ארגון 'צעירי אגודת חב"ד' נוסד על ידי הרבי בשנים הראשונות לנשיאותו במטרה שכל חסיד באשר הוא יטול חלק במשימת הדור, להפיץ המעיינות חוצה עדי קאתי מר דא מלכא משיחא.

לאחר שהרבי השמיע בש"פ בשלח י"ז שבט ה'תש"כ דברים מעוררים על העבודה הנדרשת עתה, לאחר יו"ד שבט סיום שנת העשור, נשלחה אגרת בשם צאגו"ח לכלל החסידים עם קריאה להתאסף ולטכס עיצה כיצד להביא לידי פועל את הוראתו של הרבי. בגוף האגרת הובא הקטע הרלוונטי מתוך השיחה.

כפי שהיה נהוג באותם שנים, הוכנסו המכתבים הללו אל הנשיא והמייסד של הארגון - אל הרבי, שיגיה את ה'הנחה' מדברי קודשו. כפי שניתן לראות בעלי ההגהה המתפרסמים כאן לראשונה באדיבות ארכיון 'ועד הנחות בלה"ק' - מכון ההוצאה לאור הרשמי של תורת הרבי, הגיה הרבי פעמיים את השיחה כאשר בכל פעם משתמש בסוג עיפרון אחר.

האסיפה התקיימה ביום ראשון פרשת משפטים, כ"ג שבט ה'תש"כ, בשעה 7 בערב בבית הכנסת 'תפארת חיים', ברחוב טרוי 315 (בין יוניון ופרזידנט). במהלך האסיפה חילקו לכאו"א מהמשקה שנתן הרבי עבור ארגון צאגו"ח במהלך ההתוועדות של יו"ד שבט אותה שנה.

[יש להעיר, כי השיחה המוגהת נדפסה לאחר מכן בלקוטי שיחות כרך ד' עמוד 1267, ושם צוין בטעות שזה משיחת יו"ד שבט ה'תש"כ, אך כפי שניתן לראות כאן בתצלום המתפרסם לראשונה, היה זה בשיחת ש"פ בשלח ט"ו בשבט, וכפי שתוקן במהדורה של 'תורת מנחם-התוועדויות' שנת ה'תש"כ].

●

קטע השיחה הרלוונטי, מתוך 'תורת מנחם-התוועדויות' כרך כ"ז, שיחת ש"פ בשלח ט"ו בשבט:

. . . בסעיף יו"ד מבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ע"ד שבני ישראל נקראים בשם צבאות, ומביא שג' פירושים בצבא: א) ל' חיל, ב) זמן מוגבל, וכמ"ש הלא צבא לאנוש עלי ארץ, ג) ל' צביון, וכדרז"ל ע"פ ויכולו השמים גו' צבאם, לצביונם נבראו. עיי"ש סעיף יו"ד באריכות.

הנה פי' ב' וג' מבאר בארוכה באות יו"ד, אמנם הביאור לפי' הא' דצבא מלשון חיל מתחיל בסעיף י"א, ומבאר שם, דכללות ענין המלחמה הוא להוציא הנצחון, ולהיות שמדת הנצחון הוא למעלה מכל כחות הגלוים ונטוע ומושרש בעצם, לזאת מבזבז המלך בשביל זה כל סגולות האוצרות, ואף שהנצחון מתייחס לשרי הפקידים שהם פקידי החיל, מ"מ הרי הכוונה בזה הם אנשי חיל שהם דוקא העושים בפועל הנצחון.

והנה מזה שבסעיף יו"ד רק מזכיר את פי' הא' והביאור בזה מתחיל בסעיף י"א, הרי בזה הוראה:

נתבאר כבר שעם תום שנה העשירית – "העשירי יהי' קודש" – מעת הסתלקות כ"ק מו"ח אדמו"ר, ובהכנסנו לשנה הי"א, מתחלת העבודה דסעיף י"א, וכמבואר שם שצ"ל העבודה דצבא מל' חיל, בשביל הנצחון – שזהו הכוונה בכללות המלחמה – הרי מבזבז סגולות אוצרותיו, והוא כמו שנתבאר במשל כ"ק אדמו"ר הזקן לבן מלך שחלה ולא מצאו תרופה כ"א לטחון את האבן היקר שבכתרו, שבשביל הצלת חיי בנו מסכים המלך לשחק את האבן היקר שבו תלוי עיקר ויופי הכתר, אשר כמו"כ הוא למעלה שלמען הצלת מצבם הרוחני של עם ישראל מוותרים מלמעלה על כל יקר, ומבזבזים כל סגולות האוצרות אשר מעולם לא השתמשו בזה לשום דבר.

הרי מובן מזה שבכל משך היו"ד שנים בזבזו מלמעלה כל סגולות האוצרות בהשפעה מרובה ובהתרחבות הענינים, אלא שלא ניצלו אותם כדבעי, כ"א בענינים קטנים, וכמו בשעת השינה, שאף שסגירת השניים והשפתיים שעליהם אינם מניחים ליכנוס ההשפעה לתוכו, מ"מ כאשר שופכים הרבה בל ימלט שיכנס לכה"פ טיפה אחת, וכמו"כ בנדו"ד שקליטת ההשפעות היו במדה מצומצמת ביותר, ובמקום שהי' צריך להיות העבודה בהתרחבות, ניצלו כ"ז על לחם צר ומים לחץ, ברוחניות וגם בגשמיות, ומתעסקים בענינים של מה בכך, זה במסחר, וזה בעבודה במשרה וכו'. וכאשר נחים קצת, הנה במקום שהמנוחה תביא לידי התעסקות בתורת ה' כמבואר ברמב"ם, הרי זה מושלל כי טרודים הם ביום של עבודה וכדומה, ובמילא מובן גודל הצער כאשר ההתרחבות שמשפיעים מלמעלה מנצלים ומשקיעים ("שפּאַרט אַריין") בענינים הכי מצומצמים. (כי גם חיבור ב' הפכים אלו ביכולת איש הישראלי בהיותו "חלק אלקה ממעל ממש").

הנה אין צועקין על העבר, ומה שהי' הי', "והעשירי יהי' קודש" "מכל מקום" עכ"פ. אבל בזה בא הסעיף הי"א להורות שעם התחלת השנה הי"א מתחלת העבודה דצבא מל' חיל ועל כאו"א להתגייס לעבודת הצבא, בהתעסקות רחבה בהרבצת התורה ומצוותי' והפצת המעיינות עד שיגיעו גם חוצה, עד לידי אופן של "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה" עד ל"נחלה בלי מצרים", וכמו שבנצחון המלחמה מבזבז המלך את סגולות אוצרותיו, ועיקר הבזבוז הוא בשביל אנשי חיל הנוטלים חלק בפועל למען הביא הנצחון, כמו"כ בעבודה, שע"י העבודה כדבעי זוכין לבזבז האוצרות והשפעות של מעלה, וכמבואר במכתב כ"ק אדמו"ר בעל ההילולא, אתם נשיכם בניכם ובנותיכם, שיומשכו עד למטה ממש בכל הג' ענינים דבני חיי ומזוני רויחי.