הרב ישראל זלמנוביץ

כיצד נדאג מראש שילדנו לא יפלו מהעריסה ואם חלילה נפלו, נהיה דרוכים למשמע בכיים וחסייע בהרמתם מעלה.

המעשייה הראשונה לקוחה מימי נשיאות אדמו"ר הזקן. מקום ההתרחשות הינו בבית אדמו"ר הזקן הבנוי משני מפלסים. בבית השתכנו שתי משפחות בצוותא. בקומה העליונה התגוררה משפחתו של אדמו"ר הזקן ובקומה הראשונה השתכנה משפחת בנו, רבי דובער שהיה כבר אב למספר ילדים. גם האב וגם הבן היו מרוכזים מאוד בלימודם, עוסקים הם ברזין דרזין, ריתחא דאורייתא ממש. אלא שלפתע נשמע בכי תינוק. ילדו של רבי דובער נפל לפתע מעריסתו. האם משהו מאזין ושומע את בכיו של ילד קט? האם מאן דהוא ירימו יחזירו למקום מבטחים, לעריסתו החמה? אכן מישהו שמע, למרות שהיה מרוכז בעניינים נעלים וטמירים. מהקומה העליונה נזעק סבו של הינוקא הוא מרימו ונושאו על כפיים מרגיעו משיבו אחר כבוד למקום מבטחים החמים והנעים בעריסתו.

הרבי המתין עד שיירדם ורק אז שב ללימודו. אדמו"ר הזקן ניגש אחר המעשה לבנו האדמו"ר האמצעי וכך אמר לו: 'התעמקות בתפילה או בלימוד תורה אינה יכולה לבוא על חשבון אי שמיעה ותשומת לב לבכיו של ילד'. הרבי מאריך בשיחה בו מובאת המעשייה (ליקוטי שיחות כרך ג' מתורגם) ומסיק ממנה עד כמה עלינו להיות כרויי אוזן לבכיו של ילד יהודי הצמא וכמה לגדול בסביבה אוהדת וחמימה שתסייע טוב יותר לצמיחתו והתפתחותו העתידית. גם אנו מצווים לעשות זאת, גם אם זה ידרוש מאתנו לנתק עצמנו באותה העת, מלמוד תורה ותפילה ומדברים רוחניים.

המעשייה על נפילת בנו של רבי דובער האדמו"ר האמצעי מעריסתו מהווה עבורנו "רמזור" לחיים ומשמשת מורה דרך על עיצוב תפקידנו כהורים ומחנכים. הסיפור מתווה עבורנו עד היכן מגעת אחריותנו במניעת אותן "נפילות" העלולות חלילה להתרחש עם ילדנו או תלמי2דנו. את פעולות המנע נעשה בהטיית תשומת ליבנו לצרכיהם הגשמיים והרוחניים הבאים לידי ביטוי באופן המעשי יום- יומי.

עלינו לעקוב כל העת אחר התקדמותם ברכישת מיומנויות החיים המזדמנות להם עם גדילתם והתפתחותם. עלינו לשאוף שגדילתם תהא באווירה חסידית הולמת. נלמד ונאמן אותם כיצד להיות חסינים מהשפעות חברתיות לא ראויות ומתאימות לילד חסידי. נקפיד לתזונתם המספקת והבריאה. נשמור על מראה לבושם החיצוני שיהיה בעל גוון חסידותי, אך גם נקי ומסודר, החשוב מאוד ויסייע במעמדם החברתי. נהיה ערים לא רק למה שמכניסים לפה, אלא יותר נקפיד על מה שמוצאים ממנו. עלינו להוות עבורם אוזן קשבת לכל דבר ועניין על מנת שיחושו שאנו משמשים להם כחברים וכתובת לכל שיח ולכל רז. נשמש עבורם דוגמה חיה של חיקוי כהורים ומורים שהם בבחינת נאה דורש ונאה מקיים. עם הרבה סייעתא דשמיעא, ותפילות ראויות, נחסוך מהם צער ומכאוב. ובכך נדאג שילדו לא יפלו מ"עריסת" חייהם ואף יותר מכך נזכה לרוות נחת חסידי מילדנו ותלמידנו שיזכו להתפתח בסביבה חסונה ובטוחה שתרבה חיוך ומאור פנים ושמחה.

בכיו של נער יהודי אינו אמור לבוא תמיד עם קונוטציות שלילית, עלינו להביט פנימה...

