מערכת COL
|
יום י"ד אדר ה׳תשע״ח
01.03.2018
"אפילו בנעילה לא תובעים מיהודי שיהיה עד דלא ידע" • פרק רביעי
הפעולה השמימית בפורים תשי"ג: באורח בלתי שגרתי אומר הרבי במהלך ההתוועדות שני מאמרים, כשלפני המאמר השני מספר סיפור מפעים. כעבור ימים אחדים מבינים כולם את משמעות הסיפור, כשמאורע פתאומי שמסעיר את העולם כולו התרחש בדיוק באותם רגעים • ההודעה המפתיעה בפורים תשט"ו: הרבי מבקש מאלה שמוכנים לקבל על עצמם את ניסיון העשירות שירימו את ידם • הגילויים הנפלאים של פורים תשט"ז: במי מקנא ה'גאון' הליטאי, ומדוע הדואר הישראלי הרוויח סכומים עצומים בעקבות קנאה זו? • לכבוד חג הפורים מגיש מגזין שישי ב-COL את הפרק הרביעי של "פורים במחיצת הרבי", והפעם עם רגעים שלא ישכחו מהתוועדויות פורים בצלו של הרבי • רגע לפני ה'משתה ושמחה' עם בני המשפחה, טלו כוסית לחיים והצטרפו אלינו להתוועדות פורים עם מרדכי שבדורנו - אל תחמיצו >>> • פורים עם הרבי > פורים תשל"ו: העיתון פרסם, הקוראים הגיבו והרבי התייחס בהתוועדות • פרק ראשון> פורים תשח"י: תשע שעות של גילויים נפלאים וביטויים נדירים • פרק שני> פורים תשכ"ו: כשהרבי הודיע: "כל הפושט יד נותנים לו" • פרק שלישי
אם בפרקים שעד עתה עסקנו בתיאור התוועדות ספציפית מחג הפורים במחיצתו של הרבי, הרי שבפרק הנוכחי והאחרון בסדרה זו - נבקש להתעכב לא על שנה מסוימת דווקא כי אם על אירועים מעניינים ומכוננים שהתרחשו במהלך השנים במהלך חג הפורים אצל הרבי. רגע לפני ה'משתה ושמחה' עם בני המשפחה, טלו כוסית לחיים והצטרפו אלינו להתוועדות פורים עם מרדכי שבדורנו.
•
התוועדות פורים תשי"ג תיזכר אצל כל מי שנכח בה כהתוועדות היסטורית במלוא מובן המילה. במהלך ההתוועדות אמר הרבי שתי מאמרים, דבר שבלתי רגיל בדרך כלל, אולם גולת הכותרת אם ניתן להתבטא כך של ההתוועדות הייתה השיחה שקדמה למאמר השני "על כן קראו לימים האלה פורים".
זקני אנ"ש שעודם זוכרים את מאורעות התוועדות זו, כדוגמת החוזר הרב יואל כהן, מתארים כי בהקדמה ובסמיכות למאמר, נראתה לפתע רצינות ודביקות מיוחדת על פניו של הרבי, ואז פתח הרבי וסיפר:
"בתקופת המהפכה ברוסיה, לאחר מפלתו של הקיסר, הורה כ״ק אדמו״ר (הרש״ב) נ״ע לחסידים להשתתף בבחירות שנערכו במדינה. בהתאם לכך הגיע למקום שבו התקיימו הבחירות גם אחד מהחסידים שהיה מופשט לגמרי מהוויות העולם, ולא ידע כלל מה מתרחש במדינה. לפני שהגיע החסיד לאזור הבחירות, טבל במקוה כמובן וחגר אבנט, כמובן וכראוי לפני קיום הוראה של הרבי.
"לאחר שעשה החסיד מה שצריך לעשות בשביל הבחירות, כפי שהורו לו חבריו - ראה אנשים עומדים ומכריזים ״הו-רה״, ועמד גם הוא והכריז: "הוא-רע, הוא-רע, הוא-רע״..."
הרבי סיים לספר את הסיפור וכל המסובים בהתוועדות עמדו והכריזו בהתרגשות: "הוא-רע, הוא-רע, הוא-רע״. מיד לאחר מכן פתח הרבי ואמר את המאמר. עד כאן ממה שהתרחש באותה התוועדות. אבל החלק המפעים בסיפור אירע כעבור ימים מספר.
