הרב דוד מאיר דרוקמן

אזהרת קריאה; להלן סיפור בניחוח של נעוועל.
כידוע וכמפורסם שלפני יותר ממאה שנה 'הלכו מכות' ה'בולשביקים' וה'מנשביקים' ברוסיה, זה כנגד זה.
כל אחד טען שהוא הממשיך האוטנטי של קארל מרקס, וכל צד עשה מאמצים לגייס נפשות לאידיאולוגיה שלו .
וכך סיפרו בנעוועל:
הופיע בולשביק באיזה כפר נידח והרצה את עיקרי תורתו בפני האיכרים המגושמים ('פוייערס' בלעז). וכך גם עשה, במקביל, המנשביק – גם הוא ניסה את כוחו לשכנע את מאזיניו בצדקת דרכו.

לאחר סיום ההרצאה הממושכת (והמשעממת כנראה) של אחד מהנ"ל, שאל המרצה את הנוכחים האם בסופו של יום הם קלטו את ההפרש בין בולשביקים למנשביקים? וכאן נכונה למרצה אכזבה; הקהל שותק ומגיב בפיהוק. אדישות מוחלטת. המרצה המאוכזב מפציר בקהל ומבקש לזכות באיזו תגובה. ואז מתרומם בעצלתיים פוייער מגושם ואומר כך לכבוד המרצה:
"שמע טאוואריש (חבר), כפי שאתה רואה אותי, אני 'בעל עגלה'. והנה, קורה לא אחת שהסוס מבצע פעולה ביולוגית-גסטרולוגית מוכרחת של הפרשת ושחרור מותרות. וד"ל. ואז, גלגל העגלה עובר מעל הפסולת ומפצל אותה לשני חלקים; כפי שאני מבין, חלק אחד זה הבולשביקים, והאחר – המנשביקים...

לאחר בקשת מחילה מאניני הנפש שבין קוראינו הנכבדים – נזכרתי בסיפור הזה נוכח 'סדר נשים' שהתרחש השבוע במחוזות חלק מציבור 'דתי' מסויים: זה הגדיר את הנשים כמטומטמות, ולעומתו צווחות 'הרבניות' שבמגזר הזה (לא 'רבניות' מכוח זה שבעליהן רבנים, אלא מכוח עצמן: 'פוסקות הלכה' הם מכנות את עצמן), ובשם 'דת הפנמיזם' הן או-טו-טו כבר 'פוסקות' שמעתה צריכות נשים לברך מידי בוקר: "שלא עשני איש".

א קיצור: "אלו ואלו נשרפין בבית הדשן", וכהבדל בין הבולשביזם והמנשביזם בסיפור הסטרילי-נעוולאי דלעיל.

*****

והנה, הרקע השחור והמבולבל הנ"ל, אך מדגיש "לבן על גבי שחור" ובבחינת "מי זאת עולה מהמדבר", את דמות האשה היהודית האידיאלית כפי שהתגלמה בדמות לחיקוי שאנשי שלומנו התייחדו עם זכרה השבוע – הלא היא הרבנית הצדקנית ע"ה אשת המלך.

ובהקדים, ברשותכם, שעור סקירה הסטורי קצרצר על עשרות השנים האחרונות, שאולי לא ידועה כל כך לצעירי הצאן שי'.
בעבר הלא רחוק, ברוסיה הסובייטית, באווירת המסירות נפש אפילו על דברים מינימליים באידישקייט כמו; שמירת שבת, טהמש"פ, כשרות וכיוצא באלו – קשה היה להעניק חינוך חסידי-פנימי לבנות אנ"ש כפי שמוכר לנו היום.
כששאלו פעם חסיד נעלה מדוע בנותיו לא בדיוק הולכות בדרכו, הוא ענה: "למה אתם מצפים? מי יחנך את הילדים. האבא (מרחף) 'בשמיים', והאמא איז אין דרערד (=האמא ב'אדמה'), ואז הילדים נותרו קרחים מכאן ומכאן.
לא היו אז מסגרות חינוכיות לבנות ולנשים, בקושי ובתנאי מחתרת – הבחורים, מי שזכה, המשיך ללמוד תורה בתנאי מחתרת קשים.

