מערכת COL
|
יום כ"ה שבט ה׳תשע״ח
10.02.2018
ואלה המשפטים: רבותי. תשקלו את המילים. כל מילה! ● טור
"ואלה המשפטים אשר לעולם, אבל לעולם, לא תשימו לפני ילדיכם! קראנו בפרשת השבוע את פרשת "ואלה המשפטים". עלו בי הרהורים על אי אלו משפטים שדוקא אסור לשים, אסור לנו לבטא בפני האוצרות החשובים שבידנו, קרי ילדינו הרכים" ● ר' אורי הולצמן מגיש טור אקטואלי לפרשת השבוע ● ואלה המשפטים
ואלה המשפטים אשר לעולם, אבל לעולם, לא תשימו לפני ילדיכם!
קראנו בפרשת השבוע את פרשת "ואלה המשפטים". עלו בי הרהורים על אי אלו משפטים שדוקא אסור לשים, אסור לנו לבטא בפני האוצרות החשובים שבידנו, קרי ילדינו הרכים.
***
סיפר לי ידיד טוב:
"לפני שנים, סבתי התארחה אצלנו בחג. אנחנו כילדים התנהגנו כילדים. השתובבנו ושיחקנו. לא היינו הכי מנומסים. סבתא כסבתא רגילה גערה בנו כאן ושם.
אחרי החג, סבתא חזרה לביתה המרוחק בעיר אחרת. כעבור כמה ימים קבלנו שיחה בהולה בבית: סבתא מאושפזת בצורה קשה.
"שאלתי את אמא בתמימות: מה קרה לסבתא?
- השתובבתם והכעסתם את סבתא. הנה זה מה שקרה!
"כעבור מספר ימים נפטרה סבתי לבית עולמה.
במשך שנים הסתובבתי עם התחושה המחרידה "הרגתי את סבתא". משפט פשוט שאמא אמרה רק כדי לרסן אותנו הילדים מהשובבות שלנו, גרם לי לחרדות במשך שנים רבות.
"רק לפני מספר שנים ואני כבר אבא לילדים בוגרים בעצמי, שמעתי במקרה מאבא שלי שיחי' שהסבתא חטפה שבץ מוחי. באיחור של שנים רבות חדרה אלי ההכרה שאינני אשם כלל במותה של סבתא"
***
ושוב סיפור מפי חבר נוסף. גם חבר טוב. ירבו כמותו בישראל.
"גרנו בזמנו בשכונה חרדית צמודה לכביש סואן במיוחד. היינו מטופלים בילדים רכים שנולדו ב"ה בשרשרת.
יום שישי אחד, רעייתי היתה עסוקה בהנקת התינוק הרך. ילדתנו הקטנה בקושי בת שנתיים אך כבר שובבה במיוחד, הצליחה לטפס על כסא ולפתוח את דלת הכניסה ושעטה החוצה בשקט. אחותה הבכירה ממנה רצה אחריה מתוך חוש אחריות. וככה רצות להן 2 ילדות זאטוטות על הכביש הסואן.
"רעייתי תמהה מהשקט שהשתרר בחדר הילדים ורצה לראות מה קורה. ואז נחרדה לגלות שהילדות נעלמו. המשטרה הוזעקה וגם אני הוזעקתי מהעבודה. אחרי שעה קלה של סריקות, הוחזרו האבידות היקרות בידי נהג שעצר רכבו ואסף אותן. נפנף בידיו לניידת והילדות הוחזרו ב"ה אחר כבוד הביתה.
"רעייתי שלא ידעה שהיוזמת היתה התינוקת בת השנתיים, גערה בילדה הבכירה יותר בת ה4 על המעשה הטפשי שברחה מהבית עם התינוקת הקטנה "למה עשית מעשה כזה רע?" והוסיפה לה עוד כמה גערות נאמנות.
"הילדה לא הגיבה מרוב הלם. כך עברו שנים רבות. לפני תקופה קצרה שוחחה בתנו הבכירה, בעצמה אם לילדים רכים ב"ה, עם רעייתי, והעלו את הסיפור ההוא. אומרת בתנו: "במשך שנים היתה לי צריבה בלב על העלבונות שהטחת בי לחינם, בשעה שכוונתי היתה לרוץ אחריה ולהחזירה הביתה!"
***
סיפורי שני ידידיי עלו לפני בהקשר לפרשתנו שחלפה.
