מערכת COL
|
יום י"ז טבת ה׳תשע״ח
04.01.2018
האם אנו עלולים למצוא את עצמנו משועבדים בעבודת פרך?
האם עבודת פרך הייתה קיימת רק בזמן הפרעונים? האם אנו גם עלולים למצוא את עצמנו משועבדים באותה עבודת פרך? מדוע בחר פרעה בטקטיקת עבודת הפרך, מה היו אסטרטגיות פעולותיו? כיצד ניזהר אנו לא להשתעבד אלא לחיות כעם "חופשי" בארצו, במובן הרוחני של המילה? האם שיעבוד לזמן מוכר לכם? • הבחירה בין הזכות לבנות את "עיר אלוקינו" לבין השעבוד בבניית "ערי מסכנות לפרעה" • המחנך הרב ישראל זלמנוביץ בטור אקטואלי על פרשת השבוע • לטור המלא
צילום: מאיר אלפסי
הרב ישראל זלמנוביץ
מי מאתנו לא חווה מדי פעם את ההרגשה ואת התחושה של "שיעבוד". שיעבוד לענות לכל זמזום טלפוני, הצורך התמידי להחלקת אצבע על מסך הנייד בעת הישמע צליל התראה... המדיה והדיגיטל הפכו אותנו למשועבדים להם, האם ישנה אפשרות שגם מהותנו הרוחנית תשתעבד עד להיותנו פועלים מתוך שיעבוד של עבודת פרך רוחנית? האם זו אכן גזרה משמים?
פרעה מזהה את החוזקות שבעם ישראל ומתוך כך מביאם לשיעבוד.
השבת התחלנו את ספר שמות. ראשיתו, ברדתם של בני ישראל אל הגלות המרה והקשה, גלות מצרים, עם קימתו של מלך חדש אשר לא זכר את יוסף ואת ההצלה שהרעיף על ממלכת מצרים לאורך שמונים שנה.
פרשתנו מזמנת לנו מפגש עם אחד משושלת הפרעונים. פרעה כזה, המסרב להכיר בטובתו של יוסף הצדיק, זה שהציל את אימפריית מצרים ואת העולם כולו מחרפת רעב. על מנת להבין את השתלשלות הדברים נחזור לאחור ונשוב אל מצרים העתיקה יותר מ3000 שנה, עת עלה לשלטון מלכה החדש של מצרים.
פרעה "החדש" שהיה חדש בגזרותיו המרושעות כלפי עם ישראל "גְזֵרַ֤ת עִירִין֙ פִּתְגָמָ֔א וּמֵאמַ֥ר קַדִּישִׁ֖ין" , שנגזר שבני ישראל ישועבדו ארבע מאות שנה: " וַיֹּא֣מֶר לְאַבְרָ֗ם יָדֹ֨עַ תֵּדַ֜ע כִּי־גֵ֣ר׀ יִהְיֶ֣ה זַרְעֲךָ֗ בְּאֶ֙רֶץ֙ לֹ֣א לָהֶ֔ם וַעֲבָד֖וּם וְעִנּ֣וּ אֹתָ֑ם אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה".(בראשית פרק טו/ יג) ,מעלה הוא חששות מכך שעם זה יגדל ויהיה עם רב: "וַיֹּ֖אמֶר אֶל־עַמּ֑וֹ הִנֵּ֗ה עַ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רַ֥ב וְעָצ֖וּם מִמֶּֽנּוּ". עם ישראל הולך ומתרבה וסכנה של גייס "חמישי" עלו להתרחש בעת שאיוב חיצוני ינסה להילחם בנו!
תוצאות הדין ודברים היו כדלהלן: העם המצרי ומלכו פרעה מוצאים הצהרה:" הָ֥בָה נִֽתְחַכְּמָ֖ה ל֑וֹ פֶּן־יִרְבֶּ֗ה וְהָיָ֞ה כִּֽי־תִקְרֶ֤אנָה מִלְחָמָה֙ וְנוֹסַ֤ף גַּם־הוּא֙ עַל־שֹׂ֣נְאֵ֔ינוּ וְנִלְחַם־בָּ֖נוּ וְעָלָ֥ה מִן־הָאָֽרֶץ".