כמה ימים לאחר ההתוועדות פורסמה השמועה שבאותו הזמן ממש נהרג הצורר סטאלין. מעניין לציין, שמאמר זה יצא לאור מוגה על ידי הרבי לקראת חג הפורים של שנת תנש"א, וב'פתח דבר' שלו (וכידוע שהרבי היה מאשר גם את נוסח הפתח דבר) נכתב: "אמירת מאמר זה – המאמר השני שנאמר בהתוועדות פורים בשנה ההיא – הייתה קשורה, כנראה, עם המאורעות שאירעו בתקופה ההיא עד למפלתו של המושל דמדינה ההיא שהיה צורר ישראל, כפי שהבינו בשעתו מהסיפור שסיפר כ"ק אדמו"ר שליט"א – כהקדמה ובסמיכות לאמירת מאמר זה - ע"ד הוראת כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בתקופת המהפיכה לאחרי מפלתו של הקיסר".
רק לפני שנסיים מהתוועדות זו כדאי לציין כי ביומן אחר מההתוועדות מתואר שכאשר הרבי סיפר את הסיפור אודות החסיד שהשתתף בבחירות, תיאר הרבי כשחיוך רחב נסוך על פניו הקדושות איך עשה בדיוק אותו חסיד: הרבי חיבר את שתי ידיו בצורת משולש כלפי מעלה והכריז שלוש פעמים "הו-רה הו-רה, הו-רה".
תמונה שככל הנראה הינה מהתוועדות פורים תשי"ג, עת סיפר הרבי את הסיפור
אחרי שסיים הרבי לספר את הסיפור, הסתובב לימינו וסיפר שוב את כל הסיפור, כששוב הוא מניף את שתי ידיו ביחד כלפי מעלה ומכריז שלוש פעמים "הוא-רע, הוא-רע, הוא-רע".. אחר כך הסתובב הרבי לצד שמאלו, ושוב סיפר את כל הסיפור, ושוב הראה בדיוק איך עשה החסיד. מיד אח"כ פני הרבי הרצינו באחת, והרבי החל באמירת המאמר ד"ה על כן בקול שקט.
ניסון העשירות
ומכאן שנתיים קדימה, להתוועדות שרגע ממנה בלתי ימחה מתולדות דברי ימי התוועדויות הפורים של הרבי.
כמו בכל שנה, גם לקראת התוועדות פורים תשט"ו התאספו מאות חסידים להתוועדות פורים במחיצתו של הרבי. איש מהנוכחים לא ידע על הגילוי השמימי המופלא שיתגלה במהלך התוועדות זו. שיחה רודפת שיחה, בין לבין מנגנים החסידים ניגונים שמחה. לפתע מאירות פניו של הרבי באור יקרות. איש לא ציפה לדברים הבאים:
הרבי אמר: "מתלוננים מדוע נדרשת עבודה ב'מסירות נפש', ואומרים שהיה הרבה יותר טוב אילו היו יושבים איש תחת גפנו ותחת תאנתו, שהכול יהיה בהרחבה בגשמיות ובני חיי ומזוני רויחי.
"לא מדברים על עשירות ולא על מותרות שמפריעות לרוחניות ואפילו לגשמיות, כמשל הצמח–צדק על אודות לבושים; כשם שלבושים קצרים אינם ראויים כך גם לבושים ארוכים מדי אינם טובים שהרי אפשר להיכשל בהם, וכך גם בכל העניינים הגשמיים שהם עניינים חיצוניים ונקראים לבושים, 'עור ובשר תלבישיני', וכפי שראינו לצערנו בכמה עשירים, שניסיון העשירות הוא ניסיון גדול ביותר ודרושה יגיעה גדולה ועצומה כדי לעמוד בניסיון, וכמו שכתוב בתניא שדרושה התבוננות של כמה שעות…"
כאן הפסיק הרבי לזמן מה, ואחר כך המשיך ואמר: "ואף על פי כן, שהקב"ה ייתן לכל ישראל עשירות ושתהיה יגיעת נפש ויגיעת בשר ויהיה צורך בהתבוננות של כמה שעות כדי לבטל את הניסיון. הרי באמריקה כל דבר הולך בהצבעה, ובכן כל אלו שמסכימים שתהיה להם עשירות בהפלגה ולא אכפת להם היגיעה, שירימו את יד ימין בלבב שלם".
