מערכת COL
|
יום י' טבת ה׳תשע״ח
28.12.2017
עורך 'יתד' באנגלית בראיון מפתיע ב'כפר חב"ד' ● הצצה לכתבה
איש התקשורת האמריקאי ועורך 'יתד נאמן' באנגלית הרב פנחס ליפשיץ, שהתגייס במשך שנים לשחרור רובשקין, מדבר בשיחה מקיפה לשבועון 'כפר חב"ד': הרגע שבו הבין שמדובר בעלילות כזב והחליט לצאת לקרב ציבורי, החברים שהביטו בתימהון בליטאי המסייע בכל מרצו לחסיד חב"ד והאחדות הנדירה שהקיפה את כל חוגי היהדות הרב פנחס ליפשיץ בראיון מיוחד● מהדורת רובשקין: 'כפר חב"ד' בגיליון ענק. אל תחמיצו. הכותרות
הדף הפותח של הכתבה ב'כפר חב"ד'
חיים גיל
אחד האנשים הקרובים ביותר לר' שלום מרדכי, הרב פנחס (פיני) ליפשיץ, עורך עיתון 'יתד נאמן' באנגלית, הפך בעקבות הפרשה לידיד נפשו. בריאיון השבוע ל'כפר חב"ד' הוא מספר: "כאשר קראתי את מה שכותבים בכלי התקשורת, ב'ניו יורק טיימס' ובעיתונים אחרים, שמדובר באדם שמתעלל בעובדים שלו, שהורג את הפרות בלי רחמנות, שהמפעל הזה מלוכלך ומזוהם, התחלתי להרגיש שמשהו לא בסדר. החלטתי ללכת לראות במו עיניי.
"יהודי ושמו פסח לרנר הציע ללכת לבקר שם בפוסטוויל והוא הביא איתו כמה רבנים וגם אני הצטרפתי. עמדתי המום ממה שראיתי. התברר שהכול שקר גמור! זה היה מפעל נקי ומצוחצח. הפועלים היו מרוצים ומאושרים. הם כתבו שהוא לא נתן לפועלים לאכול אבל אני ראיתי במו עיניי את חדר האוכל ודיברתי עם האנשים.
"כשיצאתי משם אמרתי לעצמי שאסור לי לשתוק. יש לי עיתון ביד ואני חייב להשתמש בזה כדי לעזור ליהודי שעושים לו עוול חמור מאוד. אני לא רוצה להגדיר את זה כאנטישמיות. אני חושב שלא נכון להשתמש במילה הזו. זה מוזיל את ערכה של המילה. אני חושב שהיה פה עוול ברור שחייב כל אחד מאיתנו למחות עליו וזה מה שעשיתי".
בוודאי שאלו אותך במהלך השנים איך ייתכן שליטאי מתגייס לעזור לחסיד חב"ד, הרי זה קצת מפתיע...
"ממש לא מפתיע. יהודי נמצא בצרה. צריך לעזור לו. עושים לו עוול חמור מאוד ואסור לנו לשתוק על זה".
וזה נכון שאצלך בקהילה, חברים ומכרים העירו לך על כך שאתה עוזר לו?
"כן. הייתה קצת ביקורת בתחילה. אבל מהר מאוד, אחרי שכתבתי על זה שבוע אחרי שבוע והבאתי את התמונה המלאה עם ראיות ברורות – להיפך, כולם התגייסו סביבנו. לא רק קהילות חסידיות אלא גם ליטאים. כולם ללא יוצא מן הכלל התאחדו והתלכדו סביב הסיפור הזה".
מתי הייתה הפעם הראשונה שבה פגשת אותו, שהכרת אותו מקרוב?
"הפעם הראשונה הייתה כאשר הוא עדיין היה בביתו שבפוסטוויל. זה היה באמצע המשפט. באותה תקופה למדתי איתו חברותא בטלפון. לא היינו אז חברים קרובים, אבל כאשר לומדים בחברותא מדברים גם על עניינים אישיים. הוא אמר לי: 'בוא ותהיה אורח שלי בשבת'. באתי עם אשתי להיות שם בשבת וגיליתי איזה אדם מיוחד הוא. ראיתי את בית הכנסת שהוא הקים, את הקהילה, את ההערצה ואת הכבוד שרוחשים לו, ומצאתי אדם ירא שמיים, מלא באמונה ובתורה".
