מערכת COL
|
יום כ"ג שבט ה׳תשע״ח
08.02.2018
האם 'תעודת הערכה' באמת מעריכה? • טור
בשבוע האחרון חזר בננו ממוסדות החינוך עם תעודת הערכה כמו תלמידים רבים בישראל • האם היא משקפת נכון את המצב? מה בכלל תפקידה של אותה תעודה? האם מעניקי התעודה ומקבליה מנצלים את הפוטנציאל הגלום בה? ומה דעתה של תורתנו בנידון? • המחנך הרב ישראל זלמנוביץ' בטור אקטואלי על פרשת השבוע • לטור המלא
הרב ישראל זלמנוביץ
האם בבית נעשתה 'חגיגה' סביב התעודה?
כאשר ילדינו חזרו עם תעודות הערכה, לא היה זה אירוע השייך שלהם בלבד, אנו ההורים כמובן השתתפנו במאורע, השתדלנו להיצמד לכללי גינוני הטקס. התיישבנו במלוא הרצינות והיחס, ועברנו על שמות המקצועות ועל הציונים וכמובן לא שכחנו להביע קולות התפעלות כנדרש.
בבואנו לעסוק בתעודות הערכה, עלינו לקחת שתי נקודות מבט שונות. מחד, את נקודת מבט התלמיד, מקבל התעודה. מאידך, עלינו לתת את הדעת למבטו של מעריך ההישגים על אחריותו במילוי מסמך זה. על התעודה להיות כלי המאפשר לבחון את מדד ההישגים לעומת בני גילו, אך עליה לשמש גורם ממריץ של התלמיד לקראת התקדמות בסולם ההישגים הערכיים והאקדמיים.
אם כן, כיצד ניתן לנצל כלי זה, כמחולל שינוי ותזוזה חיובית אצל תלמדנו?
כמה תמיהות הקיימות לכאורה בפסוק הראשון של פרשתנו יכניסו אותנו לעומקה של הסוגיה...
פרשתנו, פרשת 'ואלה המשפטים' פותחת במילים: 'וְאֵ֙לֶּה֙ הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם'(שמות פרק כ"א /א'). לגבי פסוק הפתיחה, התחבטו פרשני המקרא בכמה וכמה שאלות והנה כמה מהן:
א. מדוע המילה הראשונה מתחילה באות ו' החיבור, היה צריך להיכתב: 'ואֵ֙לֶּה֙ הַמִּשְׁפָּטִ֔ים..' בלא ו'?
ב. עוד קשה בפסוק הפתיחה העוסקת בסוג המצוות שבהן מתמקדת התורה- 'מִּשְׁפָּטִ֔ים' שדווקא אותם יש לָשׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם'! סוג זה של מצוות מובנות על פי שכל, ובכך הן מובדלות משני הסוגים האחרים 'עדות' ו'חוקים', שאותן אין שכלו של אדם מבינן ומחייב קיומן. כאן עולות שתי תמיהות: מדוע בחרה התורה להתמקד בסוג המצוות – מִּשְׁפָּטִ֔ים, שדווקא אותן יש לשים לפני הדיינים, מצוות שבין כך ובין כך מקובלות בהבנתו של כל בר דעת. היה ראוי להתמקד בתחילה במצוות שהגדרתן 'חוקים' ואותם יש להסביר, הן הן המצוות הדורשות ביאור והבהרה? בנוסף, מתווספת לה תמיהה נוספת. הרי עסקנו בפרשת 'יתרו' במעמד הר סיני, מעמד נעלה בו חזו העם במראות אלוקיים. א"כ ההקשר הענייני היה צריך להיות בפתיחת הפרשה שלנו עם מצוות ה'חוקים' שהן דומות ברמתן הפנימית לאותה דרגה בה היו ישראל באותו מעמד נעלה, ולא עם מצוות "פשוטות" מסוג המִּשְׁפָּטִ֔ים, וכך היה נשמר הרצף התוכני והענייני?
ג. שאלה האחרונה נעוצה בסיום לשון פסוק הפתיחה והיא: למה מתכוונת התורה כשמציינת את הצווי: 'תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם'? לפני מי שמים? האם ישנה התכוונות לשונית במילה – 'תָּשִׂ֖ים'?
כמובן שאלת השאלות, כיצד דרך מענה לתמיהות הנ"ל, נוכל להבין טוב יותר את תפקידנו המיטבי והחשוב בשימוש הכלי- תעודות הערכה?