הלם אחז בנוכחים. ל’גילוי’ שמימי שכזה, איש מהם לא ציפה. ובכלל, מתי מאז רבי שמעון בר יוחאי הוצע לתלמידים עושר כה רב באופן כה פשוט וקל?!… מי שרוצה להיות עשיר - עליו רק להרים את היד… זו ההזדמנות!
הרבי המתין רגעים אחדים והביט סביב. מסתבר כי רוב האנשים שהיו נתונים בהשפעת השיחה שמדברת על הקושי בניסיון העושר, ניסיון כלל וכלל לא פשוט, לפיכך הם לא אזרו אומץ בנפשם להרים את ידם ולזכות בעושר. רק שלושה עשו זאת והגביהו את ידם. או אז אמר הרבי:
“אחר כך מתלוננים שזה חסר וזה חסר, אך כאשר ישנה עת רצון עושים “חב”ד’סקע שטותים”… מה אעשה לכם, בגשמיות הולכים ספק וספק–ספקא אולי ייצא משהו. וכשיש התוועדות עם יותר ממניין יהודים, נמצאים בעת רצון באופן של “לתפוס” ו”לחטוף” בעניין שקשור עם הקב”ה בעצמו, מפסידים את ההזדמנות ובלבד שייקרא בעל מוחין. מה אעשה?… הרי זה לא יבלבל גם ברוחניות ויהיה יותר זמן וכוחות לפעול בעולם הזה הגשמי בחיזוק התורה והמצוות…”
והעידו חסידים, כי אותן ידיים בודדות שהורמו באותה התוועדות פורים מיוחדת, זיכו את בעליהן בעושר מופלג. משתתפי אותה התוועדות יודעים במי מדובר…
אחד החסידים שהיה נוכח באותה התוועדות, סיפר לימים כי רבים השומעים את הסיפור מתפלאים מדוע החסידים לא העזו לנצל את שעת הכושר, אולם רק מי שנכח במקום יכול להבין את האווירה ששררה באותה התוועדות - לאחר שהרבי הירבה לדבר על ניסיון העושר ואף הרחיב בכך שהוא קשה יותר מניסיון העשירות, הרי כשלבסוף הציע בכמעין חיוך: ‘נו, מי שרוצה עשירות, שיצביע’ - אחרי כזאת הקדמה, כולם חששו להצביע…
באותן שנים התייחס הרבי לכך באחד ממכתביו לאישה שכנראה התפלאה על כך שהרבי מאחל ליהודים הרחבה בגשמיות, כותב הרבי בשנת תשי”ז: ”..שהרי פשיטא ומפורסם מאחל הנני לכל אחד ואחת מבני ישראל שיחיו חייהם בהרחבה, לא רק בהרחבה רוחנית אלא גם בהרחבה גשמית, כפשוטה ממש, ואף שהנסיון דעושר גדול יותר מהנסיון דקו ההפכי ח”ו, הרי זה עניין בעבודתו לקונו של האדם החי מחיי החיים”.
•
בקשר עם התוועדות זו של פורים תשט"ו, כדאי להביא חלק משיחתו של הרבי בהתוועדות בה האיר באור יקרות את יומו המסוגל של פורים, וכך התבטא הרבי באותה התוועדות:
"כאשר הקב״ה מעניק ליהודים יום מיוחד בשנה ואומר, שאפילו ביום הכיפורים בשעת תפלת נעילה לא תובעים מיהודי ״עד דלא ידע״, רק בפורים ישנו חיוב זה, להיותו ״עת רצוף׳ מיוחד, שלכן מעניק הקב״ה אז את אשר מגיע עבור ״עד דלא ידע״ ־
ותמורת זה מנצלים יום זה כדי לחשוב על עצמו, על גשמיות או על רוחניות, ולאחר מכן, כשיחלפו ימי הפורים .. יבוא ויטען מדוע חסר לו פרט זה בתורה, וממילא ־ פרט שני חסר לו בקיום המצוות וממילא בגשמיות חסר לו פרט נוסף!...
הקב״ה אומר: הקשיבו יהודים! הנני נותן לכם יום שבו עליכם ״לבסומי . . עד דלא ידע״, ודוקא ע״י הנהגה זו פועלים את ה״ונהפוך הוא״ מעומק תחת לעומק רום, וממשיכים שמחה בלי גבול על כל השנה".
גילויים נפלאים
די בלהזכיר את צמד המילים "פורים ט"ז" בכדי לעורר במוחו של כל חסיד את התוועדות הקודש המופלאה שהתרחשה בפורים אותה שנה, שעה שהתוועד הרבי במשך שעות ארוכות ונטל כמויות גדולות של לחיים.
