שלום מדבר שניאור מ'בית מדרש להוראה ומשפט' ברחובות בראשות הרב מאיר אהרון אנחנו לקראת יום התרמה ואנו מגייסים שותפים ללימוד התורה ע"י עשרות אברכים שבסיום הלימוד נבחנים במבחנים קשים ורציניים ברבנות הראשית. בנוסף בזכותכם אנחנו מחזיקים אתר 'הלכה' שנתן במשך השנה מענה הלכתי לאלפי אנ"ש מהארץ והעולם.

תרצה להצטרף ולהיות שותף?
"לא כרגע"
"בדיוק החודש תרמתי ל… לא יכול כעת"
"תמשיכו להתקשר, אל תתיאשו…." (מעודד או ציני??)
"לכו לעבוד" (כנראה טעות במספר)

קשה, לא נעים לבקש כסף, אבל זה החלק הקל בלהיות אברך….

***

ישנה תחושה שאברך הוא אדם 'עצלן' שפשוט מתעצל לעבוד ולפרנס את עצמו, נוח לו לשבת כמה שעות בחדר ממוזג לצד כוס קפה ובין שיחה בטילה עם פלוני לשיחה עם אלמוני, לומד כמה שורות מהספר שפתוח לפניו, אמרנו לומד? טוב... קורא...
אולי הבסיס לתחושה זו היא ההסתכלות על המספרים, איך לא שומעים על כל האברכים הללו שנהפכו לתלמידי חכמים בקיאים בש"ס שו"ע ופוסקים.

את הטעות החמורה הזאת חייבים לשרש אברך שמחליט לישב באהלה של תורה (באמת!) צריך להתגבר יום יום על קשיים שמאיימים להניא אותו מהחלטתו. אברך שמעל חמש שנים בכולל ושוקד על תלמודו אי-אפשר לעטר אותו בתואר המפוקפק 'עצלן', אברך שיושב שעות על גבי שעות מתעמק ומשנן דבר הלכה לא יכול להיות עצלן, אברך שנבחן מבחן אחר מבחן ברבנות הראשית ועובר את המבחנים בהצטיינות, הם ודאי הוכחה שהוא אינו 'עצלן', אברך שאחר לימוד במשך שמונה שעות לימוד נסרך בדרכים בין אוטובוסים ומוניות שירות כי הוא בחר לנדוד לעיר אחרת לכולל רציני, הוא לא עצלן.

אברך שמגיע סוף סוף לבית בשעה 18:00 בערב ועכשיו צריך להתחיל לטפל בחמשת ילדיו, מקלחות, אוכל, שיעורי בית, הקשבה לילדים ברוגע ושלווה הוא לא עצלן. אברך שאחרי שהשכיב את ילדיו לישון, מוכרח הוא שוב לפתוח ספר וללמוד עוד שלוש שעות כי הוא חייב לעמוד ביעדי הלימוד של הכולל, הוא פשוט לא עצלן.

אברך שבחצות לילה מקבל דרך בית ההוראה שאלה דחופה שהתקבלה משליח באיזור נידח, ומיד פותח ומעיין בפוסקים, מדקדק בדברי אדמוה"ז ועורך תשובה ברורה במשך השעות הקטנות של הלילה, לעולם הוא לא יקרא עצלן.

אדם אחר שמנהל דרך חיים תובענית כזאת מקבל משכורת ממוצעת של מעל 10,000, הוא יכול קצת לנשום ולהירגע, מידי פעם יצא עם האשה והילדים למסעדה, טיול או חופשה מידי פעם, יקנה לו או לילדים חפץ חדש.

לאברך לא מחכה כזאת משכורת בסוף החודש, צ'ק קטן בסך 2000-2500 שח עובר לידו כל חודש, הוא לא חושב על טיולים ולא על מסעדות, בגדים כשממש צריך, מאירועים משפחתיים הוא מתחמק (לחסוך את הצ'ק).

אשתו שקיבלה על עצמה את פרנסת הבית נאלצת להוסיף עוד שעות ועוד משרה העיקר שבעלה ימשיך ללמוד תורה, אבל היא מאמינה בזה, היא יודעת שאם ה' חנן את בעלה ביכולות שקידה ולימוד גבוהות כנראה שזה היעוד שלו בעולם והיא מתמסרת למרות שזה קשה...וזה קשה...מאודדד!

גם הם נשברים מידי פעם בשביל מה הם צריכים את זה, הבעל מספיק מוכשר ללמוד מקצוע להתפרנס בכבוד ולהיות כמו "כולם". יתקשרו אליו ביום ההתרמה מהכולל יתרום 100 שקלים ו"יצא ידי חובה" לימוד תורה.

אבל לא... הם יודעים שזה לא יהיה נכון, הם מחליטים להתגבר על הקשיים ולהמשיך עד שיקבל בקיאות רחבה בש"ס ופוסקים, למה??? כי גם לחב"ד מגיע שיהיו רבנים בדור הבא שיהיו בקיאים בכל ד' חלקי השו"ע.

אכן קשה מאוד. אבל עדיין זה לא החלק הכי קשה.

לאברך חב"די קשה כפליים כשהוא רוצה להתחיל ליישם את מה שלמד, מה שנקרא "שימוש", והוא מחפש רב שיוכל ללוותו וללמוד מנסיונו המעשי-הלכתי.

אין לו קשרים, אז הוא פונה לרבנים סביבו, זה דוחהו מחוסר זמן, וזה מחוסר ידע בנושא הזה. עד שנאלץ לצאת מחוץ לאנ"ש, גם שם הוא לא רווה נחת, ודוחים אותו ב'קש ובגבבא', תשובות של "אנחנו מחוייבים קודם לתלמידים מהקהילות שלנו" עוד נסבלים, מידי פעם נאלץ לשמוע שהרזומה החב"די שלו לא בדיוק פותח דלתות זרות.

אבל הוא לא מתייאש כי יש לפניו יעד ומטרה, אין חובה שאנ"ש יכתתו רגליים למסגרות אחרות גם בחב"ד ראוי שיהיו דיינים ומו"צים מומחים הבקיאים בכל הש"ס והשו"ע כפשוטו.

****

תודה לך מחשבי היקר, הפעם לא שימשת אותי לכתיבת ביאור חידוש בנתיבות, להכנת שיעור הלכה לקהילה, או תשובה הלכתית לשליח אי שם בגלובוס.

אבל אל דאגה השיחה הזאת היתה חשובה, חשובה לי. היום כשסגרנו את הספרים ונאלצנו להתקשר לאנשים שיתרמו כדי שנוכל להמשיך ללמוד היה לי קשה, קשה מאוד, והאמת נשברתי קצת, אז הייתי צריך קצת לשתף אותך....אבל אני מאמין שבעז"ה נצליח, מחר נפתח שוב את הספרים לעבר היעד לעשות נחת לכ"ק אדמו"ר ולהצמיח את הדור הבא של הרבנים והדיינים של חב"ד!!!

לתגובות [email protected]