אברהם קנלסקי

אודסה הייתה ידועה כ"עיר המשכילים". אינני זוכר את מקור השמועה, אך בילדותי שמעתי את הווארט: ש"אש הגיהנום הולכת סביב לאודסה עד עשר פרסאות", ייתכן שהיותה עיר ההשכלה היא אחת הסיבות לאותה האש, אך כיום, ב"ה אודסה ללא ספק יכולה כבר להקרא "עיר החסד התורה והחסידות".

יום א' בחו"ל הוא כידוע יום מנוחה, אך בממלכת חב"ד באודסה אין רגע של מנוחה, מסיבה זו, וכנראה מעוד כמה סיבות טובות, יום ראשון הוא לא "רק" יום רגיל ובוודאי שאינו יום מנוחה, אדרבה יום זה מנוצל עוד יותר לפעול גם עם אלו שנחים, זהו יום קבלת קהל, יום ש"כולם נקבצו באו לך". מתחיל מתפילת שחרית במניין ראשון, בו מתפללים הסטודנטים ואליהם מצטרפים עשרות נוספים, ואח"כ המניין השני לשחרית לחברי הקהילה. אני השתתפתי במניין השני, בית הכנסת היה מלא מפה לפה, נערים ואנשי עסקים לצד זקנים ושלוחים וילדי הכיתות הגבוהות של החיידר.

לאחר התפילה ביקרתי בחנות הכשרה בבניין הקהילה, לצד מוצרי חלב ואפיה טרייה בכשרותו של הרב שליט"א, ישנם גם מוצרי בשר איכותיים שלא מביישים מעדניה איכותית. מצאתי מוצרי בשר בהכשרו של הרב קמינצקי מדנייפרופטרובסק, של הרב וישצקי מדונייצק, האחראי הראשי על ארגון הכשרות "אוקר כשר" מוצרי בשר בהכשרו של הרב אסמן מקייב, וכמובן מוצרי בשר בהכשרו של הרב וולף מאודסה.

ממש לא להאמין, במדינה שהשלוחים שהגיעו אליה לפני כעשרים וחמש שנה, "סבלו" כמעט חרפת רעב, וכפי שסיפר הרבי קמינצקי בהתוועדות י"ט כסלו בכפר חב"ד איך שהרבי הזכיר לו ולאשתו דרך המזכיר הרב בנימין קלין ז"ל, לאחר שיצאו לשליחות בדנייפרו להכין תפוחי אדמה לחורף, כי אין להשיגם בחנויות, והיום אתה רואה את החנויות הכשרות עם מאות המוצרים הכשרים המיוצרים באוקראינה לשימושים של אלפי משפחות בעלי התשובה של הרבי ושלוחיו, ומתברר שהמוצרים הכשרים האלו כבר נמכרים היום בכל סופר ברחבי אוקראינה שמכבד את עצמו.

לכאורה בסך הכל אוכל כשר, ממה אני מתפעל? אבל אני כנראה רגשן מידי, או שאני רואה בחנות הכשרה הזו משהו אחר לגמרי. בעיני רוחי אני רואה את אותם אלפים אוכלים בביתם אוכל כשר...

הם בסך הכל עומדים בטבעיות של "נחלת הר חב"ד", או "כפר חב"ד" או "שיכון חב"ד בירושלים" שאחרי תפילת שחרית בחנות, האחד אוחז בידו מוצרי "חלב ישראל" והשני אוחז בידו מוצרי "פת ישראל" והאחר "בבשר ועופות כשרים למהדרין", ואני לא מבין מי פה ה"לא מבין", האם זה אני החולם?
כשאני רואה את הדברים הללו נעשים כאילו בדרך אגב, או אתם בעלי תשובה שחושבים שהמראות הללו באודסה הם דבר טבעי, ואינם ידועים אפילו שהרב שלהם, השליח הרב וולף וזוגתו, כשהגיעו לאוקראינה לפני 25 שנה, לא ראו עוף גם בשבתות במשך חודשים ארוכים, וילדיהם גדלו והגיעו לישיבות וכו' בלי לראות מוצרי חלב טריים בארוחות הבוקר שהיו יותר בנויות על אורז וקאשע...

אין לי מושג מי פה החולם ומי הריאלי, אני יוצא מהחנות עם דמעות, משאיר בה את אשתי וכלתי לסיים את הקניות...

עליתי לקומה השלישית בבית הכנסת, בתור ללשכתו של כבוד הרב פגשתי את ר' ראובן שוורצמן יהודי בשנות השמונים לחייו, ניצול שואה שראה בעינו את זוועות הנצים ימ"ש מחד ומאידך את הקומוניזם בתפארתו. פניתי אילו עם חיוך וברוסית הרצוצה שלי שאלתי: "אולי תרצה להניח תפילין?" תשובתו הייתה: "בשמחה".



לעמוד מול היהודי היקר הזה, עת הוא שיתף אותי בכמה מסיפורי הזוועות בתקופת "המלחומה" כמו שהוא קורא למלחמת העולם השנייה, ומיד הוא ממשיך ומספר: "אני מכיר את כל "שונאי ישראל" שהיו, ותפקידי כיום הוא להפוך אותם ל"אוהבי ישראל", את כל הקשרים שלי אני משתדל לעזור לכבוד הרב", הוא אומר בפשטות. 

מתברר שר' ראובן הוא יו"ר ארגון יוצאי מחנות הכפייה, והלוחמים שעדיין נשארו בחיים, הוא עושה כל השבוע את מלאכתו נאמנה, לעזור להם לחיות את שארית חייהם טוב יותר, ובימי ראשון הוא מגיע לשלוש דקות למסור לרב שלו דו"ח פעילות...