על מכירת יוסף על ידי אחיו בעבור זוג נעלים, כבר צווח הנביא: "כֹּ֚ה אָמַ֣ר ה' עַל־שְׁלֹשָׁה֙ פִּשְׁעֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְעַל־אַרְבָּעָ֖ה לֹ֣א אֲשִׁיבֶ֑נּוּ עַל־מִכְרָ֤ם בַּכֶּ֙סֶף֙ צַדִּ֔יק וְאֶבְי֖וֹן בַּעֲב֥וּר נַעֲלָֽיִם" (עמוס פרק ב/ו). במדרש פרקי אליעזר מתואר כיצד חילקו ביניהם את הכסף " וּמָכְרוּ אוֹתוֹ לַיִשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נָטַל שְׁנֵי כְסָפִים לִקְנוֹת מִנְעָלִים בְּרַגְלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר [עמוס ב, ו] "עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם" (פרקי דרבי אליעזר פרק לח).

ידוע שהסיפור התחיל עם שנאה תהומית בין האחים ליוסף, עד שעלה במוחם רעיון תמוה- לשפוך את דמו: "וְעַתָּ֣ה׀ לְכ֣וּ וְנַֽהַרְגֵ֗הוּ וְנַשְׁלִכֵ֙הוּ֙ בְּאַחַ֣ד הַבֹּר֔וֹת...". ראובן מצליח לטוות דרך הצלה של הרגע האחרון: "וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֣ם׀ רְאוּבֵן֘ אַל־תִּשְׁפְּכוּ־דָם֒ הַשְׁלִ֣יכוּ אֹת֗וֹ אֶל־הַבּ֤וֹר הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר בַּמִּדְבָּ֔ר וְיָ֖ד אַל־ תִּשְׁלְחוּ־ב֑וֹ לְמַ֗עַן הַצִּ֤יל אֹתוֹ֙ מִיָּדָ֔ם לַהֲשִׁיב֖וֹ אֶל־אָבִֽיו". ומוסיף על כך הפרקי דרבי אליעזר: "אָמַר לָהֶם רְאוּבֵן אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם, הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָמוּת שָׁם. וְשָׁמְעוּ לוֹ אֶחָיו, וְלָקְחוּ אֶת יוֹסֵף וְהִשְׁלִיכוּ אוֹתוֹ אֶל הַבּוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר- וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה. מֶה עָשָׂה רְאוּבֵן, הָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ בְּאֶחָד מִן הֶהָרִים לֵירֵד בַּלַּיְלָה וּלְהַעֲלוֹת אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר." אחי יוסף, גם ברגע של היפך היגיון וסדר עולם, נשמעים הם לאח הבוגר. יוסף ניצל ומושלך לבור: "וַיִּ֨קָּחֻ֔הוּ וַיַּשְׁלִ֥כוּ אֹת֖וֹ הַבֹּ֑רָה וְהַבּ֣וֹר רֵ֔ק אֵ֥ין בּ֖וֹ מָֽיִם". מדייקים חז"ל: "וישליכו אותו הבורה והבור רק אין בו מים, מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו" (בראשית רבה (וילנא) פרשת וישב פרשה פד(.

כיצד יוסף נער יפה תואר, פניו כפני אביו יעקב, נמכר רק בעשרים כסף? מתייחס לכך המדרש: "וכי תעלה על דעתך שנער יפה כמותו נמכר בעשרים כסף? אלא כיוון שהושלך לבור מתוך פחד נחשים ועקרבים שבו נשתנה זיו פניו וברח ממנו דמו ונעשו פניו ירוקות לפיכך מכרוהו בעשרים כסף בעבור נעלים" (תנחומא (ורשא) פרשת וישב). לו ננסה להיכנס לראשו של הנער יוסף המודע לכל מה שמתרחש ונרקם סביבו, עשרה אחים הוציאו עליו פסק דין מוות שהומר במכירה וכל זה נערך תחת "צו איסור פרסום". האחים השותפים לדבר מעשה כורתים ברית לא להפיץ את דבר המעשה הלאה, ולא רק זאת אלא שמשתפים את הקדוש ברוך הוא בדבר שבועה זו: "אמרו נחרים בינינו שלא יגיד אחד ממנו ליעקב אבינו, אמר להם יהודה: ראובן אינו כאן ואין החרם מתקיים אלא בעשרה, מה עשו שתפו להקב"ה באותו החרם שלא יגיד לאביהם"( מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וישב).

