הרב דוד-מאיר דרוקמן

סח לי פעם (אבלחטו"א) המשפיע רבי מענדל פוטרפאס ע"ה: "בעיירת ילדותי הייתה מקובלת ההנחה בקרב זקני וזקנות ארץ "אז משוגענער רעדט, דארף מען זיך צוהערן", תרגום: "כשמשוגע מדבר, צריך להטות אוזן ולשמוע מה הוא אומר".

ביאור על הנ"ל; ה'משוגינער' אינו בר דעה להשמיע משהו פרי הגותו ושכלו, אלא מאי? מלמעלה שותלים דברים פיו.
לא בדקתי את זה מדעית, אבל שיהיה.

ולענייננו;
אם הפריזדנט של ארה"ב הוא שפוי או לא (כפי שדנה, בכובד ראש הראוי התקשורת ה'פייק-ניוז' בארה"ב), גם זאת לא אדע, ברם, מאידך, שהבנאדם הזה טראמפ איננו קונבנציונלי, זה מן המפורסמות.

ואם בכלל נרחיק לכת ונקבע קלינית, שהוא "נישט נארמאל" (נייע נארמאלנע בעברית) , הרי אדרבה, כפי שהתבאר לעיל, זו בודאי סיבה טובה, להאזין לו..

טלו נתון זה, וצרפו אותו לכלל הידוע ש"לב מלכים ושרים ביד ה'", וכידוע עמדתו של הרבי שזה מדובר דוקא ב"מלכים" שאינם בני ברית, היות ולגוי אין בחירה חופשית כמו שיש, להבדיל, ליהודי - הרי לך 'שילוב מנצח', שמשמעותו; אי אפשר להתייחס להצהרות של טראמפ במנוד ראש, לאמור; "אז הוא אמר, לא אמר - אחת היא".

*****

וזה בהכרח מוביל אותנו לסיפור ששמענו מהרבי אודות הגאון והחסיד המפורסם הרד"צ חן ע"ה רבה של צ'רניגוב (מנו"כ בהר הזיתים בירושלים).

(מפאת גילי לא זכיתי כמובן להכיר אותו, אבל ראיתי את אופן התפילה בקול גדול והתעוררות הלב של נינו החסיד רבי חיים דובער – בערקע חן ע"ה, ואולי זה היה דומה לצורת התפילה של אבי זקנו הרד"צ).

כידוע שהרד"צ זצ"ל (ר' דוד הירשל, כפי שכינו אותו חסידים), היה אומר ברכה בקול רם, אגב, שמעתי שבשעה שהיו לו ילדים קטנים בבית, והוא חשש שהם יתעוררו מקול "ברכות השחר" שלו, הוא היה דוחף ראשו הטהור לתוך הארון, כדי לא להפריע את מנוחת הילדים...

בקשר לזה, הרב ששונקין ע"ה מספר; "אני עצמי הייתי עד כאשר אחד התחיל לברך, והרד"צ עבר דרכו. כאשר אך פתח את פיו לומר "ברוך אתה ה'", נרעד הרד"צ כולו, וענה 'ברוך הוא וברוך שמו' - בהתלהבות כזו אשר כולנו, הנוכחים שם נבהלו ונפחדו, וכמעט שנפל הפרי מיד המברך, מרוב פחד".

מה הקשר בין הנידון דידן לרד"צ?

ובכן, הערט א מעשה, ובקיצור רב. הצאר ניקולאי ימ"ש ביקר פעם בעירו של הרד"צ - צ'רניגוב. משלחת מטעם יהודי המקום באה לקבל את פניו, וכמתחייב בהלכה, יש ברכה שאומרים בשעה שרואים מלך.

בראש המשלחת ניצב כמובן הרב מרא דאתרא, שלבש לכבוד המעמד סירטוק של שבת, וכפי המנהג באירועים כאלה, אחז בידו ספר תורה.

מספר הרבי בהתוועדות שושן פורים תשי"ד (תורת מנחם י"א עמ' 132)) אודות אופן הנהגת הרד"צ באותו מעמד, מה שהביא ל'כמעט תאונה'-תקרית;

"המלכים שהיו פעם ברוסיא, היה ביכולתם לעשות כל מה שליבם חפץ, כיוון שלא היה על גביהם שום קאנגרעס וכיו"ב. בשנים האחרונות היה הקיסר 'שיכור', וכשרצו היהודים לפעול עליו בענין מסויים, היו יוצאים לקבל את פניו בספר תורה".

"כשהגיע (הרד"צ) בסמיכות לקיסר – עמד על מקומו, הניח ידו על מצחו (כך היה סדר הנהגתו של הרד"צ; לפני שהיה מברך ברכה, היה מניח את ידו על מצחו, ומכוון כוונת הברכה; ש"'הוי'' הוא 'היה הווה ויהיה כאחד', 'אלוקינו' הוא כוחנו וחיותנו כו'), ובירך 'שנתן מכבודו לבשר ודם', בקול רם, כדי שיענו אחריו אמן.

הקיסר ראה שעומד לידו יהודי לבוש בצורה מוזרה (עפעס מאדנע אנגעטאן), אוחז בידו ספר תורה, ומרעים עליו את קולו (און שרייט אויף עם),...עד שהסבירו לו את פשר העניין...
לאחר ששב הרד"צ לביתו, פנה אליו אחיינו שהיה 'משכיל' קמעא (א ביסל אן אויפגעקלערטער), ותמה עליו: "פעטער (דוד), אתה הרי יודע שהקיסר הוא 'שיכור' וכו', וממילא איך אפשר להתייחס אליו בצורה כזו; לברך ברכה? לצאת לקראתו עם ספר תורה וכו'? ענה לו רבי דוד הירשל: 'פעטאך' (שוטה), הרי יש לו שר למעלה!".