במהלך ההתוועדות החל הרבי לספר סיפור אודות הרב רפאל נחמן כהן, כשרגע לפני שפותח בסיפור מזכיר את בנו, ה'חוזר' ר' יואל כהן שהוכח בהתוועדות שיאמר לחיים. לאחר שר' יואל מסיים את הכוס עד תומה מתחיל הרבי לספר את הסיפור.
וכך סיפר הרבי: "פאלע כהן התוועד בי' שבט, וכטוב לב המלך ביין אמר ש'פלוני בן פלוני' מקנא בתלמיד הקטן ביותר בתומכי תמימים, מפני שדווקא התמים הוא זה לומד חסידות".
הרבי המשיך: "כיוון שאותו פלוני בן פלוני נמצא בעולם האמת, ממילא יודע הוא מהי המעלה של לימוד החסידות, וממילא מקנא הוא בתלמיד הקטן ביותר בתומכי תמימים.
"אי אפשר לתאר, הדואר הישראלי, הרוויח סכומים עצומים... מגיעים מכתבים אחד אחרי השני. ובכולם שואלים, כיצד אפשר לומר דבר כזה, הרי אותו אחד הוא גדול שבגדולים, פוסק ולמדן, כל ימיו ישב באהלה של תורה, ואין שייכות לתארו, ופתאום אומרים שמקנא אפילו בקטן שבקטנים, שלמד פרק תניא?!
"והתשובה על זה, שזוהי גמרא מפורשת: הגמרא במסכת בבא בתרא אומרת, שלעתיד לבוא יהיו שבעה חופות, ו"צדיק נכווה מחופתו של חברו". מהו העניין בזה שנכווה? הרי אילו היו מכניסים אותו - לא היה נכווה, ומזה שנכווה מובן שלא הרשו לו להיכנס. ואם אין מניחים אותו להיכנס, מדוע הוא נדחק ונכווה? אלא שכל זמן שהיה בעוה"ז לא ידע מהיוקר שבזה, כאשר אבל בא לעולם הבא רואה את היוקר שנמצא בזה, ומשתלם לו להיכוות לדחוק את עצמו, והעיקר אולי יזכה ליהנות מחופתו של חברו.
"מאיפה ישנה חופה לעתיד לבוא, על זה ישנו מאמר רז"ל "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו" שכיצד מקבלים את השכר לעתיד לבוא, זהו דווקא כאשר ישנו תלמודו בידו, כאשר למד עניינים אלו בעוה"ז הגשמי.
"אם אבל בעוה"ז הגשמי, לא למד עניינים אלו ולא שלא למד, כיוון שלא הייתה יכולת ללמוד, אלא שלא למד זאת בדעה מכוונת, כיוון שלא החזיק מלימוד זה, הרי שלע"ל בעולם האמת – לא יעזור שום תשובה – תשובה ישנה רק בעוה"ז, שבו ישנו עצמות ומהות אין סוף.
"ולכן אז "נכווה מחופתו של חברו" כיוון שלהכניסו בפנים לא יכולים, שהרי היה מנגד על זה, ואין תמיה מדוע הנשמה נדחקת לחופה – המקום בו לומדים פנימי' התורה, כיוון שבעולם האמת רואים את האמת שבזה, ואת ה"נועם עריבות ידידות" שיכול להיות מזה.
"וממילא יכולים להיות ב' הדברים, ישנה ה"חופתו של חברו" והוא אינו עומד מן הצד, שהרי רצונו להיכנס, ואי אפשר – רחמנות (נעבאך) – להכניסו, כיוון שיכווה כיוון שבהיותו פה למטה הי' מנגד ללימוד זה".
הרבי סיים: "אבל סוף סוף – בל ידח ממנו נידח, זהו רק בגן עדן והדרגות שבו. לאח"ז אבל תהי תחיית המתים, ואז כולם ידעו אותי וידעו איפה האמת נמצאת, ויבקשו ממלך המשיח שילמדם פנימיות התורה, ואז יקבל חלק גם בזה".
•
תפילתנו איתנה כי את התוועדות פורים המרכזית של שנה זו כבר נזכר לחוג יחד עם מלכנו בבית המקדש השלישי, ומלאה הארץ משקה בהתגלות משיח צדקנו.
אמן!
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
