שניאור זלמן ברגר

באיזו שפה הרבי כתב את האגרות? כך שאלתי באחת ההרצאות שלי באחד ממוסדות חב"ד, וזאת רק כדי להבהיר עד כמה תמוה שאחד החסידים בכפר חב"ד קיבל מכתבים ברוסית. אך מה הופתעתי מתשובות צעירי הצאן שלנו - עברית ואידיש, רק עברית, רק אידיש ועוד. ולמי שמתעניין, האגרות נכתבו בלשון הקודש, אידיש ואנגלית ואגרות מעטות ברוסית. ומלבד השפות - היו אגרות שנכתבו בשפה מדוברת, ואחרות נכתבו בסגנון למדני ומפולפל. בהרצאה אחרת, שאלתי: אלו מדינות היו ראשונות שזכו לשליח של הרבי? ורבים הצביעו על תוניס כאחת המדינות הראשונות, וזה ממש לא. השליח לתוניס הגיע בשנת תש"כ, בעוד למשל ברזיל היתה אחת המדינות הראשונות לצד מרוקו.

חסידים יקרים! הבעיה היא לא בצעירי הצאן, גם לא במקורבים, אלא אצל כולנו. עלינו לדבר אל הצעירים בגיל או צעירים בתנועת חב"ד - בשפת תשע"ח - שפה המותאמת לזמן ולמושגים המובנים לקהל היעד.

אתן מספר דוגמאות:
לא אחת, כאשר אתם מדברים על אדמו"ר הריי"צ או הרבי בתקופת רוסיה, המאזינים הקשובים אליכם, ובטוחים שמדובר דווקא בתקופת השלטון הקומוניסטי, בעוד רוב שנותיו של אדמו"ר הריי"צ היו בתקופת שלטון הצאר ובתקופה זו ניהל את ישיבת תומכי תמימים, אשר פעלה בגלוי ומאידך גיסא, אדמו"ר הריי"צ לצד אביו, עשה רבות לביטול גזירות מצד שלטון הצאר. בשפת תשע"ח - אם הסיפור קשור לגזירות השלטון, חשוב לומר בפירוש, האם מדובר בתקופת הצאר/המהפכה/הקומוניסטים.

וכאשר מספרים על חתונת הרבי בבירת פולין, מותר להרחיב במספר מילים, על כך שמספר היהודים הגדול בתבל, היה אז בעיר ורשה שבפולין, ולחתונה הגיעו חסידים ואחרים ממדינות שונות, אך רוב חסידי חב"ד התגוררו אז ברוסיה ממנה יהודים לא יכלו לצאת.

ואם מדברים על תקופת גרמניה וצרפת, אל תחשבו שקהל המאזינים ידען ובקי ולכן חשוב להדגיש כי בשנים אלו, הרבי עסק רבות בעריכה והגהה של כתבי חסידות, מסידור אגרות אדמו"ר הריי"צ ועד הגהת תרגום דברי חסידות לשפות שונות ובמקביל היה בפועל הגזבר של אדמו"ר הריי"צ.

והנה מגיע י' שבט, וכרגיל מספרים לבני המשפחה ולמקורבים כי בי' שבט תשי"א הרבי קיבל את הנשיאות. כאשר הידענים מדברים ביניהם, הרי יודעים את כל השלבים, וכאשר מספרים לצעירי הצאן, חייבים להבהיר, כי חסידים רבים, מיד לאחר הסתלקות אדמו"ר הריי"צ, קיבלו על עצמם את נשיאות הרבי, כפי שמפורט בספר ימי בראשית למשל.

וכאשר מדברים על 'יחידות', כדאי לוודא מה הקהל או בני המשפחה היושבים מולך, מבינים; באלו שעות הרבי היה מקבל ליחידות? כמה זמן נמשכה היחידות? ומה ההרגשה של חסיד בקודש פנימה?

לעניות דעתי, חשוב עד מאוד, לצבוע את הסיפורים בגוונים חיים. למשל, אם אתה זכית להיות בפארבריינגען אצל הרבי, חייבים לספר גם על הצפיפות, על האורחים החשובים, כמה זמן ההתוועדות נמשכה, ואל תשכח להבהיר כי היא שודרה לכל רחבי תבל באמצעות חדר השידורים, ולעיתים גם לערוצי טלויזיה בארצות הברית.

קיבלת אגרות או מענות מהרבי, תספר לצעירי הצאן, על ההמתנה הדרוכה, ההתרגשות שאין דומה לה כאשר מקבלים את האגרת, וכיצד יישמת את הוראות הרבי. אפשר גם להציג את האגרת, זה ממחיש יותר ממיליון מילים. קרה לך פעם מופת אישי? אולי לאביך? ספר זאת עם כל האווירה, ההתרגשות, העצב והשמחה. אין כמו סיפור מכלי ראשון. לחלופין, אם אתה זוכר כיצד החל מבצע תפילין, או את שיחת הרבי מכ"ח ניסן - ספר כיצד חווית באופן אישי, זה סיפור אחר לחלוטין.

אסיים בנימה אופטימית. הלוואי שבילדותי היה לי את הידע שיש לצעירי הצאן של היום ואפילו למקורבים של היום, ובכל אופן הזכות והחובה של כל אחד מאיתנו - להעביר הלאה את כל הידע והרגש הטמון בנו.