ראה יוסף את המצב, וחשב בינו לבין עצמו שאם הקדוש ברוך הוא בעסק, על מי עוד נותר לו להתלות? לכאורה מתואר פה מצב ביש אשר ליוסף אין סיכוי להצלה!

גם בעת שהועלה מן הבור ונקשר בעל כורכו לאחת השיירות המשיך ודאי בזעקות שבר להצלתו...! אך ברור הוא כי גזרת הכתוב עמדה מאחורי כל מסע הסבל והתלאות שעבר יוסף. ההשגחה העליונה כיוונה כל זאת כדי לקיים את אשר הוחלט בברית בין הבתרים, בזמנו של הסבא רבה, אברהם אבינו: " וַיֹּא֣מֶר לְאַבְרָ֗ם יָדֹ֨עַ תֵּדַ֜ע כִּי־גֵ֣ר׀ יִהְיֶ֣ה זַרְעֲךָ֗ בְּאֶ֙רֶץ֙ לֹ֣א לָהֶ֔ם וַעֲבָד֖וּם וְעִנּ֣וּ אֹתָ֑ם אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה". ידיעה זו היא הסנונית הראשונה שאמורה ליישם את תחילת ההבטחה שלבסוף תתממש ותגיע: "וְגַ֧ם אֶת־הַגּ֛וֹי אֲשֶׁ֥ר יַעֲבֹ֖דוּ דָּ֣ן אָנֹ֑כִי וְאַחֲרֵי־כֵ֥ן יֵצְא֖וּ בִּרְכֻ֥שׁ גָּדֽוֹל". האם היא אולי תרגיע במשהו את הנער במצוקה?

בקשר לכך מסביר הרבי בהרחבה בשם הזהר: 'גרים קודש אבריך כל דא בגין לקיימא גזירה דגזר בין הבתרים' –הקדוש ברוך גרם לכך שאחי יוסף ימכרו אותו, כדי שתתקיים גזירת ברית בין הבתרים, שישראל ירדו לגלות" (דברי הרבי מובאים באריכות בהסברים נפלאים בכרך כ' מתורגם עמוד 207)

יוסף עם כל הצער והכאב מבין את גודל השעה ואת מטרת השליחות הפנימית והעמוקה : "וַיִּשְׁלָחֵ֙הוּ֙ מֵעֵ֣מֶק חֶבְר֔וֹן וַיָּבֹ֖א שְׁכֶֽמָה". במקום לכעוס ולשמור טינה לבו מתמלא אהבת ישראל למוכריו, כי בסופו של דבר מעשה האחים הוביל להתגשמות חלומותיו. וכפי שאומר להם הוא בכבודו ובעצמו זאת במפורש: " וְעַתָּ֣ה׀ אַל־תֵּעָ֣צְב֗וּ וְאַל־יִ֙חַר֙ בְּעֵ֣ינֵיכֶ֔ם כִּֽי־מְכַרְתֶּ֥ם אֹתִ֖י הֵ֑נָּה כִּ֣י לְמִֽחְיָ֔ה שְׁלָחַ֥נִי אֱלֹק֖ים לִפְנֵיכֶֽם". מסיים שם הרבי כיוון ש"כל מה דעביד רחמנא לטב עביד", יש לפעמים אירועים שנראים כנזק, צער. ממכירתו של יוסף למדים אנו שבכל דבר ישנו גרעין של טוב וחסד שיתגלה, ולכן עלינו לחוש רק רגשות חיוביים למרות הקשיים הפיזיים והרוחניים המתלווים לאותו מצב שנקלענו אליו. לא כל כאב הוא שורש של רע והקשרים שליליים. עלינו לנסות ולגייס כל פעם מחדש כוחות חבויים שבתוכנו ולמצוא את השורש האלוקי והטוב האמור לרדת עלינו דווקא מתוך האפלולית השרויה עלינו ולראות בה ערפלי בוקר שעם זריחתה של שמש ועלות שחר ייעלמו כלא היו.

ונסיים בברכת חסידים
גוט יום טוב גוט יום טוב
בלימוד החסידות ודרכי החסידות
לשנה טובה תכתבו ותחתמו