מערכת COL
|
יום כ"ב שבט ה׳תשע״ח
07.02.2018
מאחורי הווילון • אלי וולף
"עבור רובנו, אנו שלא זכינו לראותה, היא נותרה - כמו אז - נעלמה, חבויה, נסתרת. רואה איך אינה נראית. נוכחת, אך נפקדת" • הרב אלי וולף בטור מיוחד ומרגש לרגל כ"ב שבט, יום הסתלקות הרבנית הצדקנית • מאחורי הווילון
הרב אלי וולף, על רקע תמונה מבית הרבי והרבנית ברחוב פרזידנט (ארכיון COL)
הרב אלי וולף
כבר חלפה שעה מאז שהסתיימה התפילה, רובו הגדול של הציבור כבר סועד בביתו את סעודת השבת, אחרי שירת 'שלום עליכם' ואמירת קידוש. גם 'תמימים' רבים פרשו לאכול היכן שהוא, אם במטבח הישיבה ואם אצל משפחות אנ"ש תושבי השכונה.
אבל 'תמימים' אחרים עדיין שוהים ב'זאל הקטן' של 770, עדיין ממתינים, לא הולכים לסעוד את סעודת השבת. הרבי עוד לא יצא מחדרו אל בנין ה'ספריה' הסמוך, וגם הם לא הולכים. מחכים שהרבי ייצא, יראו אותו למספר שניות נוסף, ואז הם ייגשו למטבח הישיבה, לראות האם נשאר על מה לקדש ובמה לסעוד את סעודת ליל שבת. כל עוד הרבי לא יצא לקדש, כיצד אפשר ללכת ולאכול.
יושבים בזאל הקטן, ולומדים את ה'ליקוט' הטרי שיצא לאור לקראת השבת.
לא רק ב'זאל', אלא גם במרפסת הסוכה עומדים ה'תמימים' וממתינים לצאתו של הרבי אל הספריה. עין אחת מעיינת ב'ליקוט', והעין האחרת פוזלת אל עבר השביל המפריד בין קיר חדר ה'מרכז' לגינה שבחזית 770, לראות האם הרבי יוצא וצועד אל עבר הספריה.
אמנם רק שני עיניים לו לאדם, עין אחת ב'ליקוט' ועין שנייה ממתינה לצאתו של הרבי - אבל מידי פעם מעיפים מבט אל החלון הקטן שבבנין הספריה. החלון הפונה לעבר מרפסת-הסוכה של 770, המבדילה-מחברת את 770 עם הספריה.
חלון קטן זה, מכוסה בווילון. אך לא פעם, ולא פעמיים, ארע והווילון הוסט מעט לרגע קט, וניתן היה להבחין בצללית-דמותה של הרבנית, המביטה לראות האם הרבי פוסע לעבר בנין הספריה.
לא ראוי ולא יאה לעמוד ולהביט כל הזמן לעבר החלון הקטן, לחכות לרגע בו פן ואולי הווילון ינוע לרגע ואולי נראה את הרבנית - אז עומדים ולומדים, או עסוקים בשאר עניינים ברומו של עולם, אבל העין דרוכה לראות, האם תהיה תזוזה כל-שהיא בווילון שבחלון האפל-משהו, חדר ללא תאורה דולקת בו. אולי נראה להבזק של רגע את דמותה של הרבנית...
גם כאשר הצלחת וראית את הווילון מוסט מעט לרגע, לא תמיד היית בטוח שאכן 'ראית' משהו במלוא מובן המילה. הרי לא תעמוד להביט בעיניים מלאות. היה זה שילוב של יותר-דמיון ופחות-מציאות, ראית-לא-ראית. ראית שם משהו, אבל אינך יכול לומר בפה מלא "ראיתי את הרבנית".
*
שלושים שנה חלפו מאז כ"ב שבט, סיפורים רבים - מציאותיים, ורבים יותר שלא עונים על ההגדרה הזו - סופרו מאז ועד היום. סיפורים ו'עובדות' שבאמצעותם אנו מנסים "לראות" ולהכיר את הרבנית, לדעת עליה עוד ועוד.
אך דומה כי דבר לא השתנה. אמנם ה"ווילון" הוסט לרגע קט, אבל לא ממש בטוח שאנו אכן "רואים" בעדו את הרבנית. אנחנו לא יכולים לומר בפה מלא "ראיתי את הרבנית". נדמה לנו שאנו רואים משהו. הא ותו לא.
עבור רובנו, אנו שלא זכינו לראותה, היא נותרה - כמו אז - נעלמה, חבויה, נסתרת. רואה איך אינה נראית. נוכחת, אך נפקדת.
*
לא "ראינו" אותה עד כ"ב שבט, וגם עתה, באמצעות הסיפורים השונים, איננו "רואים" אותה.
מכל הסיפורים, יש לנו רק סיפור אחד ויחיד, סיפור אחד עם מסר בהיר ומחייב. סיפור שהרבי עצמו סיפר, באותה שיחה מרטיטת-לב במוצאי שבת תרומה תשמ"ח:
"בין פעולותיה האחרונות בחיים חיותה בעלמא דין, שנודעו ונתפרסמו באופן גלוי לעיני כל, גם ל"עמי הארץ" - המענה שלה אודות אבי', כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו: אבי, הרבי, הוא בעצמו, ביחד עם ספריו וכל עניניו, שייך לחסידים".
"במענה זה ביטאה הנפטרת, והכריזה באופן גלוי לכל, שנשיאותו של נשיא דורנו - ממלא מקומם של רבותינו נשיאינו, עד לכ"ק אדמו"ר הזקן .. הוא ענין נצחי, שלא שייך בו הפסק ח"ו, עד ביאת גואל צדק"
"...ההכרזה הנ"ל של הנפטרת ע"ד ההמשך והנצחיות דתורת החסידות ונשיאי' עד ביאת גואל צדק - נתקבלה ופעלה "בעיני כל השרים וכל העמים".
"ומזה מובן, שהענין ד"והחי יתן אל לבו" צריך להיות גם, ובעיקר, בהנ"ל - חיזוק והוספה ביתר שאת וביתר עוז בהדגשת הנצחיות דהמשך תורת החסידות הכללית ותורת חסידות חב"ד ונשיאי' לדורותיהם עד ביאת גואל צדק, באופן גלוי לעין כל, גם ל"עמי הארץ"".
*
זה הסיפור, בה"א הידיעה, של הרבנית: "נשיאותו של נשיא דורנו הוא ענין נצחי שלא שייך בו הפסק ח"ו, עד ביאת גואל צדק".
אם אנחנו רוצים "לראות" את הרבנית, הן במובן הרוחני, והן להביא שבקרוב ממש כך יהיה גם בגשמיות - זה על ידי "והחי יתן אל לבו" בחיזוק והוספה ביתר שאת בהדגשת הנצחיות של תורת החסידות ונשיאי חב"ד
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
