מאת: הרב אוהד מעון

***

מה רע בצ'ומי? כולנו רוצים וזקוקים שישימו אלינו לב. הצורך בהרגשה שלמישהו אכפת מאתנו הינו פשוט צורך קיומי. הדבר נכון אצל כל בני האדם. בשל מאבק הפנימי עם יצר הרע שיש לכל אחד ואחת מאתנו, המטעה אותנו בכל מיני מחשבות שונות ומשונות, נזקקים הרבה מאוד אנשים לאישור מהסובבים אותם.

והיות והדבר נכון לגבי מבוגרים, הוא ממש מכריע אצל ילדים. צורך להרגשה קיומית חיובית מאוד חזק אצל ילדים ובפרט בתינוקות וילדים קטנים. בני אדם מבוגרים יודעים לרוב להסתיר את הצורך הזה מהחברה בה הם חיים ופועלים. אך במסגרת המשפחה השורשית והמורחבת, הצורך מתעורר לעיתים במלא עוצמתו.

קיימים גם מבוגרים רבים שאמצו את חזות הפנים הרגועה והקשוחה. הם מתחזים למה שמכונה "קול" - מהמילה באנגלית, שפרושה קריר, במובן של חסר רגשות. אך זו רק העמדת פנים בכדי שהסובבים אותם לא יבחינו ברגשות החולשה הפנימית שלהם.

בני אדם מוכנים לגרום נזק וצער לעצמם, לסובבים אותם ולרבים אחרים, אך ורק משום שאינם מרגישים שמכירים בהם. כה חזק הוא ההרגש לקבלת הכרה שבשבילו מוכנים רוב האנשים לעשות מעשים לא הגיוניים, רק בכדי להרגיע את הקול בפנים הזועק, מתעלמים ממך, כי הנך חסר ערך. התחושה הפנימית שכל האנושות מושפעת ממנה היא שללא הכרה חיצונית אין האדם בעל ערך קיומי.

אם במבוגרים קיים רגש שלא צורך בהכרה משפחתית וחברתית בילדים מה כל שכן. תלותם הגשמית והרגשית של הילדים בהוריהם היא מוחלטת. כידוע לכל ילדים לא יחשכו כל רעש, יללות וכל מיני סוגים של סירוב לבצע את המבוקש מהם רק בכדי שיקבלו את תשומת הלב של ההורים.

ילדה תחטוף צעצוע מידיי אחותה בכדי לחוש שגם היא קיימת וחלק מהדינמיקה המשפחתית. ילד יפריע לאחיו ללמוד בשל היותו תלמיד יותר מוצלח. להתנהגויות הללו קיימות דוגמאות אין ספור. כמובן שישנן ואף ביתר שאת הרבה תקריות בין ילדים במוסדות החינוך שבהם נמצא גם עניין התחרות והרצון להשיג מעמד חברתי. בכל המכלול של יחסי אנוש בין ילדים ישנו תמיד הרצון של הילד למצוא את עצמו.

המורם מכל, זאת הוא, שעל ההורים להיות יוזמים ככל הניתן תשומת לב חיובית לילדיהם. נכון, אין זה דבר פשוט, משום שהרבה מאוד פעמים גם להורים יש צער פנימי שהם עצמם טרם פתרו אותו. אבל היות ופירושה של תשומת הלב הוא כשמה לשים את לב, כלומר פעולה יוזמה ומודעת.

בספרים הקדושים מובא שהילדים גורמים להורים לתקן את עצמם. אחת הדרכים שתיקון זה מתרחש הוא על ידי הכורח של ההורים לטפל בילדיהם במשך שנים רבות בצורה זאת או אחרת. והדבר כמובן דורש שימת לב לכל ילד וילדה.

כאן ממש אפשר לראות כיצד עבודה הזו של גידול וחינוך הילדים מחייבת את ההורים לעבוד על עצמם. כאשר אדם שם לבו לאחר ובמיוחד לילדיו, הוא נעשה יותר ומודע לעצמו משום שעליו ועליה להתייחס לרגישויות השונות של כל ילד וילדה. דברים של יום יום - לבוש נקי ומסודר, הברשת השיער והשיניים, צחצוח נעליים ועמידה בזמנים, יכולים באמת להיקלט על ידי הילדים בהסברים ועמידה עליהם, אבל בעיקר על ידי דוגמא אישית.

לסיום, חשוב מאוד להורים ומחנכים כאחד, להיות מודעים קודם כל לעצמם ולהתנהגותם. אחד המקומות שבו שימת-לב של ההורים והמחנכים משפיעה ביותר וחשובה מאוד הינו בדרכים.

נכון, יש מודעות ציבורית כלפי חוץ סרטונים, מודעות ועוד. אך כאשר ההורה או המלמד חוצה כביש במקום הלא נכון ובצורה מסוכנת, זה מה שהילדים רואים ומחקים התנהלות זו. כמו כן כאשר ההורה נוהג ללא זהירות ובחוסר התחשבות בסביבה, כך גם יתנהג ילדו ברבות הימים.

הבה ננסה כולנו לתת לעצמנו ולילדים וכל הסביבה תשומת לב חיובית יזומה. כי לפני ואחרי הכול מי שתמיד רוצה תשומת לב מאתנו הוא ה' יתברך עצמו. וכאשר נתנהג הם כולנו הן כלפי ה' והן כלפי אחד לשני בתשומת לב יטיב ה' לכולם.