מאת: כתב COL

***

1).

שמחתי מאוד לקרוא את הדברים ושסוף סוף מישהו קם ואומר דברי ביקורת גם על הציבור שלנו כי לא הכל מושלם גם אצלנו.

הייתי מאוד שמח אם היית כותב גם על הורים, בפרט על האבא, כמה שהוא צריך לדעת מה זה הנפש של הילדים שלו וכמה הוא יכול לפגוע בהם לכל החיים, רק בגלל שהוא לא יודע מה זה חינוך בצורה טובה ונכונה.
 
אני חושב שזה אפילו יותר חשוב מהמשגיח, כי מי שיש לו משפחה שתומכת ואוהבת, הוא יתגבר על הרבה מכשולים בחיים, כולל - אם המשגיח יזיק לו.

ולכן, לדעתי, כל הורה חייב לטפל בעצמו ולראות שאם יש לו בעיות אישיות עם עצמו או בעיה בחוסר הבנה בנפש הילדים, שיטפל בזה בדחיפות, כי זה לדעתי עיקר השורש של הנושרים של היום.

2).

תודה רבה על הדברים אני גם עברתי דברים קשיים על ידי משגיחים ואנשי צוות. אם איש צוות היה יודע מה הוא יכול לעשות מבחור לטוב ולמיטב, הוא לא היה נכנס לתפקיד בלי הכשרה.

בתפקידי כיום, כמשגיח בישיבה, אני רואה את הדברים יום יום, עליהם נאמר: 'החיים והמוות ביד הלשון' (כפשוטו), חיזקת אותי מאוד. בברכת גוט שאבעס.

3).

שלום הרב רוט!

ישר כח גדול על המאמרים הנפלאים שלך ועל הגישה. נהניתי מהם. לצערי מסכים עם הכתוב שם מתוך ניסיון במשפחתי.

בברכה ובתודה.

4).

לכבוד הרב רוט שיחי'.

בשנה שעברה שימשתי תחילה כמדריך פנימייה ותקופה קצרה לאחר מכן כמדריך חינוכי, הווי אומר - משגיח, בשפה עדינה. לא אפרט יותר מידי.

בסוף השנה באתי בקשרי שידוכין.. בתחילת השנה שלאחר-מכן, הנהלת הישיבה ביקשה אותי לשמש משגיח רשמי בשנה הקרובה [תשע"ח]. לאחר וויכוחים בלתי פוסקים על הגדרת המשגיח ותפקידו, אני מצידי הודעתי על התפטרות והם מצידם שלחו מכתב פיטורים.

הוויכוח נסב סביב המושג 'משגיח'.

אני טענתי, בפרט בישיבה בה עבדתי [ישיבה לנוער במצוקה ("נוער נושר")] כי על המשגיח לא רק מוטלת האחריות לדאוג לסדר בישיבה כי אם מעבר לזה, לקדם רוחנית ונפשית את הבחורים. לשאול לשלומם מחד, אבל גם לדעת להעמידם על המקום, מאידך.

יותר מכך, טענתי - אם המשגיח לא יצור קשר אישי, הוא לא יוכל לדאוג לסדר של אמת.
אולי יכולת התרעה תהיה, אבל סדר אמיתי, כזה שישאר איתם לאורם ימים ושנים טובות - לא יהיה.

ההנהלה לא הסכימה. רצתה שאדאג לסדר וזהו.

"אם ישנה בעיה כלשהי בחינוך שאתה מעוניין לטפל בה, בוא תדבר על זה במשרד". הם לא היו מוכנים להקשיב ואני לא הייתי מוכן לקחת את התפקיד כ'פקד' שרושם דו"חות. או משגיח, או לא כלום.

תקופה אחרי החתונה הלכתי עם לב כבד.

אמנם ב"ה הסתדרתי עם פרנסה טובה שיש בה גם שליחות, אבל המצפון שלי היה שואל שוב ושוב אולי אני טועה? אולי לא עשיתי נכון? אולי הייתי צריך להישאר ובמסגרת הקיימת לנסות לעבוד איך שהוא?

יותר מזה, בחורים [חלקם 'רבו' איתי שנה קודם לכן כיוון שהעמדתי כמה במקום] התחילו להגיע אלי הביתה ולשפוך נגד הישיבה וכמה שמתגעגעים אלי וכו'.

עכשיו, אחרי המאמרים החשובים שפרסמת:

א. עשיתי את הדבר הנכון. בחורים הם לא ארגזים והנהלה שלא מבינה את זה, אין מה לעשות שם. אולי בעוד שנים קדימה, עם ניסיון חינוכי [ושערות לבנות יותר בזקן...] אוכל לחזור ולתקן את המעוות. כרגע, עשיתי נכון.

ב. והוא העיקר, שיבואו המילים לאנשים הנכונים שילמדו אחת ולתמיד איך משגיח נראה ומה מצופה ממנו. לא עוד מלווה מלכה של אברכים חמודים, אלא עבודה הכי חשובה, הכי עיקרית והכי אחראית.

תודה רבה!