מערכת COL
|
יום ב' טבת ה׳תשע״ח
20.12.2017
מנהג רבותינו נשיאנו: אמירת פיוטים ותפילות במוצ''ש • מאמר
מאמר ומחקר הלכתי מאד בהקשר ולחיזוק מנהג והנהגת הרבי ורבותינו נשיאנו, בנושא אמירת פיוטים ותפילות במוצאי-שבת, מאת הרב יעקב חביב, דיין ומו"צ בעיה"ק ירושלים ת"ו, וחבר בד"ץ איחוד הרבנים צרפת • למאמר המלא
מאת: הרב יעקב חביב, דיין ומו"צ בעיה"ק ירושלים ת"ו, וחבר בד"ץ איחוד הרבנים צרפת.
***
הנה על דבר אמירת פיוטים ותפלות במוצ''ש וכן אמירת התפילה של ''ויתן לך'' במוצש''ק, הנה המעיין בספר המנהגים (עמ' 69) יראה התייחסות בענין זה בדיני של חנוכה אשר במוצ''ש חנוכה הסדר הוא שמתחילים עם הבדלה ואח''כ מדליקים נרות חנוכה ורק אחרי זה אמירת ''ויתן לך''.
והוא כפי שנתפשט המנהג בקהלות ישראל להבדיל קודם ורק אח''כ להדליק נרות חנוכה מדין תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם. ובדין זה נפסקה ההלכה כדברי הט''ז בשו''ע או''ח (סי' תרפא ס''ק א) וע''ש. וראה בהגהות בספר המנהגים אשר הרבי מביא שם מסימן זה בשו''ע וכן מדברי הגאון השד''ח (אסיפת דינים על חנוכה ס''ק יט) וע''ש.
ובאמת כך פוסק הרבי ממונקאטש זצ''ל בספרו דרכי חיים ושלום (אות תת''כ) ולא כמנהג הפרושים בירושלים ת''ו אשר נוהגים להדליק נר חנוכה ורק אח''כ להבדיל, וכפי שפסק החיי אדם (כלל קנד ס' לז) וכשיטת הגר''א הובא בספר מעשה רב (אות רלה), אלא מנהגינו בזה כפי שכתבנו שאדם הבא לביתו עליו להבדיל קודם ורק אח''כ מדליק נר חנוכה ובאשר אמירת ויתן לך יגיד אותו אחרי ההדלקה, וזאת בשונה משאר שבתות השנה שאומר ''ויתן לך'' מיד אחרי ההבדלה, כי כאן מ''מ רוצים להקדים נר חנוכה ככל האפשר, כי עדיין יש לחשוש לדברי הפוסקים שצריך להקדים ההדלקה, ובכך אמירת פסוקים ''ויתן לך'' אינם מעכבים, ולכן עליו להגידם אחרי הדלקת נרות חנוכה.
א. והנה בענין אמירת ''ויתן לך'' במוצש''ק אחרי ההבדלה, מוציאים בספר המנהגים התייחסות באמירתה דווקא במוצ''ש חנוכה כי שם הרבי רוצה להדגיש שהסדר יהיה: ההבדלה, בלי אמירת ''ויתן לך'', הדלקת נרות חנוכה ורק אחרי ההדלקה אמירת ''ויתן לך'', וכפי שהסברנו לעיל, אמנם בסדר מוצש''ק והבדלה לא מצאנו בספר המנהגים שמביא ענין אמירת ''ויתן לך'', כי דבר ברור הוא שצריך להגידו וכפי שמובא בסדר ההבדלה בסידור, ששם רבנו הזקן מביא את סדר ההבדלה וסדר אמירת ''ויתן לך'' אחרי ההבדלה, אמנם בענין אמירת פיוטים או תפילות אחרות יש הדגשה מיוחדת שכותב הרבי בספר המנהגים אשר ''לומר במוצש''ק ''אל תירא עבדי יעקב'' אין מנהגנו כן''.
ואנכי הרואה בשולחנו של רבנו הזקן על הלכות שבת (סימן רצה ס' ב) שכתב בזה''ל: ''נהגו לומר ולהזכיר אליהו הנביא במוצ''ש אחר ההבדלה להתפלל שיבא ויבשרנו הגאולה, שאין אליהו בא בע''ש שלא לבטל ישראל מעסקי צרכי השבת, וגם בשבת אינו בא אם יש איסור תחומין למעלה מעשרה טפחים וע''כ אנו מתפללים כיון שעבר השבת ויכול לבוא, שיבוא ויבשרנו'', וכן בסימן ש' (סעיף ב) הביא רבנו הזקן בשולחנו הטהור בזה''ל: ''ונוהגים ג''כ לומר פיוטים וזמירות אחר ההבדלה ללוות את השבת אחר שיצא, כדרך שמלוין את המלך אחר שיצא מן העיר''' עכ''ל.
והנה אף שרבנו הזקן הביאו בשולחנו הטהור בענין אמירת תפלות בקשות ופיוטים, מ''מ בסידור לא הביא כלל תפלות ובקשות ופיוטים אחרי ההבדלה, ואף שמנהג קדמון ונפוץ הוא בכל קהלות ישראל לומר הפיוט הידוע ''אליהו הנביא אליהו התשבי וכו''' וכן עוד פיוטים וזמירות אחרי ההבדלה, כפיוט ''אמר ה' ליעקב אל תירא עבדי יעקב'', וכפי שכתב רבנו הזקן בעצמו בשולחנו להזכיר אליהו הנביא ולהגיד זמירות ופיוטים ללוות שבת מלכתא, מ''מ בסידור לא מצאנו שהביא רבנו הזקן שום פיוט ושום זמירות להגיד אחרי ההבדלה מלבד הפסוקים של ''ויתן לך''.
והנה על דבר זה מצאנו בהקדמת ספרו של מו''ר זקנו של הרבי בספר שער הכולל אשר מתייחס לדברינו, וכותב על כללי הסידור של רבנו הזקן בזה''ל: ''לא הביא בהסדור כל מה שלא מצא לחדש בהם איזו דבר, כמו הסליחות והפזמונים והפיוטים וכדומה, והרוצים לאמרם כמנהגם ימצאו אותם בשארי סדורים. לכן העמדתי כמה ענינים בחלק השני, דלא כהטועים לאמר שכל מה שלא הביא בהסדור אין לאמרם, כי מצינו בזה הסדור אחר סדר עבודה ליו''כ ''כאוהל הנמתח'' תמצא במחזור וכו', וכן אחר סדר הגדה של פסח הנוהגין לומר פזמונים כו', וכן בענין הפטרות הנהיג לומר כמנהג האשכנזים, העולה מזה שכל דבר שאין כל ישראל שווים בחיובו שאין לזה הכרח בגמרא ובזהור ובכתבי האריז''ל רק שכל אחד נוהג כמנהג אבותיו אינו שייך לסדור המסודר לכל, עכ''ל של שער הכולל. מדבריו למדנו שאין שום מניעה להגיד אותם פזמונים ופיוטים, והרוצה לאמרם יכול להגידם וימצא אותם בשאר הסידורים, וזאת אפילו שבסדורו של רבנו הזקן אינם נמצאים, והוא כי הסיבה שלא הביאם הוא שלא מצא לחדש בהם איזו דבר, אבל אין מניעה כלל להגידם.
אמנם דעתו של הרבי הרש''ב נ''ע וכפי שכתב לגאון שער הכולל, מכתבו של הרבי הרש''ב פורסם בסידור תורה אור (עמ' רמב בהגהות כ''ק אדמו''ר מוהרש''ב נ''ע לסדור תורה אור עם שערי תפלה ווילנא תרמ''ז) וזלה''ק: ''ולפ''ד אפילו כולנו חכמים כולנו יודעים את הקבלה צריכים אנו להתפלל כמצווה עלינו בנוסח רבינו הגדול ז''ל עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע כו', ומה שכתב כבודו מעל' שם בענין הסליחות והפיוטים והפזמונים שמעתי מאיש מהימן ששמע מהישיש ר' בנימין חיים שי' מלאדי שזוכר את כ''ק אדמו''ר זצוקללב''ב והיה בן שבע בעת הסתלקותו, שהוא יודע ברור שבבית הכנסת של כ''ק אדמו''ר לא היו אומרים סליחות ולא אבינו מלכינו בנוסח הארוך, ביום תענית צבור. ולפ''ד אותן הפזמונים שלא הביא בהסידור בוודאי אין לאמרם'' עכלה''ק. לדברי הרבי הרש''ב נ''ע אם אותם פיוטים או פזמונים כדוגמת אלו שכתב רבנו בשו''ע, לא נכתבו בסידור אין מקום כלל להגיד אותם, ולא כהבנת הגאון השער הכולל שיש מקום להגידם, אלא מאחר שרבנו הזקן לא הביאם בסידורו אין לנו לומר אותם כלל. וראה באגה''ק של הרבי הרש''ב (ח''א ע' יח) וע''ש.
