הרב דוד-מאיר דרוקמן

בעיירה ליובאוויטש, כמו בשאר עיירות ישראל, היה "משוגע העיירה".
היה זה בתקופת הרבי מהר"ש:
ה'משוגע' הזה שלא אפשרו לו להיכנס ל'יחידות' לרבי, עלה על רעיון מתוחכם;
הרבי היה מידי מפעם נוסע במרכבתו לאיזשהו מקום. מה עשה המשוגע? הוא המתין לרבי בצד הדרך, וכשהתקרבה אליו מרכבתו של הרבי, הוא קפץ על העגלה, וכך הצליח לעקוף את הגבאים, והנה הוא מדבר אל הרבי...

הייתה לו שאלה רצינית מאין כמוה, וכך הוא שאל את הרבי המהר"ש: "יש לי חבר, משוגע כמוני, אשר מתגורר בוויטבסק, שהיא עיר גדולה הרבה יותר מליובאוויטש. אלא, שהחבר שלי הוא משוגע יחיד בעיר. החבר הזה הציע לי לעבור לגור בעירו, בנימוק שבוויטבסק יש 'מספיק פרנסה' לעוד כמה משוגעים, וטובים השניים מהאחד...".
המשוגע דנן סח לסובבים אותו, כי לא ידע להחליט אם לקבל את הצעת ה'קולגה' מוויטבסק, והיות והמשבקי"ם לא נתנו רשות לו להתייעץ עם הרבי במהלך 'יחידות' - לא הייתה ברירה, וכך בהתחכמות הוא קפץ לעגלה של הרבי, והצליח לדבר איתו.

"ומה ענה לך הרבי?" שאלו אותו.
"הרבי אמר לי, ש"לא אסע לוויטעבסק היות ובליובאוויטש עדיין זקוקים למשוגע כמוני..".
"איי 'משוגע', 'משוגע' הגיבו הנוכחים.
אבל 'המשוגענער' שלנו לא נשאר חייב, והוא ענה להם: "משוגע, משוגע, אבער 'שיכל' דארף מען האבן" = משוגע, משוגע, אבל שכל צריך שיהיה...

את הסיפור הזה סיפר במהלך התוועדות, החסיד רבי מענדל פוטערפאס ע"ה, ובהפטירו בהתרגשות: "משוגע, משוגע, אבער שכל דארף מען האבען" ("ר' מענדל" עמ' 322).


ציור אופייני של ר' מענדל פוטערפאס, במהלך התוועדות חסידית (ציור: יחיאל אופנר)

*****

ובהכרח אני נזכר בסיפור הזה, במיוחד, נוכח הטירוף שאחז בסטרא דשמאלא של החברה הישראלית - הלא הן, רוחות התזזית עד כדי שגעון, להעניק לחיילים-חיילות "שוויון הזדמנויות" בשירות הצבאי. וכל זאת, בשם האידיאלים הקדושים וההזויים של השיוויוניות והפנימיזם.
אז ככה. במגרשי הכדורגל אין שחקניות. בין פועלי הבניין נפקד מקומן של הנשים. גם במוסכי הרכב לא מצינו 'מוסכניקיות'.
וכל כך למה? כי בבניין אנו מעוניינים שהמרצפות תהיינה יציבות, ושהטיח לא יתקלף, והדלתות לא יחרקו, והברזים לא ידלפו, בכדורגל – רוצים שהקבוצה תנצח, ובמוסך המטרה היא שהרכב יהיה מתוקן ותקין. וברור לכל אדם נורמאלי שבמחוזות אלה אין חלומות ואין אידיאולוגיות, אין הזיות ואין מחזות, אין צרחניה (לא טעות כתיב) של ח"כיות, כי הכל נמדד במבחן התוצאה ; יש/אין הצלחה. נקודה.

ובמקום שנוכחות נשים מפריעה להצלחה, אז עם כל הכבוד (ויש כבוד) – הואלנה למלא את תפקידכן החשוב ביותר והכי ונכבד - במחוזות שההשגחה העליונה הועידה עבורכן.
"תנו לצה"ל לנצח" מככבת הסיסמא. איך בדיוק ינצח צה"ל, עם חיילות? ועוד לא נגענו בנושא הצניעות והפכה אשר מטעמי צניעות לא ניכנס לפרטים המובנים מאליהם לכל בר דעת, ורק נזכיר שבמיוחד ודווקא לגבי צבא נאמר "והיה מחניך קדוש".

אז מה פשר תיאטרון האבסורד עד כדי שיגעון המתרחש נגד עינינו? נכון שכיום העולם 'השתגע' בכל הקשור לשוויון בין הגברים לנשים. השעמום עושה את שלו; גידול ילדים אין, כביסות אין, "אין שכל - אין דאגות", נותרה משימה אחת: להילחם נגד הטבע שטבע בורא העולם בעולמו – להפוך את היוצרות ולשנות את הצורות. רפואה שלימה ברוב שירה וזמרה.

אנו, שלומי אמוני ישראל, מתפעלים מעט מאד מהתופעה. לנו ב"ה יש את הערכים הנצחיים, שיסודתם בקדושה נצחית ("צדקתך צדק לעולם" – כי "תורתך אמת"), להבדיל מכל המתחכמים שאצלם ערכים מתחלפים בקצב החלפת חולצות וגרבים, אבל, געוואלד: אמנם 'משוגעים' משוגעים', אבל איפה ה"קצת שיכל"? "שכל" יש להרבה, 'שיכל', ואפילו במעט – זה כבר לא נחלת ההמון.
איך אמר התבטא ראש הממשלה השנון המנוח לוי אשכול ע"ה? "עם ישראל הוא עם מאד חכם – אבל קצת שכל לא היה מזיק לו...".

ואגב זה, ובעצם בכלל לא אגב - מה שראיתי במכתב (מיום כ"א אדר תשט"ז) שכתב הרה"ח הנודע רבי אוריאל צימר ע"ה לחברו-תלמידו יבלחטו"א הגה"ח ר' טוביה בלוי שליט"א בו הוא מדווח על מה שאמר לו הרבי במהלך 'יחידות', בנושא של "גיוס בנות" לצבא.
באותה תקופה געשה-רעשה היהדות החרדית בארץ ובעולם נוכח המזימה לחייב בנות דתיות וחרדיות בגיוס לצה"ל (גם הרבנות הראשית יצאה אז בפסק שאסור לבת להתגייס לצבא). התקיימו מחאות, הפגנות וכו', כאשר הכותרת הייתה שגיוס בנות לצה"ל הוא בגדר "יהרג ובל יעבור".
בין היתר, גם בניו יורק התקיימה הפגנה נגד גיוס בנות, ותלמידי ישיבת תומכי תמימים השתתפו בה, והיה זה ברשות.
הרבי, בתגובה על האירועים הנ"ל אמר לרבי אוריאל צימר, כי איסור הגיוס הוא לא רק על בנות דתיות, אלא אף על בנות לא דתיות.

ועוד: שהאיסור "חל על ב-נ-י-ם בדיוק באותה מידה כמו על בנות" (!).
לישנא אחרינא:
האידנא, לאפשר לבחור ישיבה לשרת בצבא בסיטואציה של פריצות (ואני כותב בצורה מאופקת), הפקרות מוסרית אותה מאפשרים, ויתירה מזו, מעודדים, שלטונות הצבא (ובתוכם, לא יאומן, גם, אמנם מעטים, כאלה המכנים את עצמם 'רבנים') – הרי זה על-דרך מה שאומר רש"י על אותו אבא שהושיב את בנו על פתח של בית פריצות – "ומה יעשה הבן ולא יחטא".

ונכון אמר הגר"ש אליהו שליט"א רבה של צפת שרק ב-2 צבאות ברחבי העולם מגייסים נשים: בצפון קוריאה, ובישראל.

*****
ולגופו של ענין, הכיצד זה קורה - שאנשים דעתניים (עכ"פ בעיני עצמם) כל כך טועים, שוגים, טובעים בשגיונות ומוכים בסנוורים?
התשובה לכך קשורה למה שכתוב בפרשתנו:
יתרו מציע למשה רבינו למנות דיינים "יראי אלוקים..שונאי בצע".

מעשה היה בדמות רבנית מסויימת מקרב חוג פלוני, שבתחילת ימי המדינה חלם להקים 'סנהדרין'. לא פחות.
כששאלו אותו, הכיצד ישיג דיינים – חברי סנהדרין שהינם "שונאי בצע"?
הוא ענה: "עם כסף נשיג הכל. גם שונאי בצע...".

וזאת למודעי:
אנו מצויים כיום בעידן, שיותר מאי פעם, באמצעות כסף, ועוד עם הרבה כסף - המדינה, הצבא, השלטון, הרשות השופטת, הרשות המבצעת, נמצאים בפני חורבן (אם לא כבר בתוככי החורבן).
שונאי ישראל מבחוץ באו לידי החלטה, שכדי להחריב את מדינת היהודים - מיותר להתאמץ ולצאת במלחמות ישירות.
אנטישמים אלה (בעיקר מאירופה) הקימו 'קרנות' עתירות ממון שעניינן, לסייע, לתמוך, לעודד כל מי שמעוניין לכתוש אותנו מבפנים.

לא אלך רכיל, ואספר דבר שידוע לכל, שאפילו עמותות 'דתיות' (כמו "נאמני תורה ועבודה", ארגון נשים "דתיות 'קולך') ניזונות מכספים טמאים אלה. למותר לציין כי תנועות כמו "שלום עכשיו", "יש דין" מחוברות בחבל הטבור ל"קרן להשמדת ישראל".
והשוחד יעוור אפילו חכמים, וכל שכן מי שאינם כאלה.
לא בכדי, עם היווסדה של "שלום עכשיו": הרבי הזהיר מהסכנה הרבה של אותה תנועה, שהייתה אז עדיין בחיתוליה.

*****

ולא לדרשה קא אתינא;
אחי ורעי, ניזהר ונישמר על נפשנו, כי גם אנו, בתוך כרמנו, עלולים להיות חשופים לפיתויים של מקורות כסף כאלה או הדומות להן. בל להתבלבל, בל נתעוור; לא ניסחף לא נלך שולל, אחרי כל מיני מציעי 'אתנן' שמגמתם חלילה וחס – הריסתנו מבפנים.

ואסיים רק בסיפור עובדה אחת: כשהרבי ניהל את מלחמתו בקודש נגד מסירת שטחים – היה מליונר גדול שהיה ידיד ואח לדעה עם שמעון פרס, ובמילא, מלחמתו של הרבי בעד שלימות ארץ ישראל לא מצאה חן בעיניו, ועקב כך הוא הפסיק את תרומותיו לליובאוויטש.
מיותר לציין, שהרבי לא התפעל מזה.

זכור נזכור; עם בא מישהו, שמקורו אינו טהור, ופועל עפ"י 'רוח המפקד', היינו, ה'קרנות להשמדת ישראל' הנ"ל ודומיהן, וכך הוא רוצה לקנות אותנו עם מסווה מחייך, ובנימוק שהוא אך רוצה את "טובת חב"ד", וכך, בערמומיות הוא מצליח להשתחל ולקבוע את סדר היום במוסדות והמסגרות שלנו
- לא נתבלבל, ונקיים:

לא רק "כבדהו וחשדהו" אלא גם - "חב"דהו וחשדהו".