מערכת COL
|
יום ט"ז טבת ה׳תשע״ח
03.01.2018
פעילות רבותינו נשיאנו ב"פדיון שבויים" • סקירה מרתקת
על רקע 'שחרור רובשקין' והשמחה האדירה בה התקבלה הבשורה ברחבי העולם היהודי, החוקר החסידי הרב אליהו מטוסוב, כותב מאמר מיוחד עבור COL בו הוא מגולל פרשיות של "פדיון אסירים" בהיסטוריית חב"ד, מקרים שבהם היו מעורבים רבותינו נשיאי חב"ד בפעילות נמרצת למען שחרור האסירים • המאמר רלוונטי במיוחד אל מאורעות תקופתינו, אף כי מטבע הדברים קיימים גם הבדלים מסויימים בין "בימים ההם" לבין "בזמן הזה" • סקירה מיוחדת ומרתקת • בלעדי • פדיון שבויים בהיסטוריית חב"ד
למעלה מימין: מעצרו של מענדל בייליס. למטה: התקהלות יהודים ברחוב מגוריו של מענדל בייליס, מיד עם שחרורו מן המאסר (מתוך עיתוני התקופה, ויקיפדיה). משמאל: קבלת פנים חמה לרובשקין בבורו פארק (צילום: שימי קוטנר,COL)
הרב אליהו מטוסוב
אציג לפני קוראינו הנכבדים שני מאורעות של "פדיון שבויים". שני המקרים תחילתם היתה בזעזוע נפשי של כל העם היהודי באותם מדינות, מן המאסר הגובל באנטישימיות מובהקת, וסופם היה בהפלטת אנחת רווחה כאשר שוחררו שבויים אלו מן המאסר.
אירוע הראשון היה בדור הראשון של חב"ד, והשני בדור החמישי של חב"ד. בשני המאורעות היו אלו רבותינו נשיאי חב"ד מראשוני הפעילים שנרתמו לעובי הקורה בכל נפשם ומאודם בפעילויות למען שחרור האסירים.
שלשים אסירים, בימי רבינו הזקן
בחורף של שנת תקנ"א (1891), זה היה בשנים הראשונות של הנהגת כ"ק אדמו"ר הזקן את יהדות רוסיא הלבנה, קרה מקרה ונאסרו שלשים אנשים מישראל על ידי מימשל הצארי, סיבת המאסר היתה בגלל עבירה שהם עברו על החוק (לעת עתה לא הגיעו לידינו עדיין פרטי הדברים), אולם עונשם היה מנופח ללא שום פרופורציה נוכח החטא שעליה הם עברו, עד שרבינו הזקן כינה אותם "שלשים נפשות אביונים נקיים".
רבינו הזקן בתור מנהיגם הרוחני של יהדות רוסיא, התמסר בכל כוחותיו עבור פדיון אסירים האלו.
מלבד השתדלות רבה שהיה דרוש למען שיחרורם, ההשתדלות שהגיעה עד לכס יקטרינה שהיתה קיסרית רוסיא בימים ההם, היה גם צורך בסכומי כסף אדירים בכדי לשלם אל השלטונות, ורבינו התמסר בכל מאודו לאסוף אותם סכומים, ובמבצע חסר תקדים קבע רבינו "הערכות" שהיא רשימת מחייבת של סכום מפורט שעל כל מנין ומנין בכל עיירות אנ"ש ברוסיא לתרום למען מפעל כביר זה של שחרור האסירים.
איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי
באיגרתו הראשונה של רבינו שהגיעה לידינו מאותה פרשה, מתחיל רבינו בפסוק מספר איוב: "תשתפך נפשי, ולבי הומה מעי מעי אוחילה, כי איככה אוכל וראיתי כו' ואיככה אוכל וראיתי כו' [במגילת אסתר: ברעה אשר ימצא את עמי, ובאבדן מולדתי], כידוע ומפורסם אשר יצא הקצף בזעף אף רוש ולענה מראש פתנים אכזר, על קרוב לשלשים נפשות אביונים נקיים, להשליכם אל ארץ אחרת..." ("אגרות קודש" מאת אדמו"ר הזקן, עמוד פא).