גם בפולין, למשל, הייתה תופעה שהבעל בלבוש החרדי הולך ל'שטיבל' החסידי, ואילו זוגתו ובנותיו הולכות ל..תיאטרון, וזה התרחש ל"ע ול"ע במשפחות הטובות ביותר. על רקע זה אכן, קמה אשה צדקנית (כך כינה אותה הרבי) הגב' שרה שנירר ע"ה המפורסמת, והקימה את רשת בתי הספר 'בית יעקב'. אבל, מאידך, בברית המועצות הקומוניסטית, עקב תנאי המצור והמצוק לא התאפשר 'לוקסוס' שכזה.
מספרים ש'תמים' בליובאוויטש כשהגיע לעונת השידוכים, היה מוכרח 'להתחפש' ולהיראות מודרני (כפפות לבנות וכו'), כדי לא להיראות כ'בטלן'. ואני מדבר, כמובן, בעיקר על התקופה שלאחר פרוץ המהפיכה המארקסיסטיס שלפני כמאה שנה, ששטפה את המוחות של כולם, ובעיקר, את "בית יעקב – אלו הנשים".

הרבי נשיא דורנו הביא לידי כך, שלא כמו שבחוגים אחרים שם מתבטאת האשה ואומרת: "הרב'ה של בעלי", אלא, אצלנו - הרב'ה הוא של כולם, של כל הבית; אנשים, נשים וטף! ואדרבה, לא פעם ניצבים מדריכי נישואין ומחפשים פתרונות נוכח מצב מביך-מה, שהאשה עולה כמה וכמה מונים על בעלה בהבנת חסידות, בידיעת הלכה, ובעיקר – ברגש חסידי.
לא. בשום אופן, אין אצלנו 'פנימיזם'. אדרבה, כאשר נשים ובנות בשבוע האחרון העלו על נס את דמותה של הרבנית הצדקנית, הכל דיברו על התופעה המופלאה של צניעות הליכותיה, על התבטלותה ומסירות נפשה כלפי בעלה – הרבי. האשה היהודית-החסידית היא בבחינת 'ספירת המלכות', שמחד גיסא – מלכות (וא"ו שרוקה) ומלכה בביתה עם כל המשתמע, ומאידך גיסא, הנהגה של "לית ליה מגרמיה מכלום".

בעולם של היום, שחשיבותו של אדם נמדדת על פי פרסומו (אומרים שאמריקאי ממוצע מוכן להתאבד, והעיקר, שיסקרו את מסע הלוויתו בתקשורת האלקטרונית מחוף אל חוף..), וככל שהוא ידוען (סלבס) הוא נחשב יותר – באה התופעה של הרבנית ומייצגת את הלעומתיות של זה.
גם בקרב כוחות הבטחון – הגנרלים ומובילי הצבא הם המפורסמים, ברם, לעיתים נחשפת איזה דמות אלמונית מקרב מהנדסי המכון לפיתוח אמצעי לחימה (רפא"ל), ואז מתברר שבעצם אותו פלוני-אלמוני, נסתר מאין רואים (ואגב, לא פעם מדובר בדמויות חרדיות) – בזכותו, בזכות המערכות הטכנולוגיות שתכנן, ניצחנו בע"ה בעמידה מול האוייב.
הווי אומר, שאותה אשה אלמונית, ש"בסך הכל" מעצבת את 'ביתה זו מבצרה', ומגדלת את ילדיה ברוח ישראל סבא, אותה אחת, עונה על ההגדרה האולטימטיבית של "עקרת הבית –עיקר הבית', היא זו שאחראית להמשך דורות בריאים בעם ישראל עד כי יבא שילה. ובהקשר לכך, לא נפרט מה המצב הכואב והמדאיג, בבית מודרניים המגדלים ילדים סטייל 'ילד ו..כלב' (או הפוך; תלוי בחשיבות).


*****

ניתנה ראש ונשובה אל אנ"ש ואנ"שותינו:
בשבת האחרונה התקיים כינוס של נשי חב"ד במלון ניר עציון לרגל 30 שנה להסתלקות הרבנית הצ'. במוצאי השבת-קודש האחרון, במעמד רבנים וכו' הותחל בכתיבת ספר תורה לעי"נ הרבנית ע"ה. כותב שורות אלה, כשכן לניר עציון (תושב קרית מוצקין שבצפון אה"ק) נקראתי להשתתף במעמד זה, ואני מביע בזה את הערכתי למארגנות שתחי' על ההזמנה.