האם בימים הללו הוא העלה בדעתו שיקבל עונש חמור כל כך? שהמצב יגיע לכדי כך?
"ממש לא העלה בדעתו. זה היה דבר חסר היגיון לחלוטין. על עבירות כאלה מקבלים כמה חודשי מאסר לכל היותר, ואם השופט מחמיר מאוד, אז אולי שנה או שנתיים לכל היותר. אפילו התביעה לא ביקשה עשרים ושבע שנים. הם ניסו לבקש עשרים וחמש שנים בהנחה שהוא יקבל פחות מזה. הכול היה שלא כדרך הטבע. גם הפרשה, גם המשפט, גם פסק הדין, גם המאסר וגם השחרור. הכול היה שלא כדרך הטבע כלל. זה דבר שלא קורה לשום אדם שהועמד למשפט. ולא אני אומר את זה. כל הפובליציסטים שעוסקים בענייני משפט בארצות הברית אומרים זאת".
והזדמן לך לפעמים לשאול את עצמך מדוע עשה ה' כזאת?
"בוודאי. אני רוצה לספר משהו שהמלמד שלי לימד אותי. הוא אמר שכאשר רואים יהודי שסובל מעל לדרך הטבע, סובל וסובל, בטוח שזה לא בעבורו אלא בעבור כלל ישראל. הוא מכפר בסבל שלו ליהודים אחרים, וזה ההסבר שלי לסיפור הזה. אין שום הסבר אחר. ותמיד אמרתי לו את זה שוב ושוב".
והופתעת מהעובדה שכל הקהילות החרדיות התאחדו סביבו? איך אתה מסביר את האחדות המיוחדת הזו?
"אני לא יודע. זו זכות גדולה שלו. אני מאמין שכולנו עם אחד. כולנו גוף אחד ויש כל מיני קליפות שמפריעות לאחדות הזו. כאשר מסירים את כל השטויות, מגלים שאנחנו יחידה אחת ומאוחדת. השאלה היא למה זה לא קורה יותר. זאת השאלה הנכונה. אנחנו עשינו עצרות לגיוס כספים בעבורו כדי לממן את הוצאות המשפט. בלייקווד הגיעו שבעת אלפים אברכים ותרמו מהכסף הדל שלהם בעבורו. עשינו בכל מיני מקומות כינוסים כאלה ובכל מקום הייתה היענות מדהימה".
הראיון המלא והמיוחד מתפרסם בסוף השבוע במגזין 'כפר חב"ד' המוקדש לשחרור רובשקין. אל תחמיצו!
אחד האנשים הקרובים ביותר לר' שלום מרדכי, הרב פנחס (פיני) ליפשיץ, עורך עיתון 'יתד נאמן' באנגלית, הפך בעקבות הפרשה לידיד נפשו. בריאיון השבוע ל'כפר חב"ד' הוא מספר: "כאשר קראתי את מה שכותבים בכלי התקשורת, ב'ניו יורק טיימס' ובעיתונים אחרים, שמדובר באדם שמתעלל בעובדים שלו, שהורג את הפרות בלי רחמנות, שהמפעל הזה מלוכלך ומזוהם, התחלתי להרגיש שמשהו לא בסדר. החלטתי ללכת לראות במו עיניי.
"יהודי ושמו פסח לרנר הציע ללכת לבקר שם בפוסטוויל והוא הביא איתו כמה רבנים וגם אני הצטרפתי. עמדתי המום ממה שראיתי. התברר שהכול שקר גמור! זה היה מפעל נקי ומצוחצח. הפועלים היו מרוצים ומאושרים. הם כתבו שהוא לא נתן לפועלים לאכול אבל אני ראיתי במו עיניי את חדר האוכל ודיברתי עם האנשים.
"כשיצאתי משם אמרתי לעצמי שאסור לי לשתוק. יש לי עיתון ביד ואני חייב להשתמש בזה כדי לעזור ליהודי שעושים לו עוול חמור מאוד. אני לא רוצה להגדיר את זה כאנטישמיות. אני חושב שלא נכון להשתמש במילה הזו. זה מוזיל את ערכה של המילה. אני חושב שהיה פה עוול ברור שחייב כל אחד מאיתנו למחות עליו וזה מה שעשיתי".
