בנימין ליפקין

רוח חדשה באה לאזורנו. כשאני משתמש בביטוי אזורנו, אינני מתכוון לאזור גיאוגרפי כלשהו אלא לאזור ההשתייכות הקהילתית, היינו מחוזות אנ"ש חסידי חב"ד באשר הם. הכול קורה בשם ההתקשרות, במסגרתה ולמען עצימותה, עוצמתה ועצמותה. אם פעם השיח היה פוזיטיבי, חיובי ומחייב במרוצת הזמן הוא הופך לנגטיבי, שלילי ודוחה. הכול, כאמור, בשם ההתקשרות לרבי.

בשם ההתקשרות מדברים או רומזים על כך שאם אתה מקושר לא יתכן שתעז להעלות על דעתך לפקוד את ציוני רבותינו נשיאינו שהגישה אליהם מתאפשרת בשנים האחרונות ולא ניתן היה לחלום עליה כל עוד מסך הברזל היה קיים.

בשם ההתקשרות בזים לכל מי שמעז שלא ללכת לתלם ולצאת לבתי מלון כאלו ואחרים: מאיפה ראינו הנהגה כזאת בליובאוויטש, יאמר העדין. הבוטה יגייס לאלתר את הרבי לטיעוניו: האם שמענו פעם מהרבי עידוד כלשהו להנהגה כזאת? השלישי יחרה-יחזיק אחריו ויחרוץ בלי טעם ובלי דעת: ברור שהרבי התנגד לכך ומי שקורא לעצמו מקושר לא יכול לעשות זאת.

בשם ההתקשרות ינחרו בבוז עמוק כלפי מי שמתיימר להיות שליח אך באמת אינו כזה; מי שמבקש לפעול אך אין לו כל זכות לכך וכי עליו להשיל נעליו מעל רגליו כי המקום אשר הוא מבקש לעמוד עליו אדמת קודש הוא וכי לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא וייטול.

בשם ההתקשרות ישפטו אנשים על פי המזון שהם מכניסים לצלחתם ולביתם לאמור: כיצד אתם מעלים בדעתם לא לאכול אך ורק שחיטת ליובאוויטש? הלזאת התקשרות תיקרא? איזה מין מקושרים אתם?

בשם ההתקשרות יקוטלגו חסידים על פי השמות שבחרו לתת ליקיריהם. זה יישמע בערך כך: נו באמת, זה שם שחסיד מקושר נותן? מה הוא באמת לא יודע היסטוריה? אין לו שמץ של מושג בדברי ימי חב"ד? ואחרי זה הוא עוד מתיימר לקרוא לעצמו מקושר? תזכיר לי, רגע, איך הוא קרא לבן הבכור שלו? נו, הא לך, אתה רואה בעצמך איפה בדיוק הוא נמצא. נאך מיר א מקושר.

ואלו רק דוגמאות בודדות שעולות תוך כדי כתיבה. וכהנה רבות מספור.

*

אמור מעתה: אם רצונך לדעת מקושר מיהו – עליך לדעת מה הוא לא. כאילו שכל תורתה של התקשרות אינה נשענת אלא אך ורק על מה שאסור לעשות, לדבר או לחשוב ואידך פירושא הוא זיל גמור.

ורוח הקודש צווחת ואומרת, בדברים מפורשים, שחור על גבי לבן (היום יום, כ"ד סיון): "השואל במה היא ההתקשרות שלו אלי מאחר שאין אני מכירו פנים, ההתקשרות האמיתית היא על ידי לימוד התורה, כשהוא לומד המאמרי חסידות שלי, קורא את השיחות ומתחבר עם ידידי אנ"ש ותלמידי התמימים יחיו בלימודם ובהתוועדותם, ומקיים בקשתי באמירת תהלים ובשמירת זמני הלימודים, הנה בזה היא ההתקשרות".

