לא יאומן, לא נתפס
איך חלף לו הזמן, טס.
לא מעכלים שהדוד צבי היקר הלך בחטף.

איך אדם כה שמח ומאושר
הופך פתאום ללשון עבר

איך הדוד שאת האוירה תמיד גיוון
ועליו עכשיו בוכה הלב, ולהפסיק ממאן.


הלב הרחב, הנדיר כך נדם
איך כך פתאום מסתלק לו אדם.

קשה להאמין. וגם לא רוצים
אך שם למעלה חיכו לו במרומים.


על כיבוד הורים חבל לדבר
מה שנגיד לאמת לא יתקרב

לסבא וסבתא דאג בצורה נדירה
קשה היה להאמין שאלו לא הוריו.


על קביעת עיתים לא ויתר
לפנות בקר עם אחיו מאוסטרליה היה לומד

בקולו הערב את השם עבד בשמחה
אם בתפילה אם בקריאת התורה

על כולם את הפיוטים הנעים
משך כל השנה ובמיוחד בימים הנוראים


מאז ומעולם היה הדוד הנערץ
שבכל עניין חיובי היה שמו צץ,

דבר אחד תמיד ברור
כשיש לצבי, נהנה כל הציבור.


פירגון נדיר ולב שופע
מחפש הזדמנות לחלק ולשמח.

הדף ייגמר, המילים כה דלות
אך אין סוף לים המחשבות והזכרונות.

הזמן אצלינו נחלק לשניים
עם צבי היה מיוחד פה כפליים.


ורק היושב במרומים
יכול לשלוח תנחומים

לאישתו וכל המשפחה המיוחדת
המשפחה כולה לצידכם כאן ניצבת.


שתמיד נבשר רק בשורות טובות
שיבוא משיח ויקומו לתחיות
בקרוב

אמן!