מהסוף להתחלה
נתחיל עם שאלת הבירור השלישית- למה רומזת התורה במילים: 'תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם'? באופן המענה לתמיהה זו תוסרנה גם התמיהות הנוספות.
נביא כעת שלושה מבטים על פירוש המילים::'תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם'.
ההסבר הראשון הינו ממסכת גיטין וכך נאמר בדרש שם: 'וְאֵ֙לֶּה֙ הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם"-לִפְנֵיהֶֽם ולא לפני עובדי כוכבים. דבר אחר: לִפְנֵיהֶֽם - ולא לפני הדיוטות'! (תלמוד בבלי מסכת גיטין דף פח עמוד ב'). מכאן למדים אנו את דעת תורה: אל לנו לרעות בשדות זרים וללכת לדון לפני גויים, גם אם פסק דינם במקרה הנידון, הינו כדעת תורתנו,.(עיין ליקוטי שיחות מתורגם כרך ג' עמ' 149). כאשר יהודי נדרש למשפט, עליו ללכת לבית דין שעוסק בדעת התורה, ולא משתמש בפסקים שאינם נתמכים על ידי הכתוב בתורה. דרש זה נוגע לעניין בו אנו דנים, גם בתובנות החינוכיות עלינו להישמר עוד יותר, לבל נחקה את האסכולות החינוך הגויות. עלינו להיצמד אך ורק למתווה החינוך הברור של תורתנו.
ומהו אותו מתווה חינוכי? הבה נביט בדברי חז"ל הבאים, המובאים במסכת עירובין.
'... רבי עקיבא אומר: מניין שחייב אדם לשנות לתלמידו עד שילמדנו - שנאמר ולמדה את בני ישראל. ומנין עד שתהא סדורה בפיהם - שנאמר שימה בפיהם. ומניין שחייב להראות לו פנים - 'וְאֵ֙לֶּה֙ הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם" (תלמוד בבלי מסכת עירובין דף נד עמוד ב').
מדברי הגמרא נראה בעליל דרך הלימוד הראוי עם תלמידינו. בשתי נקודות התמקדה הגמרא: הראשונה ברמת ההפנמה וההכלה של חומר הנלמד, שצריך להיות מובן עד כדי שליטה איכותית בחומר הנלמד. נקודה שניה הנלמדת הינה קשורה לאופן העברה וההשפעה שצריכה להיעשות מתוך מאור פנים ומבט מאיר לתלמיד.
עוד נשוב ללימוד הנפלא של הגמרא בעירובין, העוסקת בדרך ואופן הלימוד הרב לתלמידו בהמשך דברנו, אך קודם נביא את ההסבר השלישי והפנימי ללשון הכתוב, המובא בתלמוד הירושלמי ומואר על ידי דברי אדמו"ר הזקן ודברי רבינו בליקוטי שיחותיו.
וכך מובא בירושלמי:" ר"ש בן חלפתא (ואומר)ר' חגי בשם רבי שמואל בר נחמן: נאמר במשלי (פרק כ"ז/כ"ו) כְּבָשִׂ֥ים לִלְבוּשֶׁ֑ךָ וּמְחִ֥יר שָׂ֝דֶ֗ה עַתּוּדִֽים: (מדייקת הגמרא) כְּבָשִׂ֥ים (מוסתרים)כתיב?(כתוב)הא כיצד? בשעה שתלמידים קטנים (בזמן שתלמידך עדיין צעירים) כבוש לפניהן דברי תורה (הסתר, צנזר כביכול) , הגדילו ונעשו כעתודים גלה להם רזי תורה! ...ודא(ואלו הדברים שנאמרו עד כה) מסייעה(מסייעים) למה(ודבריו של רשב"י מסיעים לכך) דתני רבי שמעון בן יוחאי 'וְאֵ֙לֶּה֙ הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם' מה הסימה (אוצר) הזאת אינה נגלית לכל בריה, כך אין לך רשות לשקע את עצמך בדברי תורה אלא לפני בני אדם כשרין' (תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת עבודה זרה פרק ב').
מוסיף ומבאר אדמו"ר הזקן בתורה אור דיבור המתחיל: 'ואלה המשפטים'- 'אֲשֶׁ֥ר תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם' – "לפנימיותם, שתומשך בחינת ה'דעת' של אלוקות בפנימיותם של ישראל".