הלקח: המשפטים שאנו אומרים לצאצא הרך יכול לפעמים לחרוך. לפצוע. לפעמים לשנים ארוכות.
ואלה המשפטים אשר תשימו לפניהם. אך גם יש את אלה המשפטים הרבים אשר לא תשימו לפניהם.
רבותי. תשקלו את המילים.
כל מילה!
ובעז"ה שיהיה חודש אדר שמח.
קראנו בפרשת השבוע את פרשת "ואלה המשפטים". עלו בי הרהורים על אי אלו משפטים שדוקא אסור לשים, אסור לנו לבטא בפני האוצרות החשובים שבידנו, קרי ילדינו הרכים.
***
סיפר לי ידיד טוב:
"לפני שנים, סבתי התארחה אצלנו בחג. אנחנו כילדים התנהגנו כילדים. השתובבנו ושיחקנו. לא היינו הכי מנומסים. סבתא כסבתא רגילה גערה בנו כאן ושם.
אחרי החג, סבתא חזרה לביתה המרוחק בעיר אחרת. כעבור כמה ימים קבלנו שיחה בהולה בבית: סבתא מאושפזת בצורה קשה.
"שאלתי את אמא בתמימות: מה קרה לסבתא?
- השתובבתם והכעסתם את סבתא. הנה זה מה שקרה!
"כעבור מספר ימים נפטרה סבתי לבית עולמה.
במשך שנים הסתובבתי עם התחושה המחרידה "הרגתי את סבתא". משפט פשוט שאמא אמרה רק כדי לרסן אותנו הילדים מהשובבות שלנו, גרם לי לחרדות במשך שנים רבות.
"רק לפני מספר שנים ואני כבר אבא לילדים בוגרים בעצמי, שמעתי במקרה מאבא שלי שיחי' שהסבתא חטפה שבץ מוחי. באיחור של שנים רבות חדרה אלי ההכרה שאינני אשם כלל במותה של סבתא"
***
ושוב סיפור מפי חבר נוסף. גם חבר טוב. ירבו כמותו בישראל.
"גרנו בזמנו בשכונה חרדית צמודה לכביש סואן במיוחד. היינו מטופלים בילדים רכים שנולדו ב"ה בשרשרת.
יום שישי אחד, רעייתי היתה עסוקה בהנקת התינוק הרך. ילדתנו הקטנה בקושי בת שנתיים אך כבר שובבה במיוחד, הצליחה לטפס על כסא ולפתוח את דלת הכניסה ושעטה החוצה בשקט. אחותה הבכירה ממנה רצה אחריה מתוך חוש אחריות. וככה רצות להן 2 ילדות זאטוטות על הכביש הסואן.
"רעייתי תמהה מהשקט שהשתרר בחדר הילדים ורצה לראות מה קורה. ואז נחרדה לגלות שהילדות נעלמו. המשטרה הוזעקה וגם אני הוזעקתי מהעבודה. אחרי שעה קלה של סריקות, הוחזרו האבידות היקרות בידי נהג שעצר רכבו ואסף אותן. נפנף בידיו לניידת והילדות הוחזרו ב"ה אחר כבוד הביתה.
"רעייתי שלא ידעה שהיוזמת היתה התינוקת בת השנתיים, גערה בילדה הבכירה יותר בת ה4 על המעשה הטפשי שברחה מהבית עם התינוקת הקטנה "למה עשית מעשה כזה רע?" והוסיפה לה עוד כמה גערות נאמנות.
"הילדה לא הגיבה מרוב הלם. כך עברו שנים רבות. לפני תקופה קצרה שוחחה בתנו הבכירה, בעצמה אם לילדים רכים ב"ה, עם רעייתי, והעלו את הסיפור ההוא. אומרת בתנו: "במשך שנים היתה לי צריבה בלב על העלבונות שהטחת בי לחינם, בשעה שכוונתי היתה לרוץ אחריה ולהחזירה הביתה!"
***
סיפורי שני ידידיי עלו לפני בהקשר לפרשתנו שחלפה.
הלקח: המשפטים שאנו אומרים לצאצא הרך יכול לפעמים לחרוך. לפצוע. לפעמים לשנים ארוכות.
ואלה המשפטים אשר תשימו לפניהם. אך גם יש את אלה המשפטים הרבים אשר לא תשימו לפניהם.
רבותי. תשקלו את המילים.
כל מילה!
ובעז"ה שיהיה חודש אדר שמח.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
