מערכת COL
|
יום י"ז אדר ה׳תשע״ח
04.03.2018
אותנו לא צריך לקרב? אנחנו שקופים? • טור נוקב
"הם שואלים את עצמם, למה לא אנחנו? לנו לא מגיע קצת יחס? אותנו לא צריך לקרב? אנחנו שקופים? יש לכם מושג מה זה יעשה לנערים שלנו אם יתחילו להתייחס אליהם? להשקיע בהם גם? נכון. לפעילות כזאת לא יהיה כיסוי תקשורתי. הרי למה להתאמץ? בסך הכול ילדים שלנו. לא מעניין" • טור נוקב שהגיע למערכת, בעניין השקעה חינוכית בבית פנימה, ואנו מביאים אותו כלשונו • לטור המלא
אילוסטרציה: מנדי הכטמן, COL (למצולמים אין קשר)
טור נוקב שהגיע למערכת, בעניין השקעה חינוכית בבית פנימה, ואנו מביאים אותו כלשונו:
כובשים את כפר חב"ד
כולנו מכירים את הסיפור על חסיד חב"ד מוכר, אדם מאיר פנים וירא שמים, חסיד אמיתי. הקים משפחה חסידית לתפארת, כל ילדיו עוסקים או במפעל השליחות או במסגרות חינוכיות, משפחה של יראת שמים חסידית אמיתית, ואחרי הכול - לא עלינו-... מתנוססת מעל ראש המשפחה המפוארת הזו כיפה סרוגה למהדרין, לא שחורה או כהה כזאת, אלא כיפה סרוגה אמיתית. שאלו אותו פעם: "בחייך, משפחה כזאת ואתה עם הדבר הזה על הראש? תחליף."
אמר להם: "אני מכיר את חסידי חב"ד. כל עוד אני עם הכיפה הזאת על הראש כל פעם שאני פוגש חבר חב"די או בכלל חסיד חב"ד הוא יבוא אליי ייתן לי חיבוק ישאל בשלומי והכול עם חיוך ענק, אני יודע שברגע שאני יחליף את הכיפה הסרוגה לכיפה שחורה חב"דית - את היחס החם הזה כבר לא אקבל...
למה אני מקדים את המאמר בסיפור הזה?
בימים האחרונים נחשפנו כולנו לפעילות הגדולה והמבורכת של ארגונים גדולים וטובים בחב"ד.
לא נרחיב בפרטים, מדובר בארגונים עם משאבי ענק שמשקיעים מאות אלפי שקלים בפעילויות, הרצאות, הופעות, טיולים ואפילו מלגות חודשיות למשתתפי השיעורים. גם בתי חב"ד מסויימים, ואת זה יש בהחלט להעריך ולהוקיר, מקיימים גם הם פעילויות מיוחדות עם מקורבים ובני נוער.
אין חולק על חשיבות הפעילות וכו' וכו' אבל כאן אני נכנס למעשה למטרת המאמר.
זה לא סוד. כל מי שעיניו בראשו רואה את המצב במוסדות חב"ד, החל בתלמודי תורה וכלה בישיבות הקטנות והגדולות. אם אנחנו רוצים לעצום את העיניים בבקשה, אבל אם אנחנו רוצים להתמודד עם המציאות האמיתית אנחנו חייבים לעצור הכול ולחשוב מה עושים הלאה.
לא נתחיל לפרט את הבעיות השונות. (זה כבר למאמר אחר...) אני מדבר כבר על התוצאות. מידי שנה נפלטים מהמערכת עשרות ילדים. נערים ונערות ממשפחות חסידיות, נערים ונערות ממשפחות טובות. נערים ונערות שנפלטו מהמסגרת בגלל מחסור של אנשי הוראה טובים מסורים ואכפתיים.
אם פעם תדבר עם אחד מהם תראה כמה שנאה וסלידה יש להם מהמערכת בה הם בילו את מיטב שנותיהם. הנערים הללו יושבי בבית משועממים, חיים בתחושה של אובדן דרך חוסר שייכות או במילים אחרות פשוט "שקופים". בערב יוצאים למרכז הכפר או העיר יושבים על הספסלים מתוסכלים כועסים.
מישהו פעם עבר ליד נער כזה? הציע לו לשבת איתו? לקנות לו משהו? או סתם לשוחח איתו. האם מישהו מכל אלה שפועלים אצל סטודנטים ומקורבים בכל רחבי הארץ חשב פעם על הנערים והנערות שלנו? מה הם מרגישים כשהם רואים בכל אתרי חב"ד כמה כסף ומשאבים שופכים על בחורים ובחורות לא חב"דים? כמה אירועים? כמה מלגות? כמה הופעות? לדוגמא אציין, טיול גדול לניו יורק. כל יום תמונות מהביקור ב- 770 ולמחרת מהאוהל וכל זה מלווה בארוחות מושקעות פגישות עם קודקודי חב"ד... יש לכם מושג כמה תסכול זה גורם לנערים והנערות הללו?
הם שואלים את עצמם, למה לא אנחנו? לנו לא מגיע קצת יחס? אותנו לא צריך לקרב? אנחנו שקופים?
יש לכם מושג מה זה יעשה לנערים שלנו אם יתחילו להתייחס אליהם? להשקיע בהם גם?
נכון. לפעילות כזאת לא יהיה כיסוי תקשורתי בשופר של הרבי וכנראה גם לא באתרי חב"ד. נכון לפעילות כזאת לא ייצאו כל קודקדי חב"ד להצטלם לתמונה קבוצתית ברקע של 770. הרי למה להתאמץ? בסך הכול ילדים שלנו. לא מעניין.
אנחנו הולכים ולוקחים את מיטב האברכים החסידיים שלנו חברה שיכלו לנהל מוסדות, תלמודי תורה וישיבות, אברכים צעירים שיכלו להיות מורים ומחנכים מעולים יכלו לחולל מהמפכות במסגרות החינוך החב"די, חברה שיכלו לתת תמיכה ועזרה ומשמעות לחיים של הילדים שלנו ושולחים אותם לעבוד בחוץ, שם יותר חשוב לתת ולתרום. ומה עם ההלכה היסודית של עניי עירך קודמים? מי ידאג להם ??
רק תדמיינו מה יכולנו לעשות עם כל הכישרון החב"די הזה שמסתובב ברחבי הארץ? רק תדמיינו מה יכולנו לעשות עם כל תקציבי הענק האלה?
למה לא לקחת קבוצה של ילדים שלנו לרבי ל-770? לאוהל? להראות להם את הבית של הרבי? להפגיש אותם עם הקודקודים? או בכלל , עזבו הכול, פשוט לתת להם יחס, זה הכול יחס ותחושה שלמישהו אכפת מהם. מי יודע כמה ילדים ודורי דורות יכולנו להציל עם קצת יותר אכפתיות ויחס חם?...
נכון הציבור שלנו, בחלקו, כפוי טובה, אין לו הכרת הטוב, לא מעריך ורק מחלק הערות כל הזמן, ציבור שיתרום אלפי שקלים לבית חב"ד במזרח הרחוק ולא ייתן שקל למוסד שבו הבן שלו לומד.
נכון לפעילות כזאת אין תהילה ופרסום (חלילה שזאת המטרה)
אבל מה לעשות? אלו הילדים שלנו ולהם צריך לעזור.
מי מוכן להרים את הכפפה?
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