על פי ההסבר של האמוראים והתנאים המובאים בתלמוד הירושלמי, המילים 'תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם' רומזות על דרך הלימוד של התורה הנסתרת. נמצאנו למדים כי גם את תורה המשולה לאוצר בלום עלינו ללמד את תלמידנו הצעירים, אך עלינו לדעת לשים כיסוי והסתרה ולערוך בירור עם מגבלות ההכלה שלהם בהיותם צעירים בגיל ובהתפתחות הרוחנית.
הדברים נוקבים ביתר שאת, על פי הביאור של האדמו"ר הזקן בתורה אור (והדברים מבוארים בליקוטי שיחות כרך ג' שם) שגם את החלק הנגלה והמובן שבתורה יש ל'העלותן' לדרגה של אמונה שלמעלה מהבנה והשגה וכלשונו: ' 'ואלה המשפטים'- 'אֲשֶׁ֥ר תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם' – לפנימיותם, שתומשך בחינת ה'דעת' של אלוקות בפנימיותם של ישראל, כלומר את אותו סוג וחלק של תורתנו המוגדר כ'מִּשְׁפָּטִ֔ים', דברים המבוארים לשכל של כל בני אנוש ויושבי תבל. עלינו לראות כאילו ניתנו ללא טעם ולבצעם כגזרת הכתוב.
וזהו הטעם על פי אדמו"ר הזקן לכך שדווקא התורה בחרה בסוג של 'מִּשְׁפָּטִ֔ים' כדוגמה לדברים שיש להניח לפני הדיינים: 'תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם'. עלינו להחשיבם כסוג של חלק נסתר וחסוי בפנינו, כלשון אוצר – 'סימה' הרומז לדרגת סתים דאורייתא.
הקשר לעניינו הוא כי עלינו להביט על כל נושא ההוראה ולמידה, ישך לעלות לדרגה של למעלה מהבנה והשגה. השליחות החינוכית דווקא בגלל קשייה המרובים, מביאה אותנו לסוג של עבודה שקשור ללמעלה מטעם ודעת. רק כך נצליח לכוון לאמיתתה של סברה ויצליחו דברנו להיכנס ללבות תלמדנו.
עתה, מבנים אנו את הקשר בין ראשית פרשתנו לפרשת יתרו ומעמד הר סיני, והופעת האות ו' החיבור בתחילת משפט: 'וְאֵ֙לֶּה֙ הַמִּשְׁפָּטִ֔ים'. הטעם לכך, כי עניין הפנמת המשפטים, המובנים בשכל אנושי, דווקא כאן, נדרשת מאתנו התעלות לרובד גבוה יותר בבחינת: 'תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם' – שימה בפנימיותם. כך נקשרים הדברים לנושא הקודם, לדרגת עם ישראל במעמד הר סיני, שחזו מראות אלוקיים.
הקשר בין "המשפטים אשר תשים בפניהם" לתעודת הערכה
הדברים נהירים כאור החמה. על מנת שלא נתייגע לריק במלאכת החינוך וההוראה שנעשו קשים יותר ויותר בדורנו. עלינו המורים ההורים לתת את הדעת ותשומת לבינו לשתי נקודות מבט הבאות:
נקודת מבט ראשונה: באחריותנו להיות מעודכנים במידע אודות תלמידנו, האם אכן הבין והפנים את הנלמד? במה עדיין מתקשה, מהן הגורמים שהקשו עליו מלהכיל ולהבין את הנלמד? מה יסייע בפתרון אותן סימני שאלה? מהן החוזקות שלו שבהן יוכל להיעזר כדי לדלג מעל המכשולים?
נקודה מבט שניה : בתעודת הובאו ציוני הערכה וכל מוסד נוהג להשתמש בסוגים שונים של דרך הערכה ונהרא ונהרא ופשטיה. עלינו להעלות את מקומו של התלמיד בכל הקשור לתעודה.
עלינו ליישם את דברי דרשות חכמנו מן הנדרש על הפסוק: '...אֲשֶׁ֥ר תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם' על פי כלל הדרשות שהוזכרו לעיל, לבחון האם תלמידנו מסוגלים לקבל את המסר הנכון מהתעודה, האם הם מסוגלים לציין מהם החוזקות שלהם מול האתגרים. עלינו לשאוף לחולל תהליך של שינוי בגישה 'בראש' של כולנו.
תלמיד צריך להיות מודע ליכולותיו האמיתיות, נקודות החוזק ומולם הדברים הדרושים חיזוק. נדאג להראות פנים מאירות ולדאוג להביא את הנלמד באופן של 'שולחן ערוך', ונעקוב אחרי התקדמותו. ובעיקר נשאף שתעודת הערכה תהווה מנוף והמרצה חיוביים להתקדמות ובננו יכנס למחצית חדשה מתוך שמחה ותענוג..
