מאות ילדים צעירים גדשו את קמפוס 'בית רבקה' בקראון הייטס. מאושרים ומרוגשים, ניצבו יחד עם אבותיהם לפני שולחנות הקבלה, בהם אישרו הילדים, שברגעים אלו הפכו ל'חיילים', את בואם, והצטרפו אל הקעמפ הייחודי, המיועד לחוד החנית של צבא הרבי - ילדי השלוחים.

התרגשות זו של הילדים כפולה ומכופלת, ניתן למצוא כאן ילדים שמלבד אחיהם, לא פוגשים במהלך השנה - או אף השנים - ילדים הנראים וחיים כמוהם. וכעת, עם הגיעם אל הקעמפ המיוחד הזה, פוגשים באחיהם לעבודת השליחות, מאות חיילים 'שלוחים צעירים', שעם חלקם, הם אף חולקים את שולחן הלימודים, בבית הספר הוירטואלי 'בית ספר נט'.

לאחר הרישום והקבלה הרשמית, מתחילה סוף־סוף התוכנית הראשונה, מעמד הפתיחה של הקעמפ, בו מכירים החיילים את מפקדיהם וחברי הצוות הבכיר, האחראים על הפעלתו והתנהלותו של הקעמפ. טקס הפתיחה כולל צפייה ב'מראות קודש' מיוחדים, ומיד לאחריו, פונים הילדים לשמוע ממפקדיהם על הזכות הגדולה אשר לקראתה הם עומדים - הכניסה אל האוהל הק'.

***

ערב שבת, רחובות השכונה מלאים, המוני שלוחים גודשים את מלא מרחב העין, אווירת כינוס השלוחים נותנת את אותותיה בכל. אוטובוסים צהובים נעצרים בזה אחר זה לפני בניין 770, מהם קופצים מאות חיילים נרגשים ומסתדרים בטורים לקול הוראות הצוות. כל קבוצה - המכונה בשפתו של הקעמפ 'סיירת' - מקבלת לידיה טאבלט, וכל חייל מקבל לידיו אלבום. את מטרתם של השניים יבינו החיילים בהמשכה של התוכנית. נכנסים ל770, מפלס ההתרגשות עולה.

החיילים הנרגשים מאזינים להסבריו הקולחים של המדריך, כל פינה ואבן, מקבלים את תשומת הלב הראויה להם. החיילים זוכים להסבר מפורט - היכן נערכה חלוקת הדולרים, ומהיכן ירד הרבי אל הזאל לתפילה - כל פרט מהווי המקום מועבר להם על ידי סיפוריו של המדריך. על מנת להשלים את ההבנה, נכנסים לתמונה הטאבלט והאלבום. בכל פינה, צופים החיילים בסרטון וידאו משנות האור, על ידו מתעצמת ההבנה וההרגשה בייחודיותו של המקום. יחד עם זאת, בכל מקום בעל ערך ומשמעות מיוחדים, מוענקת לכל חייל מדבקה, אותה הוא מדביק באלבום התמונות אותו הוא קיבל - התמונות מציגות כמובן את שהתרחש באותו המקום בימים כתיקונם.

הסיור המפורט משתרע על פני שעה ארוכה של הסברים, סיפורים ותיאורים חיים מפי 'אנשי בית חיינו', המספרים בגעגוע ובלהט על שנות האור בבית חיינו. הסיור מקיף את 770 על שלל קומותיו ואגפיו, למן המזכירות, הזאל הקטן וחדר השידורים, ועד לבימת ההתוועדויות.

*

מ770-, יוצאים החיילים, ופניהם לעבר ביתו של הרבי ברחוב פרזידנט. אווירה רצינית במיוחד שורה בין החיילים - הידיעה כי בקרוב ממש יכנסו אל ביתו של הרבי, מעוררת בקרבם התרגשות וציפייה מאידך, אך לצידם גם רצינות ויראה של כבוד בפני קדושתו של המקום. נכנסים אל הבית, ומארון הספרים הנייד הניצב בכניסה שולפים החיילים בזה אחר זה את ספרי התהילים מהם קוראים הם מספר פרקים ברטט של התרגשות. החיילים צופים בדממה בכסאו של הרבי המוצב בסלון, יחד עם הסטנדר המכוסה במפה, מייחלים לזכות שוב באור פני מלך חיים.

האוטובוסים כבר עומדים הכן לבואם של החיילים, כאשר מאות החיילים יוצאים מהאולם בצורה מופתית ומסודרת, מחולקים לסיירות, וצועדים בטור לקול הוראות הצוות.

הנסיעה מוקדשת כמובן להתוועדות בלתי רשמית של הצוות יחד עם החיילים, בה מעבירים המפקדים לחיילים - שלחלקם זו הפעם הראשונה בה הם עולים אל הציון הק' - את חשיבותו של מעמד הכניסה לאוהל, אופן ההכנה הנדרשת לקראת אותם רגעים נשגבים, ואת הנהוג לעשות בשעת הכניסה אל הקודש.

מחזה מפעים, לראות את השלוחים הצעירים הללו, כאשר הם צועדים בשביל המוביל אל הציון, בהתרגשות וברצינות, פ"נים הכתובים בכתב יד ילדותי מקופלים בידיהם, ונעלי בית לרגליהם.

כל שליח צעיר מהצועדים כאן, נושא יחד איתו חיים שלמים שכל כולם נחת למשלח, כל רגע מהם הוא הקרבה אישית למען נשיא הדור, שעל מנת להתקשר עמו הם עומדים כאן היום, צפופים ולוחשים, אל מול הציון. התמימות והאהבה שבעיניהם, למי שבשליחותו הם פזורים על פני העולם כולו, בבדידות והקרבה, לא יכולים להותיר איש אדיש ועין יבשה. אחד מהם לחש לי, טרם כניסתו, בתמימות מכאיבה, כי את הפ"נ שלו הוא חתם במילים "ווי וואנט משיח נאו". הוא לא ממש זכר כיצד כותבים זאת, וביקש את עזרתי..

אלו ארבעת המילים שיכולים לסכם את המעמד המרטיט הזה, את מראם של מאות הילדים 'דעם רבינ'ס קינדער' נדחקים אל הציון, ולוחשים בלאט את פסוקי התהילים. "ווי וואנט משיח נאו" --


לגלריית תמונות נוספת>>