מערכת COL
|
יום י"א אדר ה׳תשע״ח
26.02.2018
חב"ד בקמפוס – עונג ורצון ● הרב יוסף יצחק גורביץ'
ישנו איחול חסידי שעל פניו נראה תמוה - "בגשמיות וברוחניות" ● מדוע הוא נראה תמוה? מכיון שהגשמיות, לכאורה, טפילה ומשנית לרוחניות, ולכן, מן הראוי היה לשימה במקום השני, אחרי הרוחניות, ולאחל "ברוחניות ובגשמיות" ● אולם לא היא - מכיון שגשמיות של יהודי תוביל בהכרח לרוחניות ושתיהן שלובות האחת בשניה ● הרב יוסף יצחק גורביץ' משפיע בישיבת תות"ל מגדל העמק בטור על פעילות חב"ד בקמפוס לרגל יום ההתרמה שהחל אמש ● לטור המלא
הרב יצחק גורביץ' על רקע תמונות סטודנטים מפרוייקט חב"ד בקמפוס במסע לניו יורק אשתקד (צילומים: יחזקאל איטקין, אודליה ש, COL)
ישנו איחול חסידי שעל פניו נראה תמוה - "בגשמיות וברוחניות". מדוע הוא נראה תמוה?
מכיון שהגשמיות, לכאורה, טפילה ומשנית לרוחניות, ולכן, מן הראוי היה לשימה במקום השני, אחרי הרוחניות, ולאחל "ברוחניות ובגשמיות".
אולם לא היא. מכיון שגשמיות של יהודי תוביל בהכרח לרוחניות ושתיהן שלובות האחת בשניה.
את הביטוי המוחשי ביותר לרעיון זה זכיתי לראות במו עיני אצל חתני וביתי - הרב תנחום ומושקא ריבקין, השלוחים באוניברסיטת חיפה. כשלוחים בקמפוס, עבודתם מתייחדת בכך שהם משמשים כבית של ממש עבור הסטודנטים. הם נמצאים שם עבורם עשרים וארבע שעות ביממה בשביל כל דבר, קטן כגדול, והקשר מתחיל בעיקר סביב ענין זה ולא סביב עניינים שברוח.
כשסטודנט צריך חום של בית, משענת, אבא, אמא, אח גדול או סתם חבר, על מנת לפרוק את שעל ליבו, השלוחים שם בשבילו. והסטודנטים חשים זאת ומגיבים בהתאם.
נדהמתי לגלות שחתני וביתי אינם יוצאי דופן שכן נקודה זו היא הבריח התיכון בעבודתם של כל השלוחים בקמפוסים, והדבר המדהים ביותר הוא שלמרות שדברים אלו אינם, לכאורה, "רוחניות", הם מובילים בצורה ישירה לשם, באופן טבעי לגמרי. בשיחות שהיו לי עם סטודנטים הם אמרו לי, שהעובדה שהיהדות נקשרת אצלם עם חוויה חיובית כל כך גורמת להם לגלות עניין ביהדות ובמה שיש לה להציע להם.
בחסידות מוסבר שישנם שני כוחות שמניעים את האדם - עונג ורצון. אם הייתי צריך להגדיר את עבודתם של השלוחים, הייתי אומר שהם מגלים לסטודנטים את התענוג שביהדות וממילא מעוררים בהם את הרצון.
נקודה זו גם באה לידי ביטוי בשיעורים שהשלוחים מוסרים בקמפוס, כאשר באמצעות תוכנית לימוד מאורגנת להפליא הם נוגעים בנקודות שמגלות לסטודנטים עד כמה שהיהדות רלוונטית לחייהם ומדברת אליהם.
כך הדבר גם בנוגע לתוכנית "מעמיקים", שבמסגרתה מאה סטודנטים, מהשמנה והסלתה שבקמפוסים, לומדים במשך שנה שלימה ובסופה טסים לרבי.
שוחחתי עם סטודנטים שהשתתפו במסע ועמדתי נפעם כשתיארו לי בהתרגשות ובעיניים נוצצות את 770, את החדר של הרבי ואת האוהל הקדוש. הרי לכאורה מדובר בסטודנטים שמעולם לא חוו התוועדות עם הרבי, יחידות או מעמדי קודש אחרים, ומאין להם הרגש החם והכובש כל כך של הקשר עם הרבי?