וכן הורה לנו הרבי וכתבם בספר המנהגים שאף שמנהג העולם להגיד אחרי ההבדלה פזמון ''אל תירא עבדי יעקב'', הנה בחב''ד אין נוהגים לאמרו, הכוונה גם לא להגידו מסידורים אחרים, כי כל מה שלא כתב רבנו הזקן בסידורו בוודאי אין לאמרם.
והנה במוצ''ש פרשת בשלח תשי''ח התבטא הרבי בשיחה (הובא בספר תורת מנחם חלק כב, עמ' 40): וזלה''ק: ''לכן אומרים במוצ''ש "אל תירא עבדי יעקב'' כמבואר בליקוטי תורה שם. בהערה 64 צויין: "בתורת החסידות מבוארים כמה מנהגים ונוסחאות גם מאלה שאינם בנוסח ונוהג חב"ד". שיחה זו הוגהה ונכללה בלקו''ש, (חלק ד, עמ' 799 ובהערה 25) וע''ש. והנה כשנשאל הרבי בשנת תשט"ז (מובא באג''ק חלק יג, עמ' שסא) על מה שכתוב בליקוטי תורה לפרשת בלק (דף עב ע''ב) ד"אומרים במוצאי שבת אל תירא עבדי יעקב", ומדוע לא נדפס בסידור, ענה הרבי וזלה''ק: ''הטעם פשוט מפני שלא נוהגין לאומרו, ואעפ''כ נתבאר מנהג האומרים, כיוון שכל מנהג יש לו מקום. וע''ד המבואר בפרי עץ חיים לעניין מנהגי התפילה (שער התפילה פרק א'). והרבי מביא עוד דוגמאות לביאורים לנוסחאות שאין מנהגנו באמירתם, ובכ''ז באו ביאוריהם בתורת החסידות, ולהעיר מלקו''ת שה''ש (דף כ ע''ב): ''אור חדש על ציון תאיר כו', ופירוש אור חדש כו'. ומעין זה שם ניצבים, שופר של ר''ה של יעל פשוט כו' ועוד, עכ''ל.
וכן הביא הרבי בשיחה של ליל שמח''ת תשכ"ב הובא בלקו''ש (חלק לט עמ' 409), אשר יש כמה עניינים שאע''פ שרבנו הזקן לא הכניסם בסידורו, מ''מ יש להם מקום, ובחסידות גופא מבוארים עניינים אלו. בין השאר מונה הרבי את אמירת "לשם ייחוד" קודם קיום מצווה, וכן הנוסח בברכות קריאת שמע "אור חדש על ציון תאיר", וכן אמירת "אל תירא עבדי יעקב" במוצ''ש, וכן אמירת "שיר הכבוד", אשר על אף שרבנו הזקן לא כללו בסידורו, הרי הוא עניין נעלה, וכפי שמצינו שהלבוש מפליג בשבח השיר.
והנה בהתוועדות של אחרון של פסח תשכ"ד, ביאר הרבי, מהו ההסבר להכללת עניינים שאינם נהוגים לפועל, והוא שמצינו בפנימיות התורה ביאורים גם בדעת יחיד שאין הלכה כמותו, שכן אע''פ שבנוגע למעשה בפועל א''א לקיים ב' הדעות, ובהכרח לקבוע ההלכה כדעה אחת, הרי "אלו ואלו דברי אלוקים חיים", ובפנימיות העניינים יש מקום גם להדעה שאין הלכה כמותה. הדברים של הרבי התבררו יותר בשיחה שבלקו''ש (חלק לב, עמ' )135: ''כלל אמרו חז"ל, שכל דעה (וסברא) שהובאה בתורה יש לה מקום, ד"אלו ואלו דברי אלוקים חיים".
ואף שפסק ההלכה הוא רק כפי דעה אחת, מ''מ יש מקום (בסברא) גם לשאר הדיעות. ובעומק יותר הכלל ד"אלו ואלו דברי אלוקים חיים" מודיענו, שנוסף לזה שכל הדיעות הן חלק מתורתינו בנוגע ללימודן, ולפעמים נפק''מ גם למעשה ד"זימנין דשייך האי טעמא כו'" כפרש"י בכתובות (דף נז ע''א), יש לכל דעה מקום בעבודת ה' בפועל. ולהעיר מהרמב"ם (סוף הלכות תמורה) שרוב דיני התורה אינן אלא לתקן הדעות וליישר כל המעשים.