כמי שהיה לו חלק צנוע בשינוי הרוחני של בנות חב"ד באה"ק (עסקתי שנים מספר בחינוך בנות ב'בית רבקה' בכפר חב"ד א' ואח"כ בכפר חב"ד ב') – הייתה לי הרגשה טובה, וחשתי התרוממות רוח נוכח העוצמה הבלתי נתפסת של אווירת ההתקשרות לאילנא דחיי שחפפה והייתה ה'מקיף הכללי' של ערב נעלה זה.
ומה שהרשים יותר מכל: אווירת האחדות! אמנם, כדרכם של בני אדם (ובמיוחד יהודים..) יש דעות שונות, אז, אמנם אין תמיד 'אחידות', כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות, אבל ב"ה יש 'אחדות', ובנקודה זו, לא אגזים אם אומר, שלגברים יש מה ללמוד מנשים צדקניות אלה. ויישר כוחן!

*****

ומענין לענין באותו ענין;
בשעת כתיבת טור זה, מתקיים בבית חיינו, לרגל היא"צ של הרבנית בכ"ב שבט וכינוס השלוחות - הביקור הנודע של בנות, מה שנקרא 'קבוצת צייטלין' (מייסודו של המשפיע הבלתי נשכח, אהובנו הרא"א צייטלין ע"ה). השנה, לא התאפשר לי ללוות את הקבוצה, אבל אם נשפוט מן העבר – אם אמרו רבותינו שבזכות נשים צדקניות תבוא הגאולה ובקרוב ממש – זה המקרה!


הרב דוד-מאיר דרוקמן יחד עם חתנו הרב לוי צייטלין, בכניסה ל'בנקעט' כינוס השלוחות העולמי במסע 'קבוצת צייטלין', אשתקד

יתרו שמע על הניסים שאירעו לישראל, וזה הביאו להגיע למשה רבינו. וכאן מספרת התורה, שמשה רבינו מספר לחותנו את כל הניסים שאירעו לבני ישראל, ויתרו מאד התרשם.
נשאלת השאלה; מה התחדש ליתרו לאור הסיפורים של משה רבינו? הוא הרי ידע את כל זה כבר במדיין. הרי בגלל זה הוא בכלל הגיע למשה?

ראיתי ביאור על כך בשם אחד מגדולי הצדיקים; שאינו דומה סיפור כפי שהוא נשמע סתם כך, לסיפור אותו שומעים מהצדיק בעצמו. כשנמצאים בקרבת הצדיק, ליד הרבי – הדברים נשמעים אחרת, מאירים ומעוררים אחרת.
כשבנות חסידיות מגיעות לבאר המים עצמו – לציון הקדוש, לבית חיינו, לציון של הרבנית - ההשפעה החסידית היא באיך ערוך נפלאה ומרוממת יותר.

*****

ואגב זה, אני בהכרח נזכר, כי בסוף אלול שנת תשכ"ה, היה חידוש נפלא אצל אנ"ש, כאשר החסיד רבי דובער (ברק'ה חן) ע"ה לקח את בתו שתחי' לשהות בחודש השביעי אצל הרבי (הלא היא הרבנית פרידה חן-פרידמן). וזו הייתה אז תופעה נדירה.

וכיום? לאחר 52 שנה - ב"ה ובלעה"ר... ואדרבה;
כביאור רבותינו הק' ששירת מרים והנשים הייתה עדיפה אף על שירת משה ובני ישראל – באשר שירת הנשים הייתה מתוך שמחה (תופים ומחולות).
אשרי דורנו שזוכה לתופעות, כמעט ללא תקדים בעבר היהודי, שנשים חדורות אמונת צדיקים מתכנסות סביב דמותה של הרבנית, שבנות 'בית רבקה' ו'בית חנה' נוסעות לרבי, וכל זה בנפש חפצה בהתרוממות הנפש, באווירה של שמחה, טוב לבב, והודיה להשי"ת על הזכות המיוחדת להיות נמנות על "'לגיונו של מלך', ובאופן של קדושה וצניעות כמובן.

–"אשרינו מה טוב חלקנו" שלא שם חלקנו כהם וגורלנו ככל המונם (לא ה'מנשביקים' ולא ה'בולשביקים' דלעיל), אלא נשי ובנות ישראל צדקניות היוצאות בגאון יהודי ומהלכות "בעקבי הצאן" - כפי שהרבי רוצה ומצפה, שבזכותן ניגאל ונזכה ובקרוב ממש ל"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"!