מאת: הרב אוהד מעון

***

"אין לי זמן עכשיו"!... אומרת אמא לבתה. "אני עסוק, אחר-כך", דוחה אב את חברו הטוב. לאף אחד אין זמן. אז לאן נעלם לנו הזמן?

אני לדוגמא, רואה אותו בכל סוגי השעונים שמקיפים אותנו בבית, ברכב ופלא'. אבל משום מה נראה שלרבים הזמן פשוט מתחבא. כל-כך הרבה פרטים, כל-כך הרבה בחירה בכל חלקי החיים.

אלפי סוגים של אוכל, בתים, מכוניות, משחקים וכמובן משחקים וצעצועים. אנחנו נעלמים בבלבול הזה של הצורך המדומה לבחור מכל מני דברים שאין להם צורך אמיתי בחיינו. על פי החסידות, הגדרה של יצר הרע היא "שהנפש מפוזרת במקומות זרים ורחוקים עד מאוד" או בלשון פשוטה - בלבול.

בכמה עשרות השנים האחרונות בירך הקב"ה יתברך את האנושות בהתפתחות אדירה בכל האמצעים האלקטרונים ויכולות התקשורת. כל אחד יכול היום לקנות מצלמה משוכללת ואייפון חדיש ולבזבז את זמנו ואת יכולותיו על כל מני "חדשות' וסרטונים מכל רחבי תבל.

הנהגים והנהגות טסים בכבישים ומבצעים עברות תנועה חמורות ומסכנים את עצמם ואחרים ללא טעם או צורך. מדוע? וכיצד זה משפיע על הדור הבא?

אנחנו נמצאים בעקבתא דמשיחא, כלומר - בעבות המשיח, שזו התקופה שבה כבר החלו הגילויים של הגאולה האמתית והשלמה. אך גילויים אלו אינם סופיים ולכן ישנם רבים הטועים וחושבים שאין אלו גילויים של משיח, אלא חלק מהגלות המתמשכת.

הריצה אחרי הגשמיות החליפה את הריצה לבתי המדרש. אנשים בטוחים שאם הם יעבדו עוד שעות ויפרסמו בכותרתו צעקניות אזי הם יגדילו את פרנסתם. ישנו מאמר חז"ל ידוע "אדם דואג על דמיו ואינו דואג על ימיו" ואנו מוצאים שמרבית בני אנוש כלואים בתוך המחשבה שהם חייבים לנצל את רוב מזמנם למטרות גשמיות. כיצד משתחררים מדפוס מחשבה כזה? ראשית כל על ידי לימוד התורה. שנית, ביטחון בה' יתברך שהוא המפרנס היחידי.

הרמב"ם כותב בפירושו על הכתוב בפרקי אבות, שבזמן הגאולה יוסר מעל עם ישראל שעבוד מלכויות. מסביר הרמב"ם: שעבוד מלכויות הנו "טורח הזמן". כלומר שמעבר הזמן גורם לבני אדם להיות משועבדים משום שהם חושבים שעליהם להשיג השיגים חומריים. זוהי הנקודה שהקב"ה ברא את הזמן והוא יכול ועשה זאת ללומדי תורתו, שהוא פשוט נותן לאדם להספיק יותר בזמן נתון.

זהו גם פירושה של הברכה לאריכות ימים, שהיום יהיה יותר ארוך והאדם יספיק הרבה יותר בענייניי קדושה ובמילא בצרכיו הגשמיים, שהרי אלו נועדו לאפשר ליהודי ללמוד תורה ולקיים מצוות.

אדמו"רי חב"ד ייקרו את הזמן מאוד ודרשו מחסידיהם ליקר את הזמן גם כן. המורם מכל זאת הוא שאנו חייבים לבדוק את סדר העדיפויות שלנו. ראשית ישנם בחיינו הרבה רגעים "מתים". למשל: המתנה בבנק, בדואר או במשרדים ממשלתיים. נצלו אותם ללמוד או לפחות לאמירת תהילים.

בנוסף, לפחות פעם ביום להרהר בבורא העולם וברבי ולצייר את פני קדשו. להיות רגישים אחד לשני. הקשר בינינו יותר חשוב ממטלות גשמיות ולא לא לחשוב שהעולם סובב סביבנו.

ראיתי מכר סוחב עגלה עמוסה ועוד שקית גדולה. שאלתי אותו - מדוע? הוא ענה: לחסוך בזמן. התנהלות כזאת משיגה את ההיפך. על האדם להיות רגוע ולחפש כל שניה פנויה בכדי ללמוד וכמובן להתאמץ ולקרב את ביאת המשיח.

ולסיום, השבוע חל יום ההסתלקות של האשה החשובה בדורנו, הרבנית חיה מושקא. ממנה תלמדנה ותעשנה נשות ובנות ישראל. בצניעות ובעדינות ניהלה הרבנית את ארגון נשות חב"ד העולמי ואלפי מעשי חסד. נחבאת אל הכלים, היא זו ששכנעה את הרבי נשיא דורנו לקבל עליו את נשיאות חב"ד באמרה לרבי "ומה עם מפעל חייו של אבי?"..

הרבנית נתנה לנו את הרבי כשהיא וויתרה עליו. ללא תארים ופרסומת נצלה הרבנית כל שנייה לעשייה למען בעלה הרבי, עם ישראל כולו והגאולה האמתית ושלמה.