דרך פעולתם היא באופן של העמדת מספר אסטרטגיות שיבטלו את מוקדי הכוח הפיזי והרוחני הקיימים כעת בעם ישראל. מיטיב לתאר זאת בעל האלשיך הקדוש: " אמנם, הנה מלך מצרים ראה, והנה הדברים הגורמים נצוח גוי אל גוי הנה הנם בישראל. והוא, כי כה אמר פרעה, הנה לאחד מארבע סיבות ינצח גוי או ממלכה את שכנגדה. א. להיותם בעלי אחדות. ב. להיותם נעזרים בהשגחה מן השמים, שלא כדרך טבע. ג. להיותם בעלי חכמה ועצה. ד. להיותם יותר חזקים וגיבורי כח משכנגדם. והנה ארבעתם הנה הנם כעת בעם ישראל. א. לכן מדייק ואומר- "עַ֚ם" שהיא מלה מורה על אחדות. ב. היותם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל. ומה גם כי ידעו את ישראל אביהם(יעקב אבינו) אשר בניו הם.... וה' יעזור וגן עליהם ועל הג' אמר: 'רַ֥ב', כלומר רב האיכות, שהוא על חכמתם כדרשת רבותינו ז"ל (איכה רבתי א ד) על רבתי בגוים (איכה א א) על החכמה. ועל הד' אמר, וְעָצ֖וּם: לכן מפעיל פרעה שרשרת עינויים ושיעבוד שימנעו את אותן ארבעת מעלות שמנה הרב האלשיך. " וַיָּשִׂ֤ימוּ עָלָיו֙ שָׂרֵ֣י מִסִּ֔ים לְמַ֥עַן עַנֹּת֖וֹ בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיִּ֜בֶן עָרֵ֤י מִסְכְּנוֹת֙ לְפַרְעֹ֔ה אֶת־פִּתֹ֖ם וְאֶת־ רַעַמְסֵֽס".
כח על טבעי מסייע ועוזר לעם לפרוץ ולהתרבות. פרעה נאלץ לשנות טקטיקה
פרעה רואה שאין גזרותיו ממשות את הציפיות. הוא מזהה כוחות "על טבעיים" המתערבים ומסייעים בהתרבותם האל- טבעית, "וְכַאֲשֶׁר֙ יְעַנּ֣וּ אֹת֔וֹ כֵּ֥ן יִרְבֶּ֖ה וְכֵ֣ן יִפְרֹ֑ץ ...". כשפרעה בוחן שנית את הדברים מחליט הוא לשנות את דרך פעולתו ומשנה את הטקטיקה. הוא עובר משעבוד קשה ועינוי לרוך–לשון רכה ונעימה: "וַיַּעֲבִ֧דוּ מִצְרַ֛יִם אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּפָֽרֶךְ". מבאר האלשיך: "פרעה אמר שכפי ערך העינוי, היה לעומתו עולה גדר הריבוי. ובכן הכירו (מצרים ופרעה) כי לא בטבע היה עניינם, כי עם מה', על היותם בני ישראל בעלי השלמות מזרע קדוש. ועל כן משכו ידיהם להעבידם בחוזק יד רק בפרך, שהוא כמאמרם ז"ל (שמות רבה א טו), בפה רך". המדרש מתאר את דרכו המתוחכמת של מלכהּ החדש של מצרים: "ללמדך שבשעה שאמר פרעה הבה נתחכמה לו וישימו עליו שרי מסים, וַיִּ֜בֶן עָרֵ֤י מִסְכְּנוֹת֙ באותה שעה קיבץ את כל ישראל ואמר להם בבקשה מכם עשו עמי היום טובה. היינו דכתיב "ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך, מהו בפרך- בפה רך, פרעה נטל סל ומגרפה, מי היה רואה את פרעה נוטל סל ומגרפה ועושה בלבנים ולא היה עושה? מיד הלכו כל ישראל בזריזות ועשו עמו אותו היום בכל כוחן לפי שהיו בעלי כוח וגיבורים. כיון שהחשיכה העמיד עליהם נוגשים אמר להם "מנו את הלבנים" מיד עמדו ומנו אותם ואמר להם כזה אתם מעמידים לי בכל יום ויום..."(מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בהעלותך).
