א' מאנ"ש

כולנו מזועזעים ונסערים מעוצמת האסון אשר פקד משפחה מאנ"ש, שליח מסור ונתון לענייניו הקדושים של הרבי נשיא דורנו. השוד והשבר התעצמו שבעתיים לנוכח העובדה שמדובר בעוד אסון בשרשרת אסונות ה"י שניחתו על המשפחה בשנים האחרונות, שתחילתה באבדן הבת היקרה בתאונה מחרידה ה"י. בהמשך מחלה קשה ל"ע שתקפה את האם והביאה לפטירתה.

בגבורת ארי, במסירות שלא רואים כמותה, שינס אבי המשפחה את מותניו והחל משמש כאב וכאם לילדיו. הוא התנער מאבלו ומיגונו אסף את השברים ועשה הכל לבצר מחדש את הבית, כאשר כל רואיו ומכריו משתאים לנוכח העוצמות בהם הוא פועל וכיצד הוא עושה מעל ומעבר לכוחות אנושיים להמתיק את חיי כל ילידיו.

עתה, כאשר סוף סוף היה נראה שחיי המשפחה שבים למסלולם עד כמה שניתן, התרחש עליו האסון הנורא של אבדן בת נוספת ה"י בטרגדיה נוראה ואיומה שמטלטלת ומסעירה את כולנו. כולנו תפילה לה' שירפא את שברון ליבם וימציא מזור ליגונם, ובעיקר לאבי המשפחה שיחי' הזקוק עתה לכוחות על-אנושיים, פשוטו כמשמעו, בכדי לנווט את ספינת משפחתו היקרה בגלים הסוערים והגועשים.

לנוכח האסון המחריד, הגיבה משפחת אנ"ש באה"ק, כמו-גם כל אדם ששמע האסון הגיע לאזניו, כמצופה. אלא שלא ניתן להתעלם מתופעה שתפסה לה אחיזה בשוליים, תופעה שלצערנו אינה חדשה אך הפעם היא שברה שיאים לכל הדעות. אתם ודאי מנחשים שהכוונה היא לתופעת השמועות הלא אחראיות, ולעתים אף המרושעות ממש, המופצות בקבוצות הוואצאפ השונות. נכון, מדברים על כך המון.

אלא הפעם, לאחר ששמעתי תיאור מחבר קרוב של אבי המשפחה שליווה אותו בשעותיו הכי קשות, גם אתם תסכימו איתי שלחוסר האחריות, לאיוולת, ולעיתים אף לרוע, אין גבולות.

וכך הוא אמר לי השבוע: "צייר בדעתך רגע, מה עלול לעבור על האבא, או בן משפחה אחר, ברגעים קשים אלו: כמו כולם, מן הסתם הוא שומע. בזה אחר זה מתחילות להגיע שמועות, צפים סרטונים, השערות, שמועות ומה לא. כיום, במבט לאחור, כבר ידוע שלרובם המכריע לא היה כל קשר למציאות, אבל אותם אנשים, כמו חיות טרף המריחות דם ועטות על טרפם, החלו בוחשים ודשים בטרגדיה ללא אחריות.

והוא ממשיך לתאר לי מה עלול לקרות: בן המשפחה בוהה במסך ונאלם דום. מבטו מיוסר ומפחיד.

פתאום' המשפט הנדוש 'מילים יכולות להרוג' לובש מול עיני צורה מפחידה. אני ממתין, רוצה לקוות שהגל העכור ישקוט, אך בתוך כמה דקות מגיע גל נוסף, עכור ואכזרי מקודמו. הלב מתפלץ. אני חרד. וזה בהחלט יכול לקרות, ומי יודע אם קרה במציאות: הוא פוכר את ראשו בין ידיו ונשבר לרסיסים בבכי מבעית.

בא לי לצעוק: רשעים, אטומי לב שכמותכם. מדוע אינכם חושבים רגע לפני שאת משדרים חיצי מוות, ממש כך, ממכשירכם. כיצד לא תחשבו על התוצאות האיומות של הרצון שלכם להיות המעדכנים הראשונים שיודעים הכל. כלום תשוקה זו שווה את מחיר שפיכות הדמים?!

אני עוקב אחר ההודעות ונחשף לשיאים של ציניות: מצד אחד מיללים בדמעות תנין על ההשלכות של המאורע וכו' ומצד שני, חושפים בחוסר אחריות משווע פרטים וסרטונים להמוני החברים בקבוצות השונות, מבלי לנהוג אפילו במינימום הזהירות הנדרשת, הנהוגה כיום אפילו בציבור הכללי.

עוד שעה חולפת ועימה גובהת ערימת הצחנה. יודע אני שלא כל החברים בקבוצות הינם רעים או ציניים. יש הלוקחים חלק בתעשיית השמועות מחוסר חשיבה ומבלי להפעיל שיקול דעת. אך מה זה משנה. התוצאה היא אחת.

אם יקרה דבר חלילה, כבר באמת לא יהיה משנה מה היו המניעים.

ידידי מסיים: כולנו מכירים את המשפט האומר כי אין עשן בלא אש. כמי שמלווה את המשפחה מקרוב זה כמעט שני עשורים, ויודע עליה דבר או שניים, רוצה לומר בפה מלא: אין כל קשר בין ים המלל שנכתב השבוע בידי ה"יודעים" למיניהם אל המציאות. אני לא רוצה לפרט, אך האמן לי, ויעידו על כך כל קרוביה ומכריה של המשפחה, כי כל שטף הסחי והמיאוס שנפלט השבוע בקבוצות השונות אינו אלא פרי המצאה ממוחם הקודח של אנשים שנהנים כנראה מזמן פנוי למכביר.

היום כאשר אומרים לי כין אין עשן בלי אש, אני יודע שזה לא נכון. בעיני ראיתי כבשונות של עשן שאין מאחוריהם ואפילו לא גחלים לוחשות, מסיים ידידי.

אף אני רוצה לקוות, למרות שקול המום זועק בתוכי כי אני נאיבי, אולי יימצא סוף סוף מי שיכול לעשות סוף לתופעה מבישה זו של רכילות בקבוצות, רעה חולה שחברו בה כל תכונות המזיקים: דרכה להזיק, כוונתה להזיק, והגרוע מכל, יש הנאה להיזקה – אנשים, יושבי בטל בדרך כלל, מוצאים סיפוק והנאה בעיסוק אובססיבי בצרות הזולת!