ב"ה, כ"ח ניסן, תשי"ח

ברוקלין.

ברכה ושלום!

בתדהמה גדולה קבלתי מכתבה, בו כותבת ע"ד הצעתי, אשר בנה... שי' יסע בשליחותי ל... ומתייצבת במכתבה בתוקף נגד זה.

תדהמתי היא מכך, שאני חשבתי, שעלי' לרצות מה שטוב יותר להסתדרותם, והיא כותבת הכל במכתבה, מה היא חושבת שטוב יותר עבורה!

עבורי היתה תדהמה גדולה יותר כשהיו אצלי בנה הרב וזוגתו תחי' לדבר גם עד"ז; שחשבתי, שהוא חייל שלי, ואני יכול לתת לו שליחות ל... אך התברר, שלפני שהוא מחליט, עליו לשמוע מה אומרת האמא והמשפחה שיחיו, ומובן מעצמו, שאין זו עבודה של חייל, לשאול תנאים, כמה זמן, ולאחר מכן לשאול אצל המשפחה את דעתם בזה.

ולכן, מושך הנני לגמרי את הצעתי, במילא אין לה מה להתרגש, ואינה צריכה לכתוב כיצד זה משפיע על הבריאות, כיון שמובן מעצמו, שאיני רוצה לפגוע למי שלא יהי' בבריאות.

והשם יתברך יעזור להם ולה להצלחה רבה בהמצטרך, ויהי רצון שתהי' זו הצלחה אמתית בטוב הנראה והנגלה.

בברכה.