פרעה מזהה שהנהגה על טבעית השומרת על בני ישראל גם בגלותם הקשה הפיזית והנפשית. על כן פועל להחטיא את ישראל ועל ידי כך להסיר מהם חלילה, את ההשגחה האלוקית. ועל כך מרחיב האלשיך: "על כן בקשו להחטיאם מצורף עם העינוי. וזהו וימררו את חייהם, אשר חייהם של בני ישראל היא עיבדו את ה' ובתורתו, ללכת בדרכיו ובמצותיו כמאמר הכתוב 'כי הוא חייכם', שעל ידי כן יתבטל זכות והשגחה. ובכן, עם העינוי בחומר וכו', ועבודה להפרישם מדרך ארץ שהוא עבודה בשדה. גם העבידום את כל עבודתם של מצרים, שהוא עבודה זרה שמצרים עובדים". בעצם העבודה הקשה בשדה הרחיק אותם פרעה מדבקות רוחנית בה', שלא היה בידם זמן ללמוד תורה.
האם ישנה עבודת פרך בחיינו הרוחניים?
מתוך עיון בתורה הפנימית מתברר שהצלחת פרעה היתה כפולה. בהשתמשו בעבודת ה'פרך' הוא לא רק שהצליח לפגוע בגופם הגשמי אלא פגע בנפשם הרוחנית. ועל כך כותב הרבי בשיחותיו. הרבי בליקוטי שיחות כרך ג' (מתורגם) מקשה: "אפשר על ידי עבודת פרך למרר את החיים הגשמיים, אבל כיצד יכולה עבודה קשה בחומר ובלבנים, למרר את חייו הרוחניים של יהודי?".
עונה על כך הרבי:" כל מה שברא הקב"ה בעולמו הרי הוא בעל גבול, כאשר אדם עובד ללא קצבה ותועלת, ללא גבול, הרי זה עובר את מגבלות דרך התנהלות הבריאה ואז זו עבודת פרך". על האדם אמנם לפעול בעולם כדי להתפרנס בכבוד, אך עליו לדעת את הגבול. יְגִ֣יעַ כַּ֭פֶּיךָ כִּ֣י תֹאכֵ֑ל - יגיעת כפיים בלבד, בכוחות החיצוניים, אבל לא יגיעת הראש וכוחות הנעלים. אז זוכים לסיום הפסוק- "אַ֝שְׁרֶ֗יךָ וְט֣וֹב לָֽךְ".
מוסיף הרבי: היכולת לפעול בעולם מעבר למגבלות היא רק על ידי העבודה הרוחנית הנפעלת על ידי הנפש האלוקית, וזאת כי הנפש האלוקית קשורה עצם בעצם בבורא יתברך. עם כוחות אלו יהודי יכול לפעול בעולם מתוך מסירות נפש. אולם כאשר לוקחים את אותם כוחות ללא גבולות הנטועים בנפש האדם, ופועלים איתם במקומות שאין תכירם ההלכה, עד שהנביא ישעיה מתאר אותם: "ה֣וֹי הָאֹמְרִ֥ים לָרַ֛ע ט֖וֹב וְלַטּ֣וֹב רָ֑ע שָׂמִ֨ים חֹ֤שֶׁךְ לְאוֹר֙ וְא֣וֹר לְחֹ֔שֶׁךְ שָׂמִ֥ים מַ֛ר לְמָת֖וֹק וּמָת֥וֹק לְמָֽר" (ישעיהו פרק ה פסוק כ'), זאת היא עבודת פרך, כמו זו ששעבד מלך מצרים את ישראל. הוא הצליח לגרום לכך שהכוחות הרוחניים והטובים ביהודי יהיו משועבדים עד שהעבירם על דתם והעבידם עבודה זרה: 'גם העבידום את כל עבודתם של מצרים, שהוא עבודה זרה שמצרים עובדים'. (לשון האלשיך) . וזאת היתה עבודת הפרך, בניית ערי מסכנות לפרעה. עלינו לקחת את אותם כוחות רוחניים ולבנות עימם את 'עיר לאלוקינו' עניינים נעלים ורוחניים, שהיו בנויים על יסודות התורה הקדושה כפי שמוארים בתורת החסידות ופנימיותה.
כיצד עלינו להישמר לא להשתעבד ולא לשעבד
ישנו קו ברור המפריד בין "יְגִ֣יעַ כַּ֭פֶּיךָ כִּ֣י תֹאכֵ֑ל", ועל ידי כך זוכים לברכה "וּבֵֽרַכְךָ֙ ה' אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶֽׂה"(דברים פרק טו פסוק יח), לבין מציאות בה אדם פועל ללא גבולות, עד אשר הוא נעשה משועבד לזמן, לכסף, לכבוד, שאז אין הברכה שורה בעמלו וזוהי "עבודת פרך".