יהי רצון שאכן גם בזכות דברנו נזכה בעזרת ה' לרוות 'חסידשע נחת' אמתית מכל יוצאי חלצנו! אמן!
האם בבית נעשתה 'חגיגה' סביב התעודה?
כאשר ילדינו חזרו עם תעודות הערכה, לא היה זה אירוע השייך שלהם בלבד, אנו ההורים כמובן השתתפנו במאורע, השתדלנו להיצמד לכללי גינוני הטקס. התיישבנו במלוא הרצינות והיחס, ועברנו על שמות המקצועות ועל הציונים וכמובן לא שכחנו להביע קולות התפעלות כנדרש.
בבואנו לעסוק בתעודות הערכה, עלינו לקחת שתי נקודות מבט שונות. מחד, את נקודת מבט התלמיד, מקבל התעודה. מאידך, עלינו לתת את הדעת למבטו של מעריך ההישגים על אחריותו במילוי מסמך זה. על התעודה להיות כלי המאפשר לבחון את מדד ההישגים לעומת בני גילו, אך עליה לשמש גורם ממריץ של התלמיד לקראת התקדמות בסולם ההישגים הערכיים והאקדמיים.
אם כן, כיצד ניתן לנצל כלי זה, כמחולל שינוי ותזוזה חיובית אצל תלמדנו?
כמה תמיהות הקיימות לכאורה בפסוק הראשון של פרשתנו יכניסו אותנו לעומקה של הסוגיה...
פרשתנו, פרשת 'ואלה המשפטים' פותחת במילים: 'וְאֵ֙לֶּה֙ הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם'(שמות פרק כ"א /א'). לגבי פסוק הפתיחה, התחבטו פרשני המקרא בכמה וכמה שאלות והנה כמה מהן:
א. מדוע המילה הראשונה מתחילה באות ו' החיבור, היה צריך להיכתב: 'ואֵ֙לֶּה֙ הַמִּשְׁפָּטִ֔ים..' בלא ו'?
ב. עוד קשה בפסוק הפתיחה העוסקת בסוג המצוות שבהן מתמקדת התורה- 'מִּשְׁפָּטִ֔ים' שדווקא אותם יש לָשׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם'! סוג זה של מצוות מובנות על פי שכל, ובכך הן מובדלות משני הסוגים האחרים 'עדות' ו'חוקים', שאותן אין שכלו של אדם מבינן ומחייב קיומן. כאן עולות שתי תמיהות: מדוע בחרה התורה להתמקד בסוג המצוות – מִּשְׁפָּטִ֔ים, שדווקא אותן יש לשים לפני הדיינים, מצוות שבין כך ובין כך מקובלות בהבנתו של כל בר דעת. היה ראוי להתמקד בתחילה במצוות שהגדרתן 'חוקים' ואותם יש להסביר, הן הן המצוות הדורשות ביאור והבהרה? בנוסף, מתווספת לה תמיהה נוספת. הרי עסקנו בפרשת 'יתרו' במעמד הר סיני, מעמד נעלה בו חזו העם במראות אלוקיים. א"כ ההקשר הענייני היה צריך להיות בפתיחת הפרשה שלנו עם מצוות ה'חוקים' שהן דומות ברמתן הפנימית לאותה דרגה בה היו ישראל באותו מעמד נעלה, ולא עם מצוות "פשוטות" מסוג המִּשְׁפָּטִ֔ים, וכך היה נשמר הרצף התוכני והענייני?
ג. שאלה האחרונה נעוצה בסיום לשון פסוק הפתיחה והיא: למה מתכוונת התורה כשמציינת את הצווי: 'תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם'? לפני מי שמים? האם ישנה התכוונות לשונית במילה – 'תָּשִׂ֖ים'?
כמובן שאלת השאלות, כיצד דרך מענה לתמיהות הנ"ל, נוכל להבין טוב יותר את תפקידנו המיטבי והחשוב בשימוש הכלי- תעודות הערכה?
מהסוף להתחלה
נתחיל עם שאלת הבירור השלישית- למה רומזת התורה במילים: 'תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם'? באופן המענה לתמיהה זו תוסרנה גם התמיהות הנוספות.
נביא כעת שלושה מבטים על פירוש המילים::'תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם'.