כשאמרתי לו ש"את הרב אני מכיר שנים רבות מאז שהיה ילד בחיידער ב"נחלה", הוא אמר לי: "אתה מכיר אותו לפני שהוא קיבל את הכוחות של הרבי שלנו, אין לך בכלל מושג מה הוא עושה ופועל בעיר הזו"...

מר' ראובן נפרדתי עם חיבוק ואיחול שנזכה לצעוד יחד לקראת משיח. שוב לא יכולתי לעצור את זרם הדמעות, והחלטתי לוותר על כניסה ללשכתו של הרב. מה גם שראיתי את התור הענק של היהודים הרוצים להחליף מילה עם הרב, לקבל עצה, לספר משהו, אולי גם להוזיל דמעה, החלטתי לא להוסיף לו דמעה נוספת... רבי יקר השלוחים מחוללים ניסים ונפלאות בגשמיות ורוחניות.

את פעמי שמתי לכיוון החיידר, כאן ההזדמנות לבקש סליחה מהשליח הרב אברהם ורעייתו הרבנית חיה שיחיו. הביקור נעשה ללא ידעתכם הלכתי לבקר את ילדיכם בבית החסד שבחסד, התירוץ שלי הוא שהלכתי לפגוש את מענדל נכדי...

 לויק "שלנו"

בכיתה של מענדל "שלי" פגשתי את לויק "שלנו".... הוא בסך הכול בן 6 וכבר נושא מעמסה כבדה, ללא אב ואם ביולוגיים. ישבתי מעט לצידו והוא סיפר לי מה הוא לומד... לפתע הוא החליט לקחת אותי לראות את ביתו, את הקומה השלישית מעל בניין החיידר, את החדר שבו הוא ישן את חדר המשחקים בו הוא משחק, את המטבח וחדר האוכל בו הוא אוכל. אולי הוא ראה בי סבא? אינני יודע, כי "אבא ואמא" הוא רואה בשליח ובשליחה, אולי הסוכריות שהבאתי איתי והזקן הלבן עשו את שלהם, ולויק "אימץ" אותי כ"סבא", הלוואי, חיבוק וסוכריה הוא "הרוויח ביושר" מה גם ש"סבתא שרה" (זוגתי) נתנה לו משחק וחיבוק, אז קיבלנו "נכד" נוסף מבלי להתכוון, עוד נס ששלוחי הרבי עושים מבלי שהם אפילו מתכוונים לכך.

 
"אז קיבלנו 'נכד' נוסף...". ר' אברהם קנלסקי בחזית 'מרכז החסד' באודסה

כמה מחשבה והשקעה בבית החם והמיוחד שהם הקימו לילדים הללו, כמה אהבה מושקעת בכל ילד וילד, לוי'ק הוא רק אחד מ- "שמונים הילדים" שיחיו, "הלו" אתם קולטים? לשליח ולרעייתו יש בפספורט (לפי לשון המדינה) שמונים ילדים לא ביולגיים, מדובר בילדים שהם דואגים לכל צורכיהם בגשמיות ורוחניות...

לא יכולתי לעזוב את "בית החסד שבחסד" הזה - ושם נפל לי האסימון (למי שעוד זוכר מה זה!) הרב אברהם = חסד, יסד את בית החסד שבחסד. המוסד הזה שנקרא באודסה בית היתומים "משפחה" הוא בסך הכול עוד אחד ממוסדות התורה, החסד והצדקה שהקימו השלוחים בעיר, גני ילדים, בתי ספר יסודיים, בתי ספר תיכון, חיידער, ישיבה, אוניברטיסה יהודית, כולל תורה למבוגרים, כולל תורה לאברכים צעירים, מסגרות לימוד לסטודנטים, ויסלח לי עם ישראל באם שכחתי עוד משהו מבין המוסדות.

אפשר לכתוב ולכתוב על הניסים והנפלאות, אבל אנחנו בערב חנוכה... אומנם נר ראשון אני מדליק בביתי בע"ה אך מאחר ואת החנוכייה המרכזית באודסה כבר העמידו במקום הכי מרכזי בעיר, אני יוצא לראות אותה, ואכן, ליד מדרגות פאטיומקין המפורסמות של העיר, ניצבת חנוכייה ענקית ויפה, ללא ספק מאות אלפים יפגשו דרכה עם החג.
 


"מאות אלפים יפגשו דרכה עם החג". ליד החנוכיה המרשימה בכיכר

אני רק אספר לכם שמהיום, ערב חנוכה, מגיעים קבוצה של תלמידים שלוחים לעבור בכל בית יהודי בעיר, בכדי להביא אליו את אור החנוכה. כשהם יעשו את זה, אני כבר אשב לי בנחלת הר חב"ד, אדליק נרות עם בני משפחתי, ובטוחני שארגיש נורא באם לא אמצא לי זמן בכל יום מימי החג ל"מבצעים", השנה כנראה אמצא זמן לשמונה ימי מבצעים בשמונת ימי החג.

קוראי היקרים סעו לראות את הנפלאות שהרבי מחולל כל רגע בכל העולם, לא יאומן מה שהשלוחים עושים, רק בקשה קטנה לי אחת אליכם ידידי, תעשו את זה במסגרת עזרה לשלוחים, ואל "תפלו" עליהם רק לארוחה במסגרת טיול...

וממש לסיום, ברצוני לומר תודה ליו"ר אגו"ח העולמית הרב אברהם שי' שמטוב וידו הארוכה בארץ הקודש הרב חיים שי' גרינברג, שמימין את הנסיעה שלי ושל עשרות משפעים להתוועד בכל העולם לכבוד חג החגים י"ט כסלו.
תם ולא נשלם, כי הרי הרבי שלנו תמיד שמח אך לעולם אינו מרוצה.

מצדיע לכם שלוחים!