גם על עצמנו נטיל בקרה איכותית ונוודא כי תמיד פעולותינו הן במגבלות בריאותינו וכוחנו ושסוף סוף יצאנו מהשעבוד הגשמי ממצרים, מצרי הזמן והמקום, ונתחיל בסייעת דשמיא לשלוט בהם. נשאף להיגאל ממגבלות הנפש הגשמית ולחיות סוף סוף כעם "חופשי" בארצנו, למעליותא "שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה" (משנה מסכת אבות פרק ו')בניית 'עיר לאלוקינו'!
מי מאתנו לא חווה מדי פעם את ההרגשה ואת התחושה של "שיעבוד". שיעבוד לענות לכל זמזום טלפוני, הצורך התמידי להחלקת אצבע על מסך הנייד בעת הישמע צליל התראה... המדיה והדיגיטל הפכו אותנו למשועבדים להם, האם ישנה אפשרות שגם מהותנו הרוחנית תשתעבד עד להיותנו פועלים מתוך שיעבוד של עבודת פרך רוחנית? האם זו אכן גזרה משמים?
פרעה מזהה את החוזקות שבעם ישראל ומתוך כך מביאם לשיעבוד.
השבת התחלנו את ספר שמות. ראשיתו, ברדתם של בני ישראל אל הגלות המרה והקשה, גלות מצרים, עם קימתו של מלך חדש אשר לא זכר את יוסף ואת ההצלה שהרעיף על ממלכת מצרים לאורך שמונים שנה.
פרשתנו מזמנת לנו מפגש עם אחד משושלת הפרעונים. פרעה כזה, המסרב להכיר בטובתו של יוסף הצדיק, זה שהציל את אימפריית מצרים ואת העולם כולו מחרפת רעב. על מנת להבין את השתלשלות הדברים נחזור לאחור ונשוב אל מצרים העתיקה יותר מ3000 שנה, עת עלה לשלטון מלכה החדש של מצרים.
פרעה "החדש" שהיה חדש בגזרותיו המרושעות כלפי עם ישראל "גְזֵרַ֤ת עִירִין֙ פִּתְגָמָ֔א וּמֵאמַ֥ר קַדִּישִׁ֖ין" , שנגזר שבני ישראל ישועבדו ארבע מאות שנה: " וַיֹּא֣מֶר לְאַבְרָ֗ם יָדֹ֨עַ תֵּדַ֜ע כִּי־גֵ֣ר׀ יִהְיֶ֣ה זַרְעֲךָ֗ בְּאֶ֙רֶץ֙ לֹ֣א לָהֶ֔ם וַעֲבָד֖וּם וְעִנּ֣וּ אֹתָ֑ם אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה".(בראשית פרק טו/ יג) ,מעלה הוא חששות מכך שעם זה יגדל ויהיה עם רב: "וַיֹּ֖אמֶר אֶל־עַמּ֑וֹ הִנֵּ֗ה עַ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רַ֥ב וְעָצ֖וּם מִמֶּֽנּוּ". עם ישראל הולך ומתרבה וסכנה של גייס "חמישי" עלו להתרחש בעת שאיוב חיצוני ינסה להילחם בנו!
תוצאות הדין ודברים היו כדלהלן: העם המצרי ומלכו פרעה מוצאים הצהרה:" הָ֥בָה נִֽתְחַכְּמָ֖ה ל֑וֹ פֶּן־יִרְבֶּ֗ה וְהָיָ֞ה כִּֽי־תִקְרֶ֤אנָה מִלְחָמָה֙ וְנוֹסַ֤ף גַּם־הוּא֙ עַל־שֹׂ֣נְאֵ֔ינוּ וְנִלְחַם־בָּ֖נוּ וְעָלָ֥ה מִן־הָאָֽרֶץ".
