובסחבה, בקרצוף וברוב יזע; ויש כמו שמנקים היום: בחומרי ניקוי רעילים שקוטלים כל סיכוי לקיום כל מה שאינו נקי – בלא יגע ובלא יזע.

אבל יש גם כמו שמנקים אנשים שה' חנן אותם במעט תבונה בסיסית, אלה זוכים להבין שלא די בטיפול אגרסיבי בחשש-חששו של פירור חמץ דחוי ושכוח, אלא יש גם לעסוק וברוב אחריות בחמץ הבלתי-נראה, אבל זה שמתערב לנו בחיים וכמעט הופך אותנו עצמנו למחומצים ח"ו. כאן כבר לא יעזור ניעור נמרץ של הבגדים לפני עזיבת המטבח.

*

ישנו קושי עצום שעמו מתמודדים הנהלות ישיבות חב"ד כשהם נדרשים להחליט מי ראוי להימנות על תלמידי הישיבה [וראה הבהרה בסוף המאמר!].

הפונים לישיבה אמורים להיות ילדיהם של חסידי חב"ד, וככאלה, הם אמורים להתקבל לישיבה ללא בעיה אם עברו את המסלול החינוכי הקודם במוסדות חב"ד. אלא שכאן צצה בעיה קטנה: "הורים חסידי חב"ד" כיום ממש לא אומר: בית שבו יראת שמים ואווירה דתית-חסידית הם המאפיין העיקרי של הבית.

במצב כזה, יתכן שהילד מצטיין אפילו בהישגיו בתלמוד-תורה אבל חסר מאד מבחינה רוחנית; אין לו משיכה לעניני קדושה, ובכיוון השני – הקונקרטי יותר לעניננו – הוא לגמרי לא מבין מדוע יש סמכות למישהו לשלול ממנו את החירות להמשיך ולעסוק בדברים שראה בבית שלו שהם לגיטימיים.

מה הוא ראה בבית שלו?
התנהגות שאינה תואמת יהודים יראי שמים-חרדים.

["חרדים" אמרנו - מלה נוראה!... אבל כן, הורים נכבדים: חסידי חב"ד הינם יהודים חרדים, ואת המלה הזאת לא המציאו הרבנים... אלא נביאי האמת, כמפורש בתנ"ך. לכן, 'חרדים' - זה לא בעקיטשע ולא סורטוק, לא כובע עם "חץ חבד"י".. ולא שטריימל; 'חרדים' זה אך ורק: יהודים שיש בהם יראת-שמים, והם מקפידים להתנהל על פי ההלכה. הלבוש היהודי אינו אלא סממן חיצוני נחמד (וגם חשוב) שהתווסף והשתכלל במהלך הדורות מאז חורבן הבית ועד עתה, כל קהילה כמנהגה].

יכולים אנו להשאיר את הדברים מופשטים, זו המומחיות שלנו: לדבר גבוהה-גבוהה על שיחות קדושות של הרבי והנחיות שונות שניתנו מהרבי בעל-פה בכל עניני תורה ומצוות ויראת שמים, אך לפספס את החיבור הקטן הקריטי שבין דיבור למעשה.

אז הבה נמקד את הדברים קצת יותר – ובאמת, ללא כל חדווה:

בבית חרדי-חסידי אין גישה חופשית לאינטרנט, אלא מותקנים הגנה וסינון מלאים, וזאת לפי הסטנדרטים הגבוהים, היעילים, לא המינימליים; הגנה לפי הוראות הרבנים ולא לפי הוראות חברות התקשורת.

אז לפני שתגיעו – הורים יקרים – אל הנהלת מי מהישיבות בטענה: היתכן שהבן שלי לא יתקבל לישיבה חסידית – חישבו היטב: אם הבית שלי מתנהל באווירה של תיכון ממלכתי וזה מתאים לי – אשלח את הבן שלי לתיכון הקרוב לבית, כפי שנוהג כל הורה טוב בארצנו; אך אם, משום-מה, אני מעוניין שהבן שלי ילמד בישיבה חסידית – אשתדל מיד לדאוג לכך שהבית מתנהל [לא רק על פי סיסמאות חסידיות גרידא, את אלה נשאיר לבחירות הקרובות... אלא] על פי הוראות השולחן-ערוך והנחיות הרבי, לטוב לנו כל הימים.

"ותזכו לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות ובחסידות"

הבהרה: למרות עבודתו של הכותב באחת מישיבות חב"ד (לא בתפקיד ניהולי!), אין לדברים כל קשר לישיבה זו או לישיבה ספציפית כלשהי; הדברים נכתבו על דעתו האישית של הכותב בלבד!]