ההסבר הראשון הינו ממסכת גיטין וכך נאמר בדרש שם: 'וְאֵ֙לֶּה֙ הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם"-לִפְנֵיהֶֽם ולא לפני עובדי כוכבים. דבר אחר: לִפְנֵיהֶֽם - ולא לפני הדיוטות'! (תלמוד בבלי מסכת גיטין דף פח עמוד ב'). מכאן למדים אנו את דעת תורה: אל לנו לרעות בשדות זרים וללכת לדון לפני גויים, גם אם פסק דינם במקרה הנידון, הינו כדעת תורתנו,.(עיין ליקוטי שיחות מתורגם כרך ג' עמ' 149). כאשר יהודי נדרש למשפט, עליו ללכת לבית דין שעוסק בדעת התורה, ולא משתמש בפסקים שאינם נתמכים על ידי הכתוב בתורה. דרש זה נוגע לעניין בו אנו דנים, גם בתובנות החינוכיות עלינו להישמר עוד יותר, לבל נחקה את האסכולות החינוך הגויות. עלינו להיצמד אך ורק למתווה החינוך הברור של תורתנו.
ומהו אותו מתווה חינוכי? הבה נביט בדברי חז"ל הבאים, המובאים במסכת עירובין.
'... רבי עקיבא אומר: מניין שחייב אדם לשנות לתלמידו עד שילמדנו - שנאמר ולמדה את בני ישראל. ומנין עד שתהא סדורה בפיהם - שנאמר שימה בפיהם. ומניין שחייב להראות לו פנים - 'וְאֵ֙לֶּה֙ הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם" (תלמוד בבלי מסכת עירובין דף נד עמוד ב').
מדברי הגמרא נראה בעליל דרך הלימוד הראוי עם תלמידינו. בשתי נקודות התמקדה הגמרא: הראשונה ברמת ההפנמה וההכלה של חומר הנלמד, שצריך להיות מובן עד כדי שליטה איכותית בחומר הנלמד. נקודה שניה הנלמדת הינה קשורה לאופן העברה וההשפעה שצריכה להיעשות מתוך מאור פנים ומבט מאיר לתלמיד.
עוד נשוב ללימוד הנפלא של הגמרא בעירובין, העוסקת בדרך ואופן הלימוד הרב לתלמידו בהמשך דברנו, אך קודם נביא את ההסבר השלישי והפנימי ללשון הכתוב, המובא בתלמוד הירושלמי ומואר על ידי דברי אדמו"ר הזקן ודברי רבינו בליקוטי שיחותיו.
וכך מובא בירושלמי:" ר"ש בן חלפתא (ואומר)ר' חגי בשם רבי שמואל בר נחמן: נאמר במשלי (פרק כ"ז/כ"ו) כְּבָשִׂ֥ים לִלְבוּשֶׁ֑ךָ וּמְחִ֥יר שָׂ֝דֶ֗ה עַתּוּדִֽים: (מדייקת הגמרא) כְּבָשִׂ֥ים (מוסתרים)כתיב?(כתוב)הא כיצד? בשעה שתלמידים קטנים (בזמן שתלמידך עדיין צעירים) כבוש לפניהן דברי תורה (הסתר, צנזר כביכול) , הגדילו ונעשו כעתודים גלה להם רזי תורה! ...ודא(ואלו הדברים שנאמרו עד כה) מסייעה(מסייעים) למה(ודבריו של רשב"י מסיעים לכך) דתני רבי שמעון בן יוחאי 'וְאֵ֙לֶּה֙ הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם' מה הסימה (אוצר) הזאת אינה נגלית לכל בריה, כך אין לך רשות לשקע את עצמך בדברי תורה אלא לפני בני אדם כשרין' (תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת עבודה זרה פרק ב').
מוסיף ומבאר אדמו"ר הזקן בתורה אור דיבור המתחיל: 'ואלה המשפטים'- 'אֲשֶׁ֥ר תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם' – "לפנימיותם, שתומשך בחינת ה'דעת' של אלוקות בפנימיותם של ישראל".
על פי ההסבר של האמוראים והתנאים המובאים בתלמוד הירושלמי, המילים 'תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם' רומזות על דרך הלימוד של התורה הנסתרת. נמצאנו למדים כי גם את תורה המשולה לאוצר בלום עלינו ללמד את תלמידנו הצעירים, אך עלינו לדעת לשים כיסוי והסתרה ולערוך בירור עם מגבלות ההכלה שלהם בהיותם צעירים בגיל ובהתפתחות הרוחנית.