דרך פעולתם היא באופן של העמדת מספר אסטרטגיות שיבטלו את מוקדי הכוח הפיזי והרוחני הקיימים כעת בעם ישראל. מיטיב לתאר זאת בעל האלשיך הקדוש: " אמנם, הנה מלך מצרים ראה, והנה הדברים הגורמים נצוח גוי אל גוי הנה הנם בישראל. והוא, כי כה אמר פרעה, הנה לאחד מארבע סיבות ינצח גוי או ממלכה את שכנגדה. א. להיותם בעלי אחדות. ב. להיותם נעזרים בהשגחה מן השמים, שלא כדרך טבע. ג. להיותם בעלי חכמה ועצה. ד. להיותם יותר חזקים וגיבורי כח משכנגדם. והנה ארבעתם הנה הנם כעת בעם ישראל. א. לכן מדייק ואומר- "עַ֚ם" שהיא מלה מורה על אחדות. ב. היותם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל. ומה גם כי ידעו את ישראל אביהם(יעקב אבינו) אשר בניו הם.... וה' יעזור וגן עליהם ועל הג' אמר: 'רַ֥ב', כלומר רב האיכות, שהוא על חכמתם כדרשת רבותינו ז"ל (איכה רבתי א ד) על רבתי בגוים (איכה א א) על החכמה. ועל הד' אמר, וְעָצ֖וּם: לכן מפעיל פרעה שרשרת עינויים ושיעבוד שימנעו את אותן ארבעת מעלות שמנה הרב האלשיך. " וַיָּשִׂ֤ימוּ עָלָיו֙ שָׂרֵ֣י מִסִּ֔ים לְמַ֥עַן עַנֹּת֖וֹ בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיִּ֜בֶן עָרֵ֤י מִסְכְּנוֹת֙ לְפַרְעֹ֔ה אֶת־פִּתֹ֖ם וְאֶת־ רַעַמְסֵֽס".
כח על טבעי מסייע ועוזר לעם לפרוץ ולהתרבות. פרעה נאלץ לשנות טקטיקה
פרעה רואה שאין גזרותיו ממשות את הציפיות. הוא מזהה כוחות "על טבעיים" המתערבים ומסייעים בהתרבותם האל- טבעית, "וְכַאֲשֶׁר֙ יְעַנּ֣וּ אֹת֔וֹ כֵּ֥ן יִרְבֶּ֖ה וְכֵ֣ן יִפְרֹ֑ץ ...". כשפרעה בוחן שנית את הדברים מחליט הוא לשנות את דרך פעולתו ומשנה את הטקטיקה. הוא עובר משעבוד קשה ועינוי לרוך–לשון רכה ונעימה: "וַיַּעֲבִ֧דוּ מִצְרַ֛יִם אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּפָֽרֶךְ". מבאר האלשיך: "פרעה אמר שכפי ערך העינוי, היה לעומתו עולה גדר הריבוי. ובכן הכירו (מצרים ופרעה) כי לא בטבע היה עניינם, כי עם מה', על היותם בני ישראל בעלי השלמות מזרע קדוש. ועל כן משכו ידיהם להעבידם בחוזק יד רק בפרך, שהוא כמאמרם ז"ל (שמות רבה א טו), בפה רך". המדרש מתאר את דרכו המתוחכמת של מלכהּ החדש של מצרים: "ללמדך שבשעה שאמר פרעה הבה נתחכמה לו וישימו עליו שרי מסים, וַיִּ֜בֶן עָרֵ֤י מִסְכְּנוֹת֙ באותה שעה קיבץ את כל ישראל ואמר להם בבקשה מכם עשו עמי היום טובה. היינו דכתיב "ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך, מהו בפרך- בפה רך, פרעה נטל סל ומגרפה, מי היה רואה את פרעה נוטל סל ומגרפה ועושה בלבנים ולא היה עושה? מיד הלכו כל ישראל בזריזות ועשו עמו אותו היום בכל כוחן לפי שהיו בעלי כוח וגיבורים. כיון שהחשיכה העמיד עליהם נוגשים אמר להם "מנו את הלבנים" מיד עמדו ומנו אותם ואמר להם כזה אתם מעמידים לי בכל יום ויום..."(מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בהעלותך).
פרעה מזהה שהנהגה על טבעית השומרת על בני ישראל גם בגלותם הקשה הפיזית והנפשית. על כן פועל להחטיא את ישראל ועל ידי כך להסיר מהם חלילה, את ההשגחה האלוקית. ועל כך מרחיב האלשיך: "על כן בקשו להחטיאם מצורף עם העינוי. וזהו וימררו את חייהם, אשר חייהם של בני ישראל היא עיבדו את ה' ובתורתו, ללכת בדרכיו ובמצותיו כמאמר הכתוב 'כי הוא חייכם', שעל ידי כן יתבטל זכות והשגחה. ובכן, עם העינוי בחומר וכו', ועבודה להפרישם מדרך ארץ שהוא עבודה בשדה. גם העבידום את כל עבודתם של מצרים, שהוא עבודה זרה שמצרים עובדים". בעצם העבודה הקשה בשדה הרחיק אותם פרעה מדבקות רוחנית בה', שלא היה בידם זמן ללמוד תורה.