היינו, הרד"צ לא התייחס לצאר עצמו, אלא הסתכל ב'שורש' שלו ב'שר' מלמעלה (וכידוע שיש למעלה "שבעים שרים" שהם השורש של "שבעים אומות העולם").
ואולי גם העובדה שדלהלן משלימה את ההסתכלות הפנימית ביחס אל 'השר' מלמעלה של ארצות הברית.

הרב אליעזר ולדמן שליט"א (מאנשי הציבור המפורסמים הקשורים לחברון וראש ישיבת ההסדר בקרית ארבע), עבר לפני כ-25 שנה (תשנ"ב) במעמד חלוקת הדולרים נוכח פני הקודש, והוא מספר לרבי שהוא עוסק לאחרונה בקשר למ"ש בגמרא מסכת סנהדרין: "אמר רבי יוחנן: אוי לה לאומה שתמצא בשעה שהקב"ה עושה פדיון לבניו" – ולאור זאת מביע הרב ולדמן את דעתו בפני הרבי כי נוכח העובדה "שרואים כיצד כל המעצמות התפרקו: טורקיה, אנגליה, צרפת ורוסיה שנופלת. באם אמריקה תתערב לעם ישראל אודות ארץ ישראל - יבוא אותו דבר עליה" (כלומר, היפך הברכה על ארה"ב).

הרבי מגיב לדברי הרב וולדמן ואומר; "כי זה לא סדר עבור יהודי להתעסק באיחולים של הפך הברכה לאומות העולם. יהודי צריך לומר הפוך: הטובה של אומות העולם היא, כאשר הם יסייעו ליהודים וליהדות!"

מי יעמוד בסוד קדושים? ברם, עלה לי במחשבה, שייתכן עד למאוד שבמילים אלה רצה הרבי לפעול על ה'שר שלמעלה' של ארה"ב, ובכך להנביא, ברבות השנים, לתוצאה הבלתי נמנעת – תופעת 'טראמפ' והמסתעף. וכבר אמר אדמו"ר הצמח צדק "כי כל תקפו של מלך, שיש לו שר" (סה"ש תר"צ עמ' 83).
"אין איש מאתנו יודע עד מה". זה הרגש סובייקטיבי שלי, הצעיר באלפי ישראל.

*****

ומידי דברנו בסוגיית כן/לא שפיותו של טראמפ, אז 'בינינו' (אף אחד לא שומע?), הגוי הזה באמת 'משוגע'; יד על הלב - הראיתם, הנתקלתם, בעשרות השנים האחרונות בפוליטיקאי במחוזותינו האומר פשוט מה שהוא ...חושב?

ובכלל, ההעזה והחוצפה הזו של טראמפ כבר עוברות כל גבול; אני נזכר כשצפיתי במסיבת חנוכה האחרונה שהתקיימה בבית הלבן, וכאשר שמעתי את דבריו של טראמפ אודות המסר של חג החנוכה וערכו וייחודו של העם היהודי - אילו הייתי עוצם את עיניי סבור הייתי שמדובר באירוע של איזה 'בית חב"ד ושהדובר איננו אלא איזה 'שליח'– אז באמת כבר מוגזם מצד ה'פריזדנט' לדבר כך בלי לבקש את אישורם של רזי ברקאי מגל"צ, אמנון מהטלביזיה ושוקן מ"הארץ". געוואלד, חוצפא יסגי.

ובכלל, מאז הודעתו של טראמפ על העברת שגרירות ארה"ב לירושלים נהפך לאבל מחולם של שדרנינו, ועתה חשך עליהם עולמם בכפליים כאשר התברר שהעברת השגרירות היא לא ענין של "דיה לצרה בשעתה" – בעוד כמה שנים, אלא בעגלא ובזמן קריב. המקום ינחם אותם בתוך שאר אבלי עזה וג'נין.


איור: האמן מוטי הלר

*****

תמיד נפלאתי על הסדר הלא מובן בפסוק שבהלל: "הללו את ה' כל גויים...כי גבר עלינו חסדו", מה פשר הקדמת "הגויים" ו"האומים" ל-"כי גבר עלינו (היהודים) חסדו"?

אלא, שכנראה שהתכנית האלוקית היא ש"הגוי". במקרה זה - טראמפ, נשלח מטעם 'השר' שלו למעלה לעורר את לב היהודונים, להרים מאשפתות את הגאווה והפטריוטיות היהודית. ה'בוס'-'השר' של טראמפ למעלה הנחית באופן על-מודע הוראה ל'גוי שלו' למטה - להסב את תשומת ליבם של היהודים ל-"כי גבר עלינו חסדו". מסתבר שיש תכניות המתרקמות במוחם הקודח של "אוהבי ישראל" מקרב אומות העולם, מזימות אפלות שלעיתים, לנו לא היו כל כך ידועות במלא משמעותן. עיין-ערך אובאמה, ומה היו תכניותיו בקשר אלינו, ואו-אז בא הגוי וחושף לנו היהודים את הסודות מהחדר הכחלחל של אובאמה - כדי שנפנים כמה הקב"ה "גבר עלינו חסדו".

איברא, לא להיסחף, זה עדיין לא "אתחלתא דגאולה", אבל לעניות דעתי זה בוודאי "חיוך" של קודב"ה, והבזקת אור בתוככי חשכת הגלות. א קיצל (דקדוק קל) בעיקבתא דמשיחא.

וגם, תזכורת שהנה הנה משיח בא, ובתוך זה קיום הייעוד "והלכו גויים לאורך", "והיו מלכים אומנייך ושרותיהם מניקותייך", ובקרוב ממש.