כולם ענו לי כי הם חשו שהמקומות הללו מוציאים מהם את הטוב ביותר שיש בהם, וששם הם חוו את היהדות כמשהו חיובי וטוב עבורם, שכן המקומות הללו מסמלים מקור הטוב שהם חווים, לכן הם גם כל כך משמעותיים עבורם.
ביום ההתרמה של חב"ד בקמפוס נטה שכם ונעזור לאותם שלוחים מיוחדים שזורעים גשמיות וקוצרים רוחניות.
לתרומה מקוונת
מכיון שהגשמיות, לכאורה, טפילה ומשנית לרוחניות, ולכן, מן הראוי היה לשימה במקום השני, אחרי הרוחניות, ולאחל "ברוחניות ובגשמיות".
אולם לא היא. מכיון שגשמיות של יהודי תוביל בהכרח לרוחניות ושתיהן שלובות האחת בשניה.
את הביטוי המוחשי ביותר לרעיון זה זכיתי לראות במו עיני אצל חתני וביתי - הרב תנחום ומושקא ריבקין, השלוחים באוניברסיטת חיפה. כשלוחים בקמפוס, עבודתם מתייחדת בכך שהם משמשים כבית של ממש עבור הסטודנטים. הם נמצאים שם עבורם עשרים וארבע שעות ביממה בשביל כל דבר, קטן כגדול, והקשר מתחיל בעיקר סביב ענין זה ולא סביב עניינים שברוח.
כשסטודנט צריך חום של בית, משענת, אבא, אמא, אח גדול או סתם חבר, על מנת לפרוק את שעל ליבו, השלוחים שם בשבילו. והסטודנטים חשים זאת ומגיבים בהתאם.
נדהמתי לגלות שחתני וביתי אינם יוצאי דופן שכן נקודה זו היא הבריח התיכון בעבודתם של כל השלוחים בקמפוסים, והדבר המדהים ביותר הוא שלמרות שדברים אלו אינם, לכאורה, "רוחניות", הם מובילים בצורה ישירה לשם, באופן טבעי לגמרי. בשיחות שהיו לי עם סטודנטים הם אמרו לי, שהעובדה שהיהדות נקשרת אצלם עם חוויה חיובית כל כך גורמת להם לגלות עניין ביהדות ובמה שיש לה להציע להם.
בחסידות מוסבר שישנם שני כוחות שמניעים את האדם - עונג ורצון. אם הייתי צריך להגדיר את עבודתם של השלוחים, הייתי אומר שהם מגלים לסטודנטים את התענוג שביהדות וממילא מעוררים בהם את הרצון.
נקודה זו גם באה לידי ביטוי בשיעורים שהשלוחים מוסרים בקמפוס, כאשר באמצעות תוכנית לימוד מאורגנת להפליא הם נוגעים בנקודות שמגלות לסטודנטים עד כמה שהיהדות רלוונטית לחייהם ומדברת אליהם.
כך הדבר גם בנוגע לתוכנית "מעמיקים", שבמסגרתה מאה סטודנטים, מהשמנה והסלתה שבקמפוסים, לומדים במשך שנה שלימה ובסופה טסים לרבי.
שוחחתי עם סטודנטים שהשתתפו במסע ועמדתי נפעם כשתיארו לי בהתרגשות ובעיניים נוצצות את 770, את החדר של הרבי ואת האוהל הקדוש. הרי לכאורה מדובר בסטודנטים שמעולם לא חוו התוועדות עם הרבי, יחידות או מעמדי קודש אחרים, ומאין להם הרגש החם והכובש כל כך של הקשר עם הרבי?
כולם ענו לי כי הם חשו שהמקומות הללו מוציאים מהם את הטוב ביותר שיש בהם, וששם הם חוו את היהדות כמשהו חיובי וטוב עבורם, שכן המקומות הללו מסמלים מקור הטוב שהם חווים, לכן הם גם כל כך משמעותיים עבורם.
ביום ההתרמה של חב"ד בקמפוס נטה שכם ונעזור לאותם שלוחים מיוחדים שזורעים גשמיות וקוצרים רוחניות.
לתרומה מקוונת
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