האם ישנה עבודת פרך בחיינו הרוחניים?
מתוך עיון בתורה הפנימית מתברר שהצלחת פרעה היתה כפולה. בהשתמשו בעבודת ה'פרך' הוא לא רק שהצליח לפגוע בגופם הגשמי אלא פגע בנפשם הרוחנית. ועל כך כותב הרבי בשיחותיו. הרבי בליקוטי שיחות כרך ג' (מתורגם) מקשה: "אפשר על ידי עבודת פרך למרר את החיים הגשמיים, אבל כיצד יכולה עבודה קשה בחומר ובלבנים, למרר את חייו הרוחניים של יהודי?".
עונה על כך הרבי:" כל מה שברא הקב"ה בעולמו הרי הוא בעל גבול, כאשר אדם עובד ללא קצבה ותועלת, ללא גבול, הרי זה עובר את מגבלות דרך התנהלות הבריאה ואז זו עבודת פרך". על האדם אמנם לפעול בעולם כדי להתפרנס בכבוד, אך עליו לדעת את הגבול. יְגִ֣יעַ כַּ֭פֶּיךָ כִּ֣י תֹאכֵ֑ל - יגיעת כפיים בלבד, בכוחות החיצוניים, אבל לא יגיעת הראש וכוחות הנעלים. אז זוכים לסיום הפסוק- "אַ֝שְׁרֶ֗יךָ וְט֣וֹב לָֽךְ".
מוסיף הרבי: היכולת לפעול בעולם מעבר למגבלות היא רק על ידי העבודה הרוחנית הנפעלת על ידי הנפש האלוקית, וזאת כי הנפש האלוקית קשורה עצם בעצם בבורא יתברך. עם כוחות אלו יהודי יכול לפעול בעולם מתוך מסירות נפש. אולם כאשר לוקחים את אותם כוחות ללא גבולות הנטועים בנפש האדם, ופועלים איתם במקומות שאין תכירם ההלכה, עד שהנביא ישעיה מתאר אותם: "ה֣וֹי הָאֹמְרִ֥ים לָרַ֛ע ט֖וֹב וְלַטּ֣וֹב רָ֑ע שָׂמִ֨ים חֹ֤שֶׁךְ לְאוֹר֙ וְא֣וֹר לְחֹ֔שֶׁךְ שָׂמִ֥ים מַ֛ר לְמָת֖וֹק וּמָת֥וֹק לְמָֽר" (ישעיהו פרק ה פסוק כ'), זאת היא עבודת פרך, כמו זו ששעבד מלך מצרים את ישראל. הוא הצליח לגרום לכך שהכוחות הרוחניים והטובים ביהודי יהיו משועבדים עד שהעבירם על דתם והעבידם עבודה זרה: 'גם העבידום את כל עבודתם של מצרים, שהוא עבודה זרה שמצרים עובדים'. (לשון האלשיך) . וזאת היתה עבודת הפרך, בניית ערי מסכנות לפרעה. עלינו לקחת את אותם כוחות רוחניים ולבנות עימם את 'עיר לאלוקינו' עניינים נעלים ורוחניים, שהיו בנויים על יסודות התורה הקדושה כפי שמוארים בתורת החסידות ופנימיותה.
כיצד עלינו להישמר לא להשתעבד ולא לשעבד
ישנו קו ברור המפריד בין "יְגִ֣יעַ כַּ֭פֶּיךָ כִּ֣י תֹאכֵ֑ל", ועל ידי כך זוכים לברכה "וּבֵֽרַכְךָ֙ ה' אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶֽׂה"(דברים פרק טו פסוק יח), לבין מציאות בה אדם פועל ללא גבולות, עד אשר הוא נעשה משועבד לזמן, לכסף, לכבוד, שאז אין הברכה שורה בעמלו וזוהי "עבודת פרך".
גם על עצמנו נטיל בקרה איכותית ונוודא כי תמיד פעולותינו הן במגבלות בריאותינו וכוחנו ושסוף סוף יצאנו מהשעבוד הגשמי ממצרים, מצרי הזמן והמקום, ונתחיל בסייעת דשמיא לשלוט בהם. נשאף להיגאל ממגבלות הנפש הגשמית ולחיות סוף סוף כעם "חופשי" בארצנו, למעליותא "שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה" (משנה מסכת אבות פרק ו')בניית 'עיר לאלוקינו'!
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