לצורך הנסיעה אל כל העיירות להתרים את הציבור, מינה רבינו את אישיות הכי חשובה באותם שנים בחצר החסידי, הוא אחד מתלמידי הרב המגיד ממעזריטש הרב הקדוש ר' יששכר בער אב"ד עיר ליובאוויטש, שרבינו כותב עליו באותה איגרת: "כאשר יעיד עלי רעי אשר כנפשי, ויפרש שיחי הרב החסיד חמדת לבבי ונפשי כרע כאח לי המתעסק בקדשים במסירות נפש ממש בכל לב ונפש".
בהמשך האיגרת מאחל רבינו: "עד יצא כאור נוגה צדקם ותשועתם כצהרים בחסד העליון בקרוב אי"ה, יראו עינינו וישמח לבנו בישועתם באמת ... בוזו כסף בוזו זהב ואין קצה, וכל אשר לאיש יתן בעד הנפש חנינה [ע"ש באגרות קודש המקורות לכל לשונות אלו. דברי רבינו "בוזו כסף בוזו זהב" הוא כי רבינו ציפה משומעי דברו למכור תכשיטי נשותיהם בכדי לתרום למען מפעל כביר זה של פדיון האסירים, כן ניכר לי מתוכן האגרות], והמוסיף יוסף והפוחת על יפחות מערכו אשר נערך על כל עיר ועיר על כל אנ"ש בכלל, ובפרט לפי הערכות אשר בכל מנין ומנין".
"אגרת הקודש" שבתניא, שנכתבו למען שחרור האסירים
במשך שלשת השנים של הפעולות עד להצלחת שיחרורם, כתב רבינו אגרות נוספות לגייס את כל שומעי דברו להשתתף במגבית מיוחדת זו למפעל הכביר של פדיון האסירים.
שתיים מתוך אגרות אלו שכתב רבינו לשם זה, שולבו אחרי כן ב"אגרת הקודש" שבספר התניא. והם סימן י"ג המתחיל "מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך", וסימן יו"ד המתחיל "חסדי ה' כי לא תמנו", איגרת זו השנייה המתחילה בשבח והודאה להשי"ת כתב רבינו בעת היוודע על דבר יציאתם זכאי של האסירים, ורבינו היה נצרך עדיין לסכומים עצומים בכדי להחזיר גם את החובות שקיבל בהלוואה בעד הפעולות לשיחרורם.
בשתי איגרות אלו עוברת כחוט השני נקודה תיכונה של צד השוה, אשר דין חז"ל "המבזבז אל יבזבז יותר מחומש" אינו רלוונטי במקרה זה של פדיון האסירים, אשר "אין מעצור לרוח נדבתו, ולא די לו לצאת ידי חובתו בלבד, אלא עד בלי די". בשתי האגרות באו באורך הסברים שונים לקביעה זו של נתינה יותר מחומש הן לפי ההלכה והן לפי דרכי הקבלה והחסידות.
[אגרות הנזכרות וכן שאר האגרות הקשורות לפרשה זו, נדפסו ב"אגרות קודש" מאת כ"ק אדמו"ר הזקן, בהוצאה החדשה: איגרות: כד, כח, לד, מ].
* * *
המקרה השני - מנחם מענדל בייליס
בשנת תרע"א (1911), נאסר במדינת אוקריינא יהודי אחד בשם "מנחם מענדל בייליס", הוא היה אדם פשוט שעבר בתור אחראי על פריקה וטעינה בבית חרושת ללבנים בבעלות יהודית, יהודי זה הואשם בהריגת ילד נוכרי לצורכי השתמשות בדמו למצות בפסח.
מענדל בייליס נעצר (מתוך עיתוני התקופה, ויקיפדיה)
במערה הסמוכה ליד המפעל בו עבד בייליס, נמצא נער נוכרי הרוג, שם הנער היה יושצ'ינסקי. זהות הרוצחים היתה ידועה היטב למשטרת קייב ולכל הנוגעים בדבר. סיבת הרצח היה בגלל כי הנער יושצי'נסקי התחבר עם בנה של מנהיגת כנופיית פושעים שפעלה בסביבות העיר, ושבוע לפני שנמצאה גופתו, הנה במקום ללכת לבית-הספר יצא הנער יושצ'ינסקי ליום בילוי עם חברו, שני הנערים החלו לריב ויושצ'ינסקי איים על חבירו כי הוא יספר על פשעי אמו ויסגיר אותה. בנה של מנהיגת הכנופייה הלך לביתו וסיפר לאמו על האיום, ובהמשך טיפלה זו על ידי חברי הכנופייה שלה בהעברתו של הנער מן העולם.
אך מצד המימשל הצארי ושאר המימסדים האנטישמיים שהתחברו אליו, התעקשו לנצל מקרה זה לעלילות על היהודים, והם שיבשו כל אפשריות לקיום משפט תקין ורקמו מזימות עד לשכירת עדים מפוקפקים להעיד עדויות שקר, וכך ישב מענדל בייליס ונימק במעצר במשך כמה שנים.
זעזוע עמוק במחנה ישראל
מאסרו של בייליס גרם זעזוע עמוק בעם היהודי, זאת כאשר גם בתקופה "נאורה ומתקדמת" של ראשית המאה ועשרים עדיין נרקמה לה עלילת שוא נגד היהודים, עלילה בחסות השלטון המרכזי של מעצמה אירופית, ושורשיה נעוצים בשנאת ישראל.
הרבה גדולי ישראל ועסקנים נרתמו בכל מאודם בפעילות למען שחרור היהודי הנאשם, ולצידם פעלו גם רבים מחסידי אומות העולם, ורק כעבור שלש שנים מן המאסר שוחרר בייליס ממאסרו (בשנת תרע"ד - 1914).
בשנת תרע"ז (1917), כמה שנים לאחר סיום הפרשה כאשר עלתה ממשלה רוסית חדשה, נחקרה העלילה שוב בידי המימשל החדש וכן נחקר הדבר אחרי כן בידי המימשל הקומוניסטי. כל החקירות העלו את כל מסכת התככים השקרים שבה השתמשו במימשל הקודם להעליל עלילת שוא על מענדל בייליס, העדויות הוכיחו כי כל דרגי הממשל מן הצאר דרך שר המשפטים ידעו היטב מי הם האשמים האמיתיים ברצח הנער וכולם היו מעורבים בעלילה נבזית זו. מטרתם היתה ברורה לערוך מסע הסתה להגדיל את שנאת ההמונים נגד עם ישראל ולשפוך דם נקי של בני ישראל.
שמחה של ממש
מיד עם היוודע דבר יציאתו לחפשי של מענדל בייליס, בישרו עיתוני כל העולם את הבשורה שכולם ציפו אליה: בייליס זכאי! בייליס חופשי! יש שגם הדפיסו מהדורה מיוחדת של העתון לבשר על השחרור המיוחל, ובכל עיר וישוב פרצה היסטרייה של ממש ולשמחת היהודים אין גבול.
מעשה בייליס, קרה לפני יותר ממאה שנה, כאשר טכניקת הפוטוגרפיה לא היתה עדיין נפוצה, ובכל זאת נשתמרה תמונה אחת על התקהלות היהודים ברחוב מגוריו של מענדל בייליס, מיד עם שחרורו מן המאסר. תמונה זו מצורפת למאמרי כאן.
פעילות אדמו"רי חב"ד, למען השחרור
כאמור מיד עם הוודע דבר עלילת המאסר של מענדל בייליס, נרתמו הרבה גדולי ישראל ועסקנים שונים למען שחרורו של היהודי החף מפשע.
אך בראש הפועלים היה כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע שפעל גדולות ונמרצות לסייע להגנה והוא אשר אירגן לרתום את העורך-דין מר גרוזונבערג לנהל את כל מערכת ההגנה במשפט, הצוות שהקים היה בראשות בנו כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ והרה"ק ר' לוי יצחק שניאורסאן מיעקטרינאסלאוו.
וכה כותב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע: מי הוא זה אשר ידע מכל הנעשה סביבו ובכח דאגתו, לילה כיום עבד בחדר משכיתו, רגע ליום יחשב, וכבוד אלקים הסתר דבר, כמה עמל ויגע בעת שהתברר משפט של בייליס וכו' ("אגרות קודש" מאת אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע חי"ד עמוד קנה).
כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ שהוא שהיה שותף בפעיליות בעת ההיא, כותב אשר חלק גדול מהצלחת המיפעל של שחרור בייליס וזכאותו במשפט, היתה הודות לפעילויות ה"לשכה חשאית" שהוקמה על ידי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע במיוחד כדי לפעול בעניני הכלל ("אגרות קודש" ח"ד עמוד שעג).
[על פעילויותיהם הנשגבות של אדמו"רי חב"ד לשחרור בייליס ממאסרו, עיין על פי המצויין הרבה במפתחות הספרים: "אגרות קודש" של אדמו"ר מוהרש"ב ושל אדמו"ר מוהריי"צ, ובספר "תולדות לוי יצחק" ח"א עמוד 264, "ימי מלך" ח"א עמודים 83-93. ספר "תולדות חב"ד ברוסיא הסובייטית". "שמועות וסיפורים" ח"א ע' 112-113. גם ידידי הסופר הרב שניאור זלמן ברגר פירסם מאמר ארוך ומפורט בו ריכז את פרטי פעילותם של אדמו"ר מוהרש"ב ואדמו"ר מוהריי"צ בפרשת שחרור בייליס].
באופן נדיר הרבי הרש"ב מפסיק באמצע לימודו חסידות
כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ מתאר באורך את פעיליותם הגלויות והחשאיות של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב והוא עצמו ועוד מגדולי החסידים ביחד עם רבנים ועסקנים שונים, למען שחרורו של האסיר מענדל בייליס, פעילויות שהוכתרו בהצלחה והביאו לידי גמר לזיכוי הנאשם (אגרות קודש כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ חי"ג עמודים שסז-שעא).
ואת אגרת קדשו שבו הוא מגולל את פרשת הדברים, הוא מסיים:
כחצי שעה אחר חצות לילה בשעה אשר מאות תלמידי ישיבת תומכי תמימים ובכל הבתי כנסיות אשר בליובאוויטש אומרים מזמורי תהלים הגיעה הבשורה המנעימה:
רבי שניאורסאהן, ליובאוויטש.
רבי מזל טוב לך ולכל ישראל אחינו, הבית דין מצא כי מענדיל בייליס זכאי, מענדיל בייליס חפשי הוא.
הנני שלך א.א. גרוזענבערג.
[שולח המברק, הוא עורך-הדין הראשי במשפט ההגנה של בייליס, יהודי מוכשר ובעל מוניטין שמוצאו היה מעיר יקטרינוסלב שנרתם לנהל את כל מערכת ההגנה רק הודות להפצרת רבותינו כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב וכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, שאחרי השחרור שלחו לו גם כן שי חשוב עבור פעילותו].
ובמקום אחר מסופר: כאשר הוכנס המברק אל הקודש פנימה, הפסיק כ"ק אדמו"ר הרש"ב מלימודו כדי לשמוע את הבשורה המרנינה. מנהג הרבי הרש"ב היה שלא להפסיק ללימוד חסידות, רק פעמיים בחייו הפסיק ואחת מהן היתה כאשר התקבל המברק המיוחד על זיכויו של בייליס.
התייחסות הרבי נשיא דורינו ל"משפט בייליס"
הרבי נשיא דורינו היה אז בעת פרשה זו בסביבות גיל בר-מצוה, ומטבע הדברים בודאי נחרתו היטב בזכרונו המאורעות של אותם ימים, וכאמור אשר מביתו של אביו הרה"ק הרב לוי יצחק התנהלה פעילות עניפה למען שחרור היהודי האסיר, ואכן בכמה שיחות נזכר ענין זה של "משפט בייליס", לפעמים בענין אגב ולפעמים בתור דוגמא לשנאת ישראל שעדיין קיימת גם בדורותינו אלו.
בספר "ימי מלך" ח"א מסופר מפי עד ראייה:
"באותה תקופה, שנת תרפ"ה לערך הגיע ליקטרינוסלב עורך הדין זארדוני מפרקליטי בייליס להרצות על נסתרי אותו משפט, האולם בו התקיימה ההרצאה היה מלא בעיקר ביהודים שחבשו את הספסלים, גם הרבנית חנה ובנה הרבי שליט"א היו בין הנוכחים, הרבי שליט"א למד מקרוב דברים שראה בכתובים אצל אביו שסייע בהגנה בהיות הרבי ילד צעיר".
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