אבל עצם ההפניה לאותם דברי קודש שציטט הרבי ב'היום יום' כמוהו כארכאיות שאין לה מקום בעולם ובזמן שבו כולם דעתנים, כל אחד הוא מאן דאמר ובידי כל אחד ואחד, בוגר וגם צעיר, ניתנה היכולת להיות הדיין והשופט ואפילו התליין.

הציטוט הזה אולי התאים לפעם. בעידן הדעתני של היום, אם אינך פוסל בחדות, אם אינך חורץ וקובע מיהו מקושר ובעיקר מי הוא לא מקושר – אתה באמת לא בעניינים ויותר מכול אתה מעיד על עצמך כי אתה עצמך אינך מקושר. אם לא כן, כיצד אתה מעלה בדעתך להיות כל כך נאיבי בלי לפסול את כל אלו שראוי לפסוק עליהם כי לא בקהל המקושרים יבואו ובקהלם הם אל יחד כבודם של המקושרים.

*

יש לי עצה אל המקושרים הקושרים עצמם לדרך השלילה והפסילה. הא לכם עוד כמה דברים מובהקים שבהם חרץ הרבי נשיא דורנו את דברו הקדוש. וכל מי שמקושר ורוצה ומשתוקק ללכה באורחותיו, ראוי לו להחמיר גם בדברים אלו, וכל המרבה הרי זה משובח.

בראש ובראשונה מקושר הוא מי שנזהר עד הקצה האחרון במצוות אהבת ישראל ומתרחק מכל זיק של מחלוקת, פירוד הלבבות ושנאת חינם. כל אדם בעולם ראה ברבי סמל של אהבת ישראל בוהקת ויוקדת לכל יהודי באשר הוא. הנוסחאות החריפות ביותר של המענות שיצאו מן הקודש פנימה היו בהקשר של הפך אהבת ישראל. ביטויים חמורים שאי אפשר ואסור להישאר אדישים מולם נכתבו על ידי הרבי דווקא על כך, בכאב נורא שאין לתארו ואין לשערו.

מקושר הוא גם מי ששומע להוראותיו של הרבי בנושאי כספים ונזהר בהם ומקפיד בהם עד קוצו של יו"ד. לכול ידועה הקפדתו של הרבי שלא להלין שכר של אי מי אי פעם. יש לכך דוגמאות מאלפות ואפילו מצמררות. עוד בטרם צאת מסע ההלוויה של הרבנית ע"ה, הורה הרבי לשלם את שכרו המלא של כל מי שנמנה עם משרתיה בקודש. מרגלא בפומיה דרבי כל אימת שהעניק שטר של דולר למי שנסע למדינה כלשהי שהשימוש במטבע אמריקני בה אסור: להחליף באופן חוקי. הרבי אסר מכול וכול להתעמת עם השלטונות ולהערים עליהם בכל הקשור לדינא דמלכותא. ומי שהתחכם וביקש מהרבי ברכה לחמוק מהשלטון בדרך כזו או אחרת נענה בחריפות לשלילה. "אן דריידלאך כפשוטו", כתב הרבי בכתב יד קודשו למישהו כזה. וכהנה רבות מספור. הרבי גם אסר, שוב ושוב, בכתב ובעל פה ובאמצעים שונים להיכנס לחובות. וגם על כך הביטויים חמורים, נחרצים וחריפים מאין כמותם.

*

אז לפני שמוסיפים וממשיכים להכות על חזה הזולת, בשם ההתקשרות – יו"ד שבט, הוא אכן מועד הולם לשאול את עצמנו בכנות: מקושרים אנו במה? האם באמת הרשינו לעצמנו לעצום את אשמורות עינינו לפני שלמדנו חת"ת ורמב"ם. האם יכולה הייתה לעבור עלינו שבת בלי ללמוד לעיון שיחה של הרבי. האם יכולים לעבור עלינו ימים ולילות מבלי שנקבע עתים בתורת הרבי.

כי על אלה וכאלה אומר הרבי: "הנה בזה היא ההתקשרות".