הרב יוסף שמואל יהושע גערליצקי, שליח הרבי לתל אביב-יפו

יש לנו רק כתובת אחת!

בשיחת קודש בהתוועדות שנערכה בשנת תשל"ו, דיבר הרבי על עשרת המבצעים המפורסמים, ובין השאר התבטא על מצבים בהם יוצאים ל"רחובה של עיר" לעסוק במבצעים, מציעים ליהודים להניח תפילין, לפעמים נתקלים בסירוב ובפועל לא מצליחים להשפיע עליהם להניח תפילין וכד'.

בהקשר לכך ציטט הרבי מפרק ל"ב בתניא, שם כותב אדמו"ר הזקן "הנה ע"ז אמר הלל הזקן הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום וכו' אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. לומר שאף הרחוקים מתורת ה' ועבודתו... צריך למשכן בחבלי עבותות אהבה, וכולי האי ואולי יוכל לקרבן לתורה ועבודת ה', והן לא, לא הפסיד שכר מצות אהבת רעים". ועל כך אמר הרבי דבר נפלא:

זה ש"הן לא, לא הפסיד שכר מצות אהבת רעים", כלומר – שאם לא הצליח לקרב יהודי לתומ"צ, לפחות לא הפסיד את מצות אהבת ישראל – כך היה רק עד שכתב על כך אדמו"ר הזקן בתניא; אך לאחר שכבר כתב לנו אדמו"ר הזקן בתניא ש"צריך למשכן בחבלי עבותות אהבה" – הרי עצם העיסוק בענין זה של קירוב היהודי לתורה ומצוות מתוך אהבה – הרי בזה גופא "פארבינדט ער זיך" (=הוא מתקשר ומתחבר) "לנשיא דורנו ודרכו לכ"ק מו"ח אדמו"ר ולרבי נשמתו עדן וכו', עד לאדמו"ר הזקן ולמגיד ולבעש"ט ולאחי' השילוני ולמשה רבינו, עד שמתקשר עם מי שאמר והיה העולם.

כלומר, אחרי שאדמו"ר הזקן קבע שזהו הענין ויש לעסוק בכך, הרי עצם העיסוק בזה, עוד לפני ההצלחה והקירוב וכו' – הוא מתקשר עי"ז לרבי ודרך הרבי לכל הרביים עד לעצמות א"ס, ואין זה "לא הפסיד", אלא שבזה "הרויח" את הדבר הגדול ביותר שיכול להיות לחסיד – התקשרות לרבי בגופו ונשמתו.

זכורני היטב את ההתפעלות שהיתה אז ב-770 מההתבטאות המופלאה הזאת, משום שבהרגשתו של חסיד, כל הענינים הכי נעלים בגשמיות וברוחניות, בעניניו האישיים או הכלליים, כולל גם הצלחות גדולות בעולם השליחות וכו', בסופו של דבר הכל טפל לעצם ומהות חייו של חסיד – התקשרות וחיבור אמיתי לרבי.



ברור ומוחלט אצל כל חסיד, בלי שום ספק ספיקא, שאם צריך ברכה מיוחדת או הכרעה בהתלבטות חשובה – יש רק כתובת אחת ויחידה, שרק אליה אנו שואפים להיות קשורים בפנימיות: הרבי! כפי שהרבי עצמו כותב, שהמקור היחיד לכל ההשפעות מהקב"ה בגשמיות וברוחניות הוא רק דרך הרבי נשיא דורנו! אין ולא שייך שתהיה כתובת אחרת!

כיצד יתכן שיהיה לחסיד כתובת אחרת לבקשת עצה וברכה?! גם לו יצוייר שבידי איש פלוני יש כוח להביא ברכות וישועות, וכי כדאי ושווה לחפש ברכות ולגעת ח"ו בנקודת התקשרותנו לרבי?! איני רוצה לכתוב בענין של שלילה, ותקוותי שדי ברמיזא.

•

כמובן ופשוט שישנו מושג של שאלות רב והתייעצות עם משפיע וכו', כי הרי הרבי קבע שלכל חסיד יהיה "עשה לך רב" ועל כן ודאי יש לו סיעתא דשמיא לכוון אל האמת. אך כל זה בתנאי שנקודת המוצא היא שהמתייעץ והמייעץ רוצים לכוון לדרכו של הרבי, ולא כאשר ה"רב" מחזיק את עצמו למציאות שיש לו "כוחות" לראות, לייעץ ולברך וכו', ואין להאריך כאמור.

במיוחד לעת כזאת, כאשר רח"ל חולפות השנים מאז ג' תמוז, ש"אותותינו לא ראינו", ועדיין לא נושענו, עלינו להתחזק ביתר-שאת "האלטן זיך בא די קליאמקע" באחיזה בנקודת התמצית שהיא כל חיינו, בגשמיות וברוחניות – ההתקשרות לרבי, ללכת בדרכיו אשר הורנו, כתיבה לרבי בתדירות, הליכה לציונו הק'. וודאי הרבי עונה ומברך ומלווה ומשפיע לנו שפע ברכה והצלחה, כאשר ישא האומן את היונק.

ובלשון הרבי במכתבו הידוע מיום ג' תמוז ה'תש"י: "ועל כל אחד ואחת מאתנו כולנו לדעת, היינו להעמיק דעתו ולתקוע מחשבתו בזה, אשר הוא הוא הנשיא והראש, ממנו ועל ידו הם כל ההשפעות בגשמיות וברוחניות, ועל ידי ההתקשרות אליו (וכבר הורה במכתביו איך ובמה מתקשרים) קשורים, ומיוחדים בשרש ושרש השרש עד למעלה מעלה כו'".

ואסיים בלשון הרבי, "שנזכה זעהן מיט'ן רבי'ן דא למטה אין א גוף ולמטה מעשרה טפחים והוא יגאלנו".