ברחובות בהם שלטו הנאצים: ריקודים עם ספר תורה • ראיון מיוחד
מאת: מנדי זילברשטרום - COL
***
מתי הגעתם לגרמניה, ואיך מכל הגלובוס - דווקא לשם?
"הגענו לגרמניה בט' באדר ה'תש"ס. היו לנו בזמנו כמה הצעות, ובסופו של דבר, בהשגחה פרטית, הגענו דווקא לכאן.
"הקהילה המחוזית חיפשה מישהו שיהיה מוכן לבוא לנסות להתחיל חיים יהודיים חדשים בעיר אולם, הם פנו לשליח הראשי בגרמניה הרב ישראל דיסקין, הוא פנה בזמנו לשלוחים אופיס, וכך זה עבר עוד כמה וכמה אנשים - עד שהגיע אלי.
"הציפיות בהתחלה היו נמוכות מאוד. כשלושה חודשים לאחר שהגענו, כשישבנו עם וועד הקהילה, נשאלנו מה לדעתנו יהיה בעיר בעוד כחמש שנים, והחלום הגדול שלנו היה - מניין פעם בשבוע.
שתף אותנו בסיפור מראשית שליחותכם.
"באחד האירועים הראשונים של הקהילה בהם השתתפתי, פגשתי סטודנט צעיר לא יהודי שלמד "דתות" באוניברסיטה. מכיוון שלא דיברתי אף מילה בגרמנית, הוא שוחח איתי כשעתיים באנגלית. כשחזרתי לבית, הרגשתי שממש בזבזתי את זמני לריק, אולם שמרתי איתו על קשר מסוים. הסטודנט לשעבר, נושא כיום תואר ד"ר ואף אחראי על הקשר בין משרד ראש הממשלה לבין הקהילה היהודית. מיותר לציין שהקשר בינינו רק התהדק מאז".
לפני כמה שנים בניתם בית כנסת מפואר בעירכם. ספר לנו - כמה זמן לקח התהליך, ואיזה סיפור מיוחד היה לך עם בניית הבניין?
"חנוכת הבית של בית הכנסת התקיימה באור לי"ט כסלו תשע"ג. כשהתחלנו לחשוב ולחפש מקום בכדי לבנות בו בית כנסת, קיבלתי טלפון מחבר כנסת מקומי, שהוא גם חבר עירייה, שביקש לפגוש אותי. כשהוא הגיע לפגישה, הוא התנצל שאין לו כל-כך זמן ולכן ניגש לעניין.
וכך הוא אומר לי: "שמעתי שאתה מחפש מקום לבית כנסת (לבנות או לרכוש). אני מציע שתבנו בצמוד למקום בוא עמד בית הכנסת שנשרף בליל הבדולח. מדובר על מקום היסטורי בעיר שמעולם לא נבנה עליו שום בניין.
"עניתי לו שזה נשמע רעיון טוב, אך לא ריאלי. הוא מצדו אמר - שאם אני רוצה, הוא לוקח על עצמו לסדר את הנושא. ואכן כך היה. שבועיים לאחר מכן, קיבלתי טלפון מראש העיר ובו הודיעו לי, כי הם מציעים למכור לקהילה היהודית את השטח על מנת שנבנה שם את בית הכנסת".
כשלוחים בגרמניה. האם אתם מרגישים כיום אנטישמיות, ואיך ההרגשה לפעול במדינה, שרק לפני עשרות שנים רצחה מיליוני יהודים?
"יחסית להרבה ערים אחרות - אנחנו מתגוררים בעיר יקרה. מקום יחסית קטן המונה 120,000 תושבים בלבד. אחוזי אבטלה נמוכים מאוד. כל זה גורם שבאופן יחסי אין אנטישמיות גלויה.
"מדי פעם קורה, שמישהו אומר משהו ברחוב, אבל בדרך כלל זה מסתיים בזה. לצערי, לפני כשלושה חודשים חבורת צעירים (שלצערנו, כרגע, למרות מאמצי המשטרה זהותם לא ידועה) עשו נזק לחזית בניין בית הכנסת. אבל בדרך כלל ב"ה שקט.
"אני זוכר, שכמה ימים לפני חנוכת בית הכנסת אמרתי לעיתונאי מקומי: "אנחנו כאן - לא למרות ולא בגלל העבר, אלא אנחנו כאן - כי ישנם יהודים בעיר שרוצים וצריכים את בית הכנסת, למען העתיד של העם היהודי.
"כמובן שהשואה מטילה צל כבד ושחור על החיים בגרמניה, אבל אנחנו משתדלים להתעסק ביום-יום בלהוסיף אור ולהוסיף הפצת המעיינות, ופחות בעניין העבר. ובעיקר בתקווה לגאולה שלימה ולעתיד טוב יותר".
בתמונה: עם ראש העיר בהווה וראש העיר הקודם.
השבוע זכיתם להכניס ספר תורה ברוב עם והדרת מלך ברחובות העיר. שתף את הגולשים: ההרגשה שלך האישית, והרגשת תושבי הקהילה היהודית?
"ביום שישי האחרון נרשם אירוע היסטורי בגרמניה. כתבנו בפרלמנט של המחוז, כמה אותיות בספר התורה לזכות תושבי המחוז כולו (התמונה כ-18 מליון תושבים!).
"גרמניה מחולקת ל-18 מדינות, כמו שארה"ב מחולקת למדינות. לכל מדינה - כנסת, ממשלה וחוקים פנימיים משלה.
"באירוע השתתפו: נשיאת הפרלמנט, שר הממשלה (כך זה נקרא כאן), נשיאת הקהילה היהודית ונציגי המפלגות השונות. הספר נכתב ע"י הסופר הרב דובער גינזבורג. ומארה"ק,
הגיעו לשמח, הזמר ר' מענדי ג'רופי והנגן יענקי טרבניק.
"הייתה לי הזכות לעמוד בפניהם ולדבר על חשיבות וקדושת ספר תורה. על הזכות המיוחדת שנפלה בחלקם וגם על המחויבות שלהם בתור אנשי מפתח ומנהיגים. הזכרתי בפניהם, שכמו בס"ת, כל אות חשובה ואם אות אחת נפגעת - הספר לא כשר. כך אם אדם אחד נמצא בבעיה, כולנו נמצאים בבעיה.
"מצד שני, כל אות כתובה בפני עצמה ולא נוגעת באותיות סביבה - כך אסור לנו להתקרב, להשפיע / להציק לאלו שסביבנו, גם אם הם מיעוט שחושב ומתנהג שונה ואחרת ממני. והכוונה ברורה, לעשות הכל, שכל יהודי יוכל באופן בטוח לחיות כיהודי - גם כאן בגרמניה.
"את האותיות האחרונות של ס"ת כתבנו בעירייה, בהשתתפות: ראש העיר ונציג הממשלה. גם התהלוכה התקיימה ברחובה של עיר ובגאון יעקב. וכל זה ברגשות מעורבים בגלל העבר, אבל בכוח הרבי, המשלח, נזכה בעז"ה ל-'יפוצו מעיינותיך חוצה', אפילו בחוצה וברחובה של העיר אולם שבגרמניה".
סבא שלך, הרב נחום גורליק ע"ה, היה רבו של כפר חב״ד בעבר. איזה זכרון יש לך ממנו?
"סבי נפטר כשהייתי כבן 7. יש לי כמה זיכרונות חשובים ממנו. סבי מעולם לא דיבר ולא סיפר כלום על אנשים אחרים. התרחק מלשון הרע ומרכילות. עשה הכל כדי להחדיר בי את המעלה של לימוד משניות ותניא בע"פ. 
"זיכרון מיוחד ביותר יש לי מכך שזכיתי להיכנס עם סבי והוריי ליחידות בחדרו הק' של הרבי לקראת סוף חודש תשרי תשמ"ב. זכיתי שהרבי ישאל אותי 'האם יש לי אות בס"ת' (וכאן אולי הקשר המיוחד להכנסת ס"ת) ו'האם אני חייל בצבאות ה'. ב"ה שיכולתי לענות על-כך בחיוב".
כיצד הוא היה מגיב ומה אתה חושב שהוא היה אומר, לולא היה זוכה לראות נכדו מכהן כשליח הרבי בגרמניה, וזוכה לחגוג הכנסת ס"ת במדינה הזאת?
"קשה לי לענות על שאלה זו. סבי סבל תחת השלטון הקומוניסטי. למיטב ידיעתי, לסבי לא היה שום קשר אישי לגרמניה. לדעתי, הוא היה אומר לי, שלהיות שליח זו זכות - אבל גם חובה גדולה. ואם הוא היה עומד מולי היום, בוודאי שהוא היה שואל אותי, 'האם אכן אני עושה הכל לגרום נחת רוח למשלח ואיך זה שאנחנו עדיין בגלות'?.
מאפשרים לכם לקבל