הדברים נוקבים ביתר שאת, על פי הביאור של האדמו"ר הזקן בתורה אור (והדברים מבוארים בליקוטי שיחות כרך ג' שם) שגם את החלק הנגלה והמובן שבתורה יש ל'העלותן' לדרגה של אמונה שלמעלה מהבנה והשגה וכלשונו: ' 'ואלה המשפטים'- 'אֲשֶׁ֥ר תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם' – לפנימיותם, שתומשך בחינת ה'דעת' של אלוקות בפנימיותם של ישראל, כלומר את אותו סוג וחלק של תורתנו המוגדר כ'מִּשְׁפָּטִ֔ים', דברים המבוארים לשכל של כל בני אנוש ויושבי תבל. עלינו לראות כאילו ניתנו ללא טעם ולבצעם כגזרת הכתוב.
וזהו הטעם על פי אדמו"ר הזקן לכך שדווקא התורה בחרה בסוג של 'מִּשְׁפָּטִ֔ים' כדוגמה לדברים שיש להניח לפני הדיינים: 'תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם'. עלינו להחשיבם כסוג של חלק נסתר וחסוי בפנינו, כלשון אוצר – 'סימה' הרומז לדרגת סתים דאורייתא.
הקשר לעניינו הוא כי עלינו להביט על כל נושא ההוראה ולמידה, ישך לעלות לדרגה של למעלה מהבנה והשגה. השליחות החינוכית דווקא בגלל קשייה המרובים, מביאה אותנו לסוג של עבודה שקשור ללמעלה מטעם ודעת. רק כך נצליח לכוון לאמיתתה של סברה ויצליחו דברנו להיכנס ללבות תלמדנו.
עתה, מבנים אנו את הקשר בין ראשית פרשתנו לפרשת יתרו ומעמד הר סיני, והופעת האות ו' החיבור בתחילת משפט: 'וְאֵ֙לֶּה֙ הַמִּשְׁפָּטִ֔ים'. הטעם לכך, כי עניין הפנמת המשפטים, המובנים בשכל אנושי, דווקא כאן, נדרשת מאתנו התעלות לרובד גבוה יותר בבחינת: 'תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם' – שימה בפנימיותם. כך נקשרים הדברים לנושא הקודם, לדרגת עם ישראל במעמד הר סיני, שחזו מראות אלוקיים.
הקשר בין "המשפטים אשר תשים בפניהם" לתעודת הערכה
הדברים נהירים כאור החמה. על מנת שלא נתייגע לריק במלאכת החינוך וההוראה שנעשו קשים יותר ויותר בדורנו. עלינו המורים ההורים לתת את הדעת ותשומת לבינו לשתי נקודות מבט הבאות:
נקודת מבט ראשונה: באחריותנו להיות מעודכנים במידע אודות תלמידנו, האם אכן הבין והפנים את הנלמד? במה עדיין מתקשה, מהן הגורמים שהקשו עליו מלהכיל ולהבין את הנלמד? מה יסייע בפתרון אותן סימני שאלה? מהן החוזקות שלו שבהן יוכל להיעזר כדי לדלג מעל המכשולים?
נקודה מבט שניה : בתעודת הובאו ציוני הערכה וכל מוסד נוהג להשתמש בסוגים שונים של דרך הערכה ונהרא ונהרא ופשטיה. עלינו להעלות את מקומו של התלמיד בכל הקשור לתעודה.
עלינו ליישם את דברי דרשות חכמנו מן הנדרש על הפסוק: '...אֲשֶׁ֥ר תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם' על פי כלל הדרשות שהוזכרו לעיל, לבחון האם תלמידנו מסוגלים לקבל את המסר הנכון מהתעודה, האם הם מסוגלים לציין מהם החוזקות שלהם מול האתגרים. עלינו לשאוף לחולל תהליך של שינוי בגישה 'בראש' של כולנו.
תלמיד צריך להיות מודע ליכולותיו האמיתיות, נקודות החוזק ומולם הדברים הדרושים חיזוק. נדאג להראות פנים מאירות ולדאוג להביא את הנלמד באופן של 'שולחן ערוך', ונעקוב אחרי התקדמותו. ובעיקר נשאף שתעודת הערכה תהווה מנוף והמרצה חיוביים להתקדמות ובננו יכנס למחצית חדשה מתוך שמחה ותענוג..
יהי רצון שאכן גם בזכות דברנו נזכה בעזרת ה' לרוות 'חסידשע נחת' אמתית מכל יוצאי חלצנו! אמן!
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
