הרב ישראל זלמנוביץ

השבוע, בסדרא השבועית, נחשפים אנו, לביקור "המתוקשר": שלושה משרתי עליון, היורדים במיוחד מהעולמות העליונים, על מנת להפיג את צערו של איש החסד מרכבת אלוקים, הלא הוא אברהם אבינו, שיוצא מגדרו, כדי לזכות להכניס אורחים לביתו!

אין ינוקא בקהילת תינוקות של בית רבן, שלא שומע בשבוע זה את המעשיה המופלאה, ממורו על אותו ביקור ייחודי ועל התוצאות השמחות שלו- פקידתה של אימתינו – שרה...

האם המעשה כפי שמתואר כל- כך באריכות, ובפרטי פרטים, בתורה, אכן יכול להוות בעבורינו מנוף לעשייה?!

הבה נטה אזנינו ונקשיב לדיאלוג מוכר...

תזמון השיחה: יום רביעי בבוקר, בטרם הזוג קובי ורחלי יצאו את ביתם, כל אחד לעיסקו...

קובי: חנה! מה את אומרת, נזמין השבת אורחים? אולי הם יעשו לנו את האווירה על שולחן השבת שונה, ממה שחווינו בשבתות האחרונות?

רחלי: מצידי, בכיף... אך אתה יודע שאני זקוקה לסיוע של כל בני הבית... ואני הייתי שמחה שגם שמוליק ודינה ישימו ידיים...

ובכלל, אולי בכך יבוא הקץ למריבות שבינהם, ההורסות לנו את "השולחן שבת"... מוכר? לא?! אולי יותר מכן...

אז באו נפתח את ספר הספרים, בראשית הסדרא, אותה נקרא בבתי הכנסיות, השבת!

ביקור המלאכים אצל משפחת אברהם.

ארוע מחונן, שייתן לנו אדרנלין, בכל הקשור לעלאת המוטיבציה להתאמץ ולארח אורחים סביב שולחן השבת!

נציג כמה וכמה התמקדויות מן הכתוב וננסה להפיק מהן את הבכן, כמסר מעשי לחיינו!

אורחים מחפשים! ולא מחכים שידפקו בדלת ביתינו

(א)" ... וְה֛וּא יֹשֵׁ֥ב פֶּֽתַח־הָאֹ֖הֶל כְּחֹ֥ם הַיּֽוֹם":
אברהם, אינו ממתין באהלו עד שיזדמן מאן דהוא וידפוק ויבקש להיכנס... אברהם יוצא לרחובה של עיר ומתאמץ למצוא אורחים, וזוכה למלא את משאלות לבו "בגדול"!

הוא לא רק שזוכה מילוי משאלות לבו – לאורחים הוא זוכה בשל הדביקות במצוות חסד זו, לביקורם של מלאכים שמימיים! הבה נתאר לעצמינו...חלילה, לולי ביקורם, כיצד היתה זוכה שרה לבשורת חיי'ה –פקידתה...?!

אם נפשינו חפצה בברכת ה' בבני חיי ומזוני.. (ומי לא חפץ..) הבה נשתדל ונתאמץ שבשבת יסבו אורחים סביב שולחנינ! אך לא נמתין לכך עד ליום רביעי... נדאג כבר בראשית השבוע להיערך!
ולא רק זאת, אלא נכתת את ידינו במכשיר הסוללרי... ונדאג לתