יש דברים שאי אפשר היה לומר לך עד עכשיו. דברים כל כך עמוקים, כל כך נסתרים, שרק עכשיו, כשהלב עולה על גדותיו, הם יכולים לבוא לידי ביטוי במילים ובאותיות.

ולו רק על זה צריך לבקש את סליחתך: סליחה על כך שהמילים הללו, הרגשות הללו מובעים רק עכשיו, כשאת אינך.

את היית זן נדיר. טפח אחד מעל הקרקע. 16 בנים ובנות, למעלה ממאה נכדים ועוד כשבעים נינים. משפחה שבאמת אין כמותה. ניחנת באיכויות נדירות מאוד של הבנה, של חכמה, של אינטליגנציה ריגשית מיוחדת במינה, ומעל הכל, וזו המילה שמצליחה לו במעט לגעת בך, לתאר אותך: אצילות. נפש אצילית. כאילו מעולם האצילות נחצבה נשמתך ונמשכה וירדה לתוך עולם החומר, עולם הזה הגשמי.

לא תמיד הכל היה סוגה בשושנים. היו שנים קשות של מחסור ושל נדודים, ושל מעבר ממקום אחד לשני, של צער גידול בנים וגם בנות, ומכשולים כאלו ואחרים שניצבו בדרכיכם כשלוחים של הרבי ברשת המפוארת, רשת אוהלי יוסף יצחק. הרבי מסר את נפשו על הרשת הזו שנשאה את שם הרבי הקודם, ואתם זכיתם להיות שם בשביל המטרה. להגשים רצון עליון. היו קשיים למעלה מגדרי אנוש מקובלים, ואת נשאת הכל בדומיה. אני כאן בשבילך, רבי! איפה שתרצה איפה שרק צריך! באצילות נפש שאין כדוגמתה.

בעידן שבו הפרסום חשוב יותר מהעשייה עצמה, בעידן שהמחשבה הראשונה היא, איפה אני מופיע בתמונה, בעידן שכל טלפון סלולרי הוא משרד פרסום עצמאי, את, יחד עם סבא הגדול, עשיתם הכל בצניעות, בקבלת עול פנימית אמיתית, ומתוך רצון עז לעשות מה שצריך לעשות. את האמת מפני שהיא אמת. אחד מהסיפורים אותם שמעתי מסבא יבדלחט״א שכשעברתם לקריית גת, זוג צעיר חודש לאחר חתונתו, אפילו ארונות לא היו בביתכם החדש. מסמרים שהיו קבועים על הקירות שימשו לכם כארון למעט חפציכם. דמעות חונקות את גרוני כשאני נזכר בסיפור הזה. איה הוא התואר וההדר של מסירות נפש שאיננה יודעת גבולות.

16 בנים ובנות בלע״ר, וכמעט כל אחד מקום הולדתו בעיר אחרת ברחבי הארץ. בכינוס השלוחים נערך רול-קול עולמי, ואת, סבתא, יכולה לעשות רול-קול משלך. חלק אחד בקריית גת, חלק אחד בבאר שבע ובברוש, חלק אחד בחבל תענך, חלק אחד בנס ציונה, חלק אחד בלוד, ועוד בכפר סבא. ואח״כ בבית רבקה בכפר חב״ד. נקודות קטנות של אור השארתם ברחבי הארץ. חותמך ניכר בכל מקום. בתאילנד פגשתי תלמידים לשעבר שלכם מכפר סבא, שמך ושם סבא היה שגור על פיהם לשם ולתהילה כאילו הם עדיין חובשים את ספסלי הלימודים.

הרבי היה שם איתכם לאורך כל הדרך. בעשרות מכתבים של עידוד ומזור, של ״עמך אנכי בצרה״, של נתינת כוחות ושל שפע ברכות באופן נדיר ומיוחד. ״בעזר השם זכתה לבנים ובנות נחמדים נושאי חן״, כותב לך הרבי באחד ממכתביו. ברכה קדושה זו שהושגה ביזע ובדמעות, מלווה אותנו, כל מאות נכדייך ונינייך, לכל ימי חיינו.

אלפי זכרונות מציפים אותנו נכדייך הרבים, הפזורים בכל העולם. ישבנו יחד, מי באופן פיזי ומי וירטואלית מעבר לים, וכולם לא יכולים לדמיין עולם בלעדייך. מבלעדי החן המיוחד, התעניינות הכנה בכל אחד מאיתנו, והאיכפתיות האמיתית. אני תמיד אזכור, שכילד, עד כמה ציפיתי וחיכיתי לעשות אצלכם את סעודות השבת. אם זה בלוד כפר סבא או נס ציונה, או מאוחר יותר בכפר חב״ד. ביקור אצלך בבית היה בעבורי יום חג של ממש.

שמואל, בנך הצעיר, ספד לך אתמול, והזכיר את עדות רבי הקדוש, רבי יהודה הנשיא, על עצמו שלא נהנה מהעולם הזה אפילו באצבע קטנה. אימרה זו, כך אמר, חלה בדיוק רב על חייך שלך. לא כתוצאה ממחסור לא נהנית מהעולם הזה, אלא כי למי בכלל היה זמן להנות מהעולם הזה. הכל תמיד היה חדור בתודעה של שליחות, של תפקיד, של ייעוד של תכלית, של צורך לפעול ולעשות. גם מה שיש ברוך השם, נועד רק למטרה אחת: להשתמש בו למען המטרה, למען התפקיד שלנו עלי אדמות.

נוחי בשלום סבתא שלנו. אנחנו נפרדים ממך, אבל כשאנחנו יושבים כולנו יחד, כל השבט העצום שלך שאת וסבא הקמתם בצורה מעוררת השתאות, אי אפשר לא לדמיין את דמותך האצילית חופפת עלינו, נמצאת איתנו, מחייכת את החיוך הזה ואת הצחוק העדין שלך, ואת שמחה ומאושרת. את בוודאי הולכת עכשיו היישר להיכל הרביים, שם תדרשי ותתחנני בעבורינו, המשפחה שלך בכל מקום שהם על כל צרכיהם, ועל תלמידייך הרבים, לאלפים ורבבות, שזכית להעמיד.

כולם נרות להאיר בזכותך ובהשראתך.