מאיר רובינשטיין

נער הייתי, ועוד בטרם זקנתי, במקומות רבים בעולם ביקרתי. כמו כל יהודי, לשליחי ובתי חב"ד בקצוות תבל התוודעתי (והתוועדתי); אבל להיקף הכביר והמדהים – רק השבוע נחשפתי.

"בית חב"ד" או "שליח חב"ד", אלו מושגי בסיס בעולמנו. אין יהודי שלא שמע על כך – חרדי או חילוני, אשכנזי או ספרדי, חסיד או ליטאי. שם, בבתי חב"ד בעולם, כולם יושבים יחד בצוותא. מעליהם מתנוססת תמונתו הגדולה, ובעצם זוהי רוחו הגדולה, רוחו של המשלח - כ"ק הרבי מליובאוויטש.

זכיתי השבוע להשתתף במעמד ה"בנקעט" בכינוס השלוחים העולמי של חב"ד, לשם הוזמנתי ע"י קהילת חב"ד בביתר עילית ונציגה בעירייה ר' יעקי הרשקופ. לתומי סברתי, שאני כבר מכיר הכל. הסיפור, לכאורה פשוט: משפחות יהודיות שעוברות דירה למקומות שונים בעולם, קלים או קשים, ומקימות שם תשתית יהודית. מסתבר שטעיתי.

חב"ד זו לא שלוחה מפונקת של משרד החוץ, גם לא שלוחה מתוקצבת של הסוכנות יהודית. חב"ד זו מעצמה גדולה פי כמה וכמה. מעצמה שכולה מסירות נפש מעוררת השתאות, של סיפורים מסמרי שיער, של הפצת אור היהדות מסביב לגלובוס. מעצמה של מלאך אחד, ענק בדורו, שעומד על גביה, מכה על ראשה ואומר לה גדל. מעצמת השליחים של הרבי.

את העוצמה הזו, אפשר למשש בידיים. אינה דומה צפייה בתמונות וכתבות, לשיחה עם אלפי השלוחים, מכל רחבי תבל. לעיתים אלו אברכים צעירים, עם אישה וילד, חדורים בתחושת שליחות כבירה, יוצאים אל הלא נודע, חסרי פרוטה, במסירות נפש, אבל חדורים באמונה טהורה ובביטחון גמור. יודעים מי שלח אותם, ובטוחים בכח המשלח.

כך, בתוך זמן קצר קמו יש מאין, בלב מחוזות השממה, מרכזים יהודיים מפוארים, בתי כנסת ומקוואות, תלמודי תורה וישיבות, בהיקף פעילות כביר. את כל הפעילות הגלובלית הזו - אימפריה של יהדות, ניתן בקלות לסכם במילה אחת קצרה: חב"ד.

בימים אלו, של פרשיות המסומנות במספרי אלפים – 1,000, 2,000 וכו', אין ספק שהפרשה הגדולה והמרשימה ביותר היא פרשה חיובית - פרשת 5,000 שליחי חב"ד הפרוסים בכל רחבי תבל.

דבר כזה לא נעשה בכוח הטבע. רוחו של המשלח ניצבת שם באוויר, משגיח ומסייע מלמעלה. לשמוע את הסיפורים המדהימים, להתוודע לניסים, לחוש את העוצמה. זוהי חוויה מעולמות אחרים. כמעט וניתן היה למשש את כח המשלח בשליח.
לא להאמין שאנו, דור עני ואביון, עוד זכינו לראות ולשמוע את הרבי בעיניים ובאוזניים שלנו. אשרינו שזכינו!

הטור פורסם בעיתון 'המבשר'