כי זה שנפסקה ההלכה כדעה אחת הוא רק לעניין ההנהגה במעשה, שא''א לנהוג למעשה כשתי דעות סותרות, אבל בנוגע לרוחניות המצוות, יש מקום לכל הדעות. כלומר כל סברא ודעה בתורה, יש לה מסקנה גם בנוגע לעבודה רוחנית, ועניין זה שבה אפשר (ולפעמים גם צריכים) לקיים גם אם בנוגע למעשה אין הלכה כמותה, שלכן מצינו בתורת החסידות ביאורים (בנוגע לעבודה בפועל) לפי דעות שנדחו להלכה, ראה לדוגמא בליקוטי תורה פרשת ניצבים (דף מה ע''א) לעניין "שופר של ר"ה של יעל פשוט", שלהלכה אינה כן, ועוד, עכ''ל של הרבי בלקו''ש.
וכן מצינו שהרבי מבאר בשיחה של שב''ק פרשת בשלח תשכ"ט (שח''ק תשכ"ט ח''א, עמ' 341), שמצינו כמה עניינים שלא אליבא דהלכתא, ובכל זאת מובאים בחסידות. כמו "אל תירא עבדי יעקב" שאע''פ שלפועל בסידורו לא הכניסו רבנו הזקן במוצ''ש, וזאת למרות שבסידורים שעד זמנו כן הופיע פסוק זה!, וכן "שופר של יעל" שמבואר בדא"ח (אם כי להלכה בפועל אין משתמשים בזה) משום שבעולם נעלה יותר הרי הם קיימים במציאות.
וכן בשב''ק פרשת בראשית תשל"ג הרבי מבאר (שח''ק תשל"ג, כרך א, עמ' 92): אשר כידוע שמוצאי שבת קשור בעניין "אל תירא עבדי יעקב" למרות שבנוגע לפועל מנהגנו שאין אומרים פסוק זה.
ואנכי הרואה בהתוועדות יום ב' דחג השבועות תשל"ו (שח''ק תשל"ו ח''ב, עמ' 295) הרבי דן באריכות בשאלה האם ניתן ללמוד הלכות ועניינים בתורת הנגלה, מהמבואר בדא"ח, שלכאורה יש מקום לשלול זאת כי ידוע תשובתו של כ''ק אדמו''ר הצ''צ שמענייני קבלה אין ללמוד פסק דין בנגלה, שכן זה תחום לימוד אחר.
והוא ע''ד שבתורת הנגלה עצמה ממונא מאיסורא לא ילפינן כמבואר בברכות (דף יט ע''ב) ובפרט שמצינו ביאורים בחסידות ע''פ שיטה מסויימת אשר לאו דווקא הלכה כמותה שכן "אלו ואלו דברי אלוקים חיים" כמבואר בעירובין (דף יג ע''ב), כדוגמת הביאור בעניין "שופר של ראש השנה של יעל פשוט" המובא בגמרא ר"ה (דף כו ע''ב) ואע''פ שלהלכה אין השופר צריך להיות של יעל, אלא שהביאור הוא בהתאם לדעת התנא שסבור כן. ועל דרך זה המשיך הרבי בשיחה, שיש מנהגים שבחב"ד אין נוהגים בהם, ולמרות זאת נאמרו עליהם ביאורים בחסידות.
לדוגמה, המנהג לומר במוצאי שבת אל תירא עבדי יעקב. אע''פ שרבנו הזקן לא הכלילו בסידורו, ובחב"ד אין נוהגים כן, מ''מ יש דרוש שלם בלקו''ת פרשת בלק (דף עב ע''ב) שמבאר את המנהג. והביאור בזה הוא, דמכיוון שזה מנהג ישראל, אשר מנהג ישראל תורה הוא, ונהרא נהרא ופשטיה, הרי אע''פ שבחב"ד אין נוהגים כן, מבארים זאת ע''פ פנימיות העניינים. אע''פ שבחב"ד אין אומרים "אל תירא עבדי יעקב" במוצ''ש בדיבור, אך העניין ישנו.
וחזי הוית בהתוועדות של י' שבט תשל"ז (שח''ק תשל"ז, כרך א, עמ' 442): אשר אמר הרבי ''ובעמדנו במוצ''ש, שאז ישנו העניין ד"אל תירא עבדי יעקב", הרי אף על פי שבהתאם לנוסח חב"ד אין אומרים במוצאי שבת "אל תירא עבדי יעקב", הרי פסוק זה הינו בהפטרה של שבת זו בירמיהו פרק מו פסוק כז), ובחסידות ישנו דרוש ארוך המבאר את עניין אמירת "אל תירא עבדי יעקב" במוצאי שבת.
וראה עוד אשר במוצ''ש פרשת בראשית בהיותו בחדרו הקדוש הזכיר הרבי במאמר ד"ה "בראשית ברא" (הובא בלקו''ש חלק כ, עמ' 264) "וזהו גם מה שבמוצאי שבת אומרים אל תירא עבדי יעקב" וצויין על כך (שם, הערה 24) ללקו''ת בלק ואחר-כך: "ולהעיר, שבכמה-מקומות בדא"ח מבוארים גם (נוסחאות ו) מנהגים שאין נוהגים בחב"ד".
למדנו מדבריו הקדושים אשר אמירת פזמונים או פיוטים אשר לא הובאו בסידור כדוגמה פיוט ''אל תירא עבדי יעקב'' שהוא פיוט וותיק שנוהגים בקהלות ישראל להגידו במוצ''ש אחרי ההבדלה, והוא מנהג ישראל, אשר מנהג ישראל תורה הוא, מ''מ אחרי שרבנו הזקן לא הכניסו בסידור על אף שיש הסבר גדול בחסידות על מעלת הפסוק אין מקום לומר אותו כלל, וכדברי הרבי ''בחב"ד אין אומרים "אל תירא עבדי יעקב" במוצ''ש בדיבור, אך העניין ישנו''.
ב. והנה באשר אמירת הפסוקים ''ויתן לך'' במוצ''ש אחרי ההבדלה מאחר שהובא הוא בסידור של רבנו הזקן בסדר ההבדלה אחרי ההבדלה, בכך מנהגנו להגידו אחרי ההבדלה. וכן הובא בספר שער הכולל (פרק לב ס''ק ד) ''אחר הבדלה אומרים ''ויתן לך'' כן נהג האריז''ל הובא בפע''ח (שער השבת פרק כד) ועיין בסוף הקדמת הזוהר. והנה בזוהר לא נזכרו רק פסוקי ''ויתן לך'' ''ברוך אתה בעיר''.
ונהגו להרבות בפסוקים בזה הסדר: ברכה, גאולה, ישועה, דעת, פדיום, היפוך צרה, שלום. ויש ממעטים ואינם אומרים רק פסוקי ברכה ושלום, וכ''כ במטה משה (סימן תקא) לאמר פסוקים טובים ברכות ושלומים, וכן סידר אדמו''ר בסדור. בימי אדמו''ר בעל צ''צ ז''ל מליובאוויטש נדפסו בסלאוויטא סדורים הללו והוסיפו שם את הפסוק ''ופדויי ה' ישובון'' ושאלו את אדמו''ר אם לאמר את זה הפסוק, והשיב, ''הנה אדמו''ר הזקן לא רצה כלל שיזכירו במוצ''ש יגון ואנחה'', כו שמעתי ממגידי אמת.
ומה ששינה אדמו''ר בסדור, סדר הפסוקים של ''ברוך אתה בעיר'' מהסדר שנדפסו בשארי סדורים, וגם זה אינם מסודרים כמו שהם מסודרים בתורה נראה לומר משום שיש נוהגין לומר פסוקי היפוך צרה '' ''ויהפוך ה' אלה'יך את הקללה לברכה'' לכן סדרם כמו שפסוקי ארור מסודרים בתורה והיפך מן ארור לברוך''.
הנה כפי שהוזכר לעיל, מקור לאמירת הפסוקים ''ויתן לך'' הובא בזהר הק' בסוף ההקדמה ''כי האדם ממתין עד שישלימו קדושא דסדרא, אלה החוטאים שבגהנום מצדיקים עליהם את דנו של הקב''ה, והם מקיימים על האדם ההוא את הברכות שאומר הצבור ''ויתן לך האל'הים מטל השמים'' ''ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה''. ובלשונו של הזהר הק': ''אי איהו ממתין עד דישלימו קדושא דסדרא,אינון חייבין דגיהנם מצדיקין עלייהו דינא דקב''ה ואינון מקיימי על ההוא בר נש כל ברכאן דקא אמרי צבורא ''ויתן לך הא'להים מטל השמים'' ''ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה'' עכ''ל הזהר הק'. ומצאנו שכך הביאו המחזור ויטרי (סימן קמה) המיוחס לרבנו שמחה תלמידו של רש''י ושם הוא כותב ''ולכך מאריכין בתפילה במוצ''ש ואומרים ויהי נועם וסדר קדושה ופסוקי נחמות לאחריהם, מפני שביום השבת יוצאין פושעי ישראל מגהינם ויש להם מנוחה בשבת.
והנה מקור וטעם לאמירת ויתן לך במוצאי שבת הובא בספר הכל בו (סי' מ"א) וכן באבודרהם אשר כתבו שנהגו לומר במוצאי שבת פסוקי ''ויתן לך'' דפרשתן, כי הם פסוקי ברכה, וסימנא טבא לתחילת השבוע לומר אלו הפסוקים, שבזה יהיה לו שבוע של ברכה, ובשו''ע הרמ"א סי' רצ"ה ס' א) אחרי שהביא דברי הכל בו הנ"ל, פסק אשר ע''כ גם בשבוע שחל בו יום טוב שאין נוהגין לומר ואתה קדוש, מכל מקום ויתן לך אומרים, דלסימן ברכה הוא.
ואנכי הרואה לרבנו שלמה מגרמייזא מרבותיו של רש''י אשר הביאו בסידורו ''אשר אמירת ''ויתן לך'' תיקנו לאמרו במוצ''ש מפני שבשבת מאחרים לצאת, ובכדי שלא ישאר אדם יחיד בביהכנ''ס אלא יתפלל בעוד שהציבור יתפלל אתו ויצא עמהם. ומאותו טעם נמי תקנו לומר ''ויהי נועם'' וסדר קדושה, ותקנו ''ויתן לך פסוקים של תורה ופסוקים של נביאים ופסוקים של כתובים, כדי שיצא אדם מידי חובתו שעסק בתחלת השבוע בתורה ובנביאים ובכתובים לזכות בני אדם, תיקנוהו שיתעסקו בתורה'' וכן הביאו רבנו השל''ה הק' בסידורו (עמ' רכח), אשר מסביר דבריו ע''פ הסוד.
וחזי הוית בסידור לרוקח (עמ' תקצה) שהביא שלאחר ההבדלה בביהכנ''ס אומרים בקול רם ''ויתן לך הא'להים'' לפי שהשבוע נכנסת ואומרים פסוקים טובים וברכות ושלומות ונחמות. ועוד מדכתיב בישעיה (פרק נה פסוק יב) ''כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון''. וכן הביאו רבי נתן ב''ר יהודה (שחי הוא בתקופת הרשב''א) והביאו בספרו ספר המחכים ''אשר אמירת ''ויתן לך'', היא שמתחלת השבוע התקינו להתחיעל פסוקים טובים לסימן טוב, ולא משום ניחוש, כי לא נחש ביעקב''. וכן הובא בספר תניא רבתי (סימן כא) שנהגו לומר פסוקים של ברכות ונחמות לסימן טוב לפי שהיא תחלת השבוע ''ויתן לך'' ''יעבדוך עמים'' כסדר הכתוב בסדורים. וכן הובא בספר שבלי הלקט (סי' קכט) וע''ש. טעם זה דומה מאד למה שהובא בשו''ע רבנו הזקן (סימן תקפג) בדברים שנוהגים לאכול בר''ה לסימן יפה ולסימן טוב.
והנה מצינו עוד טעם לאמירת ''ויתן לך'' והביאו הגאון ר' ישראל חיים פרידמן זצ''ל אב''ד ראחוב בספרו ליקוטי מהרי"ח (סדר תפילת ערבית מוצ"ש) והוא ע''פ דברי המג"א (סי' רסב) בשם מהרי"ו, דשני המלאכים שמלוין לו להאדם בשבת אינם נפרדים מהאדם עד למוצאי שבת, ומכאן ראיה לאלו הנוהגים שלא לומר בליל שבת פזמון צאתכם לשלום, והיינו שאין הם רק מלוין אותו בליל שבת לביתו אלא מלוין אותו משך כל יום השבת, ומצינו ביעקב אבינו שלא רצה לשלח את המלאך של עשיו עד שהודה לו על הברכות שקבל מאביו יצחק, ולכך אפשר לפי מה שכתב במטה משה דמלאך הרע שמלווה את האדם בשבת הוא שרו של עשיו, לכך במוצאי שבת אין משלחים אותו עד שמזכירים לו את הברכות שהודה הוא דליעקב נתנו, וברכות אלו נמצאים באמירת הפסוקים ''ויתן לך''.
ג. והנה אחרי שהסברנו מעלת אמירת ''ויתן לך'' במוצ''ש וטעמים רבים וטובים שנאמרו על אמירתה, הנה כעת נעמוד על מקום אמירת ''ויתן לך'' ומה שנהגו בזה, כי הרי בענין זה מצינו מחלוקת בפוסקים האם אומרים ויתן לך קודם הבדלה או לאחריה, והנפק''מ בין שתי הדעות הוא מתי יש תועלת יותר גדולה באמירת פסוקים אלו האם זה קודם ההבדלה או דווקא אחריה.
הנה רבנו האר"י הק' היה נוהג כפי בית הכנסת שבו היה מתפלל, וכפי שהובא בספר טעמי המנהגים (אות ת"ו) אשר לא כל הזמנים והעיתים שווים אצל האר"י ז"ל, דאם היה מתפלל בבית הכנסת של הספרדים נהג כמנהגם שלא לומר בבית הכנסת והיה אומר בביתו לאחר ההבדלה, וכשהיה מתפלל בבית הכנסת נוסח אשכנז ששם נהגו לאמרו בבית הכנסת היה אומר עמהם בבית המדרש קודם ההבדלה.
והנה יסוד המחלוקת הוא בין הלבוש ומהר''א מטירנא, אשר לדעת הלבוש אומרים ''ויתן לך'' דווקא קודם ההבדלה, וכן פסק כדבריו הגאון המשנה ברורה (סי' רצ"ה) בבאור הלכה שקודם אומרים ''ויתן לך'', ואחר כך מבדילין, וכך כתב להדיא בשער הציון (סי' רח"צ אות ג') שנוהגין העולם לומר ויתן לך אצל הנר קודם שמבדילין. אמנם בספר המנהגים למהר''א מטירנא כתב לאומרו דווקא אחר הבדלה.
והנה טעם הדבר, לאומרו קודם או אחר הבדלה, כתב בשערי תשובה (או"ח סי' תקצ"ט) שע''י שאומר ''ויתן לך'' קודם הבדלה, הרי הוא מאריך עליו קדושת השבת יותר, וכמה דאפשר לאחר בעשיית הבדלה, ועל ידי זה נמשך עליו עדיין קדושת השבת מאחרין, ולכך מוטב לאומרו קודם. אמנם הגאון האשל אברהם (סי' רח"צ) כתב שיש לאומרו אחר ההבדלה, דכיון דרוב הציבור אינו יודע את ניסוח התפלה, ואזי הם משתמשים לאור הנר קודם ההבדלה, ולאו מילתא דפשיטא שמותר לעשות כן, לכך מוטב שיעשו הבדלה, ואח"כ יהא מותר להם ליהנות מאור הנר.
וכן מנהגנו מנהג חב''ד להגידו אחרי ההבדלה וזאת גם אם מבדילים בבית הכנסת, וכשנוסיף הטעם ע''פ הסוד בחשיבות להגידו דווקא אחרי ההבדלה ולא לפניה, כי הרי תוכן ברכת ''ויתן לך'' - ''מטל השמים ומשמני הארץ'' - הנה בזה כולל הוא כל סדר השתלשלות, ולכן נוהגים לאומרה מיד לאחר הבדלה, שכוללת כל סדר ההשתלשלות, כידוע שד' העניינים - יין, בשמים, נר והבדלה - הם כנגד ד' עולמות אבי''ע, ורק אחרי זה טומרים ברכת ''ויתן לך''.
ד. והנה כעת נעמוד על עוד מנהג אשר נהגו בו רבותינו נשיאנו, והוא מנהג קדוש ועליון להגידו דווקא בצוותא, ודבר זה מצאנו אותו שכך נהג כ''ק אדמו''ר הרש''ב נ''ע לומר פסוקים של ''ויתן לך'' במוצ''ש יחד עם בנו הרבי הריי''צ כאשר שניהם מתפללים בצוותא באותו סידור, וכפי שהעיד החסיד הדגול הרב ישראל נח בליניצקי ז''ל אשר בסוף ימיו ישב בישיבת תו''ת ליובאוויטש ברינוא בצרפת מקום אשר זכיתי ללמוד בו.
וכן נהג אביו של הרבי הרה''ק הרב לוי יצחק ז'צ''ל לומר ''ויתן לך'' במוצ''ש יחד עם עוד אחד, וכפי שהעיד החסיד הדגול הרב נחום הלוי לאבקובסקי ז''ל אשר בסוף ימיו ישב בישיבת תו''ת ליובאוויטש ברינוא בצרפת.
ומצינו שהרבי בעצמו העיד ''אשר פעם בפטרבורג עמדתי מן הצד, וכ''ק מו''ח אדמו''ר קראני בשמי שאגש לומר עמו ''ויתן לך'' מתוך סידור אחד'', ודברים אלו הובאו בספר המלך במסיבו (חלק ב' עמ' לט) וע''ש.
והנה גדולה מזו זכינו אשר הרבי בעצמו הסביר טעם אמירתה בצוותא דווקא, והובאו הדברים בשיחה של שבת תשובה תשל''ט (שח''ק תשל''ט ח''א עמ' 52) ''הנה בהנוגע לאמירת ''ויתן לך'' רואים דבר פלא בהנהגת רבותינו נשיאנו, שהיו משתדלים לומר ''ויתן לך'' עם עוד אחד (איני יודע הטעם בזה אם זה כדי שיוכלו לומר ''ויתן לך'' - לשני, וכן לשמוע מהשני ''ויתן לך'', או טעם אחר) עד שראו כמה פעמים (ומסתמאס ראו אחרים ג''כ) שאפילו בזמנים שזמנו של כ''ק מו''ח אדמו''ר היה מחושב ביותר, היה נשאר אחרי ההבדלה, והיה מביט בסידור ביחד עם עוד אחד או עם כמה, והיה אומר ''ויתן לך'' מתחלתו עד גמירא'', עכלה''ק של הרבי.
מכאן רואים עד כמה חשובה אמירתה בצוותא כי אמירת ויתן לך היא קודם כל כדי שיוכלו לומר ויתן לך - לזולת, שהקב''ה יתן לזולת העומד לידו, וגם לשמוע ויתן לך - מהזולת, ואף שהדבר לפעמים לוקח יותר זמן הנה למדנו מהסיפר עם הרבי הריי''צ עד כמה עמד והקפיד עד מאד לעשותו מתחילתו ועד סופו עם עוד אחד או עם כמה ולא להגידו לבד.
ובאמת הנהגה זו של רבותינו נשיאנו וכך מנהג חב''ד להגידו בצוותא ובאותו סידור היא הנהגת הצדיקים וקדושי עליון, וכפי שנהג הגה''ק ר' מנחם מענדל מרימנוב זי"ע להגידו ביחד עם עוד אחד ושכן הובא בספר טעמי המנהגים (אות תו) וע''ש. וכן הובא בספר סגולת ישראל (מערכה פ) שהובא משמו של הגה''ק מרימנוב זי''ע, להקפיד לומר ''ויתן לך'' יחד עם עוד אחד, והיא סגולה גדולה לפרנסה לומר בכל מוצ''ש ''ויתן לך''. והנה בטעם הדבר, ראיתי באגרא דצבי (הגהות על אגרא דפרקא), שכתב על פי מה שכתב באגרא דפרקא (אות רנ"ט), דבקריאת התוכחה יש להקפיד שלא יעמוד ליד הבעל קורא או סמוך לו או נגדו אדם אחר, דח"ו יכול לינזק, ואם כן הוא בקריאת התוכחה, ודאי דמדה טובה מרובה, ולכך מוטב שיושיב את חבירו לנגדו ויחול ברכת ויתן לך על כל אחד.
והנה מצאנו עוד שכך נהג הגה''ק משינווא זי''ע אשר היה מהדר להגיד ''ויתן לך'' עם עוד אחד וגם שיהיה כהן, וכן הובא בספר דברי יחזקאל (עניני שבת), שטוב יותר שאחד שאומר עם חבירו ויתן לך טוב שחבירו יהיה כהן, שבכך יחולו עליו ברכת כהן. וראיתי הסבר יפה על מנהג זה, דהנה יעקב אבינו נטל הבכורה מעשיו, וכדברי חז"ל דהיו הבכורים משמשים בעבודת בית המקדש, ואמר יעקב לא יהא רשע זה עובד עבודה, ולכך קנה ממנו הבכורה, ובזה שקנה הבכורה, אמר יעקב ליצחק אנכי עשיו בכורך, כי הוא הבכור, הרי דיעקב היה ככהן שעושה העבודה כיון שהוא הבכור, ועתה שנטל הברכות אמר עשיו ויעקבנו זה פעמיים, שעל ידי קניית הבכורה זכה לברכת אביו, לכך נהג לומר ויתן לך שהם הברכות שקיבל יעקב, עם כהן, לרמז על זה שגם יעקב היה ככהן העובד עבודה בבית המקדש.
אשר ע''כ רואים עד כמה שצריך להשתדל מאד להגידו בצוותא, וגם נשים ובנות יכולות להגידו ביחד והוא ברכה לבית שכל אנשי הבית אומרים אותו בצוותא, ולאו דווקא כהן אלא כל ישראל ראוי לברכה וראוי לברך.
ובאשר מנהג הרבי וכפי שזכינו לראות, הוא שתחילה היה עושה הבדלה ואחרי זה היה מברך ברכה אחרונה על היין של ההבדלה ואז היה קם מהשולחן שעליו הבדיל והיה הולך לשולחן אחר לאמירת ''ויתן לך'' והיה אומר זאת בעמידה, ובעת האמירה היה פושט האבנט שלו ומקפלו.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