בוודאי שאלו אותך במהלך השנים איך ייתכן שליטאי מתגייס לעזור לחסיד חב"ד, הרי זה קצת מפתיע...
"ממש לא מפתיע. יהודי נמצא בצרה. צריך לעזור לו. עושים לו עוול חמור מאוד ואסור לנו לשתוק על זה".
וזה נכון שאצלך בקהילה, חברים ומכרים העירו לך על כך שאתה עוזר לו?
"כן. הייתה קצת ביקורת בתחילה. אבל מהר מאוד, אחרי שכתבתי על זה שבוע אחרי שבוע והבאתי את התמונה המלאה עם ראיות ברורות – להיפך, כולם התגייסו סביבנו. לא רק קהילות חסידיות אלא גם ליטאים. כולם ללא יוצא מן הכלל התאחדו והתלכדו סביב הסיפור הזה".
מתי הייתה הפעם הראשונה שבה פגשת אותו, שהכרת אותו מקרוב?
"הפעם הראשונה הייתה כאשר הוא עדיין היה בביתו שבפוסטוויל. זה היה באמצע המשפט. באותה תקופה למדתי איתו חברותא בטלפון. לא היינו אז חברים קרובים, אבל כאשר לומדים בחברותא מדברים גם על עניינים אישיים. הוא אמר לי: 'בוא ותהיה אורח שלי בשבת'. באתי עם אשתי להיות שם בשבת וגיליתי איזה אדם מיוחד הוא. ראיתי את בית הכנסת שהוא הקים, את הקהילה, את ההערצה ואת הכבוד שרוחשים לו, ומצאתי אדם ירא שמיים, מלא באמונה ובתורה".
האם בימים הללו הוא העלה בדעתו שיקבל עונש חמור כל כך? שהמצב יגיע לכדי כך?
"ממש לא העלה בדעתו. זה היה דבר חסר היגיון לחלוטין. על עבירות כאלה מקבלים כמה חודשי מאסר לכל היותר, ואם השופט מחמיר מאוד, אז אולי שנה או שנתיים לכל היותר. אפילו התביעה לא ביקשה עשרים ושבע שנים. הם ניסו לבקש עשרים וחמש שנים בהנחה שהוא יקבל פחות מזה. הכול היה שלא כדרך הטבע. גם הפרשה, גם המשפט, גם פסק הדין, גם המאסר וגם השחרור. הכול היה שלא כדרך הטבע כלל. זה דבר שלא קורה לשום אדם שהועמד למשפט. ולא אני אומר את זה. כל הפובליציסטים שעוסקים בענייני משפט בארצות הברית אומרים זאת".
והזדמן לך לפעמים לשאול את עצמך מדוע עשה ה' כזאת?
"בוודאי. אני רוצה לספר משהו שהמלמד שלי לימד אותי. הוא אמר שכאשר רואים יהודי שסובל מעל לדרך הטבע, סובל וסובל, בטוח שזה לא בעבורו אלא בעבור כלל ישראל. הוא מכפר בסבל שלו ליהודים אחרים, וזה ההסבר שלי לסיפור הזה. אין שום הסבר אחר. ותמיד אמרתי לו את זה שוב ושוב".
והופתעת מהעובדה שכל הקהילות החרדיות התאחדו סביבו? איך אתה מסביר את האחדות המיוחדת הזו?
"אני לא יודע. זו זכות גדולה שלו. אני מאמין שכולנו עם אחד. כולנו גוף אחד ויש כל מיני קליפות שמפריעות לאחדות הזו. כאשר מסירים את כל השטויות, מגלים שאנחנו יחידה אחת ומאוחדת. השאלה היא למה זה לא קורה יותר. זאת השאלה הנכונה. אנחנו עשינו עצרות לגיוס כספים בעבורו כדי לממן את הוצאות המשפט. בלייקווד הגיעו שבעת אלפים אברכים ותרמו מהכסף הדל שלהם בעבורו. עשינו בכל מיני מקומות כינוסים כאלה ובכל מקום הייתה היענות מדהימה".
הראיון המלא והמיוחד מתפרסם בסוף השבוע במגזין 'כפר חב"ד' המוקדש לשחרור רובשקין. אל תחמיצו!
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
