אברהם קנלסקי

ביקש יעקב לישב בשלווה: פרשת 'וישב' מבחינתי באודסה, מסמלת יותר דווקא את המשמעות ההפוכה: "אין רגע ל"וישב" - אין רגע דל, בכל רגע צריכים לחשוב איך אנחנו בביקור הקצר הזה מקרבים עוד יהודי לרבי.

אודסה של מעלה

את אהרן-יעקב פגשתי בכניסה לבית הכנסת. החלפנו מילות ברכה, וכשהוא הבין שיש באמתחתי תהלים מכ"ק אדמו"ר - פניו הרצינו והוא שאל: "תוכל בבקשה להגיד איתי את הפרק שלי"? "בשמחה השבתי", "יש לך אפשרות להמתין עשר דקות"? הוא שאל, "ביקשת לקרוא פרק אחד" עניתי, "זה לוקח דקה בדיוק"... "לא הבנת" נאנח אהרן יעקב, "עוד לא הייתי במקווה היום"...

ברגע זה הבנתי שהגעתי ל"אודסה של מעלה"... כמובן, שמחתי להמתין עשר דקות עד שהוא יצא מהמקווה, בזמן הזה כבר התחיל להתהוות תור קטן של יהודים ששמעו על "הספרים של הרבי" שהגיעו לאודסה... כשאהרן יעקב סיים לקרוא את פרקו בתהילים ונתתי לו את הספר בידו, הוא חיבק ואימץ את הספר ללבו ויצא בריקוד...


ר' אברהם קנלסקי עם יהודי מהקהילה בבית הכנסת

אני מביט בו בפליאה ואינני מאמין למראה עיני: כמה אהבה יש ליהודי לחפץ קודש של הרבי, ספר שנמצא אצלי בבית כבר עשרות שנים... הלוואי ואני הייתי בשמחה כזו כשאני מחזיק את הספר תורה שהרבי שלח לנחלת-הר-חב"ד...
מרגע לרגע בית הכנסת מתמלא, "הודו... ירוץ עבדך כמו אייל" קיבל משמעות מיוחדת, יהודי אודסה נעמדו בתור לומר פרק תהילים בתהילים של הרבי, מי שסיים, התיישב לקרוא שיחה, רמב"ם חת"ת.

בין מנחה לערבית עשרות יהודי אודסה נגשו לשליח הרב אברהם וולף לברכו ולהתברך בברכת גוט שבת, לשמוע מילה, להשמיע מילה, והכל נעשה בחיבה ובאהבה כל כך גדולה.

לאחר קבלת שבת נגלה לעיני דבר שלא הכרתי, באולם אחד התקבצו חברי הכולל ש'תפארת זקנים לוי-יצחק' לסעודת שבת עם ר' וועלוול, באולם נוסף התיישבו כ150 סטודנטים יהודים הלומדים באודסה לסעודת שבת, איתם נשארתי לסעודת השבת, אותה סעודת שבת ברוסית הזכורה לי מילדותי.

שמחתי לשתף אותם בזכרות מימי האור, אוי, הצמאון והרצון לשמוע עוד סיפור מהרבי, עוד הנהגה, עוד ווארט, עוד כניסה של הרבי לזאל, עוד יציאה למקווה, עוד נסיעה לאוהל, "ספר לנו על העיניים" "ספר לנו את ההתוועדויות", "ספר לנו על חלוקת הדולרים", וכך זה נמשך. מעולם לא חשתי אהבה כזו לרבי, שיש ליהודים שרק שנה או שנתיים מכירים את את המושג "הרבי".

כך חלפו כמה שעות עם 'לחיים' והתועדות חסידית לכבוד חג החגים י"ט כסלו, כשבמקביל, בזמן הזה באולם נוסף מתוועדים ילדי בית היתומים, ה"משפחה" של הקהילה היהודית חב"ד אודסה (עניין זה ראוי לפוסט נפרד...) ומתוועדים עם הת' מענדי בלוי. באולם אחר ישובות בנות בית היתומות ומתוועדים עם הגברת באסובה, ואורחים רבים כבר ישובים בבתי השלוחים ומתוועדים איתם.

רק הבוקר למדנו בהקדמה לתניא על האיסור למנוע בר (לימוד אחרים) וגודל השכר במאמר חז"ל "מאיר עיני שניהם" חשתי והתחברתי, הפנמתי והבנתי מה ה"גולד" בלימוד החת"ת ורמב"ם יומי.

המאבטח הגוי: "אודסה זו משפחה יהודית גדולה"

בדרכי לאכסניה, שומר הקהילה שליוה אותי, במילה אחת חידד והסביר לי את היחודיות של אודסה: "זו משפחה יהודית גדולה" אומר לי השומר הגוי, איך הוא הבין את זה?, "בית הכנסת חי כל היום וכל באי שעריו חשים משפחה", הוא מסיים את התובנה שלו על הקהילה היהודית של חב"ד באודסה. בתובנה זו ישבתי לסעודת שבת בבית בני ר' נחמיה שי', שגם הוא הזמין אליו קבוצה של בעלי תשובה שהמתינה עד שאחזור מההתוועדות עם הסטודנטים בכדי לשבת איתי עד לאחר חצות לשמוע סיפורים מ"770".



"משפחה יהודית גדולה"

עם שחר יום השבת התקבצו מאות יהודים ולאחר קריאת התורה הושלך הס בבית הכנסת, הרב דיבר על החיבור של פרשתנו עם י"ט כסלו וחג החנוכה.

הכבוד והערכה של בני הקהילה לכבוד הרב והשלוחים לא ראיתי מעודי שקט והקשבה מלאה, גם ה'זבולונים' של הקהילה שמרשים לעצמם לפעמים "משהו אחד מעבר" לדבר כשהרב מדבר זה טאבו גם מבחינתם - שקט מוחלט.

ההתועדות החלה מיד לאחר התפילה, והסתיימה לקראת מנחה, הלחיים, הניגונים, הדיבורים בין לבין, אלו דברים שלא פוגשים בכל יום. חשתי את היקיצה מחלום, מי היה מאמין בנס מול העינים, מאות יהודים מתועדים בי"ט כסלו במדינה בחבר העמים?

"משיח חייב לבוא"

נזכרתי בביקור במוסקבה יחד עם הורי שליט"א עת אמי תחי' אמרה: "אברמל'ה משיח מוז קומען וער קען גלייבן אז אין מסקבה גיין קינדר מיט ציצת אידרייסן" = משיח חייב לבוא, מי היה מאמין שבמוסקבה ילדים הולכים עם ציצית בחוץ?!

זר לא יבין את המהפכה שהרבי עשה, אתה רואה ברחובות אודסה יהודים עם כיפות וציציות, ילדים רצים ברחוב בין מנחה למעריב וציציותיהן מתבדרות ברוח, אני רואה ולא מאמין. במוצש"ק לאחר ערבית לראות את המתפללים מתיישבים בחרדת קודש לראות במראות קודש את הוידאו של הרבי, אלו דברים שלא ציפית.



גם כשהבנת כבר קודם לכן כמה דברים... ההבדלה, השמחה... זהו, אני כרגע לא יכול יותר, גם ליכולות ה"מוח על הלב" שלי ישנן גבולות.
רבי, מגיע לנו משיח!

על יום אחד במחיצת 'היהודים המיוחדים', בע"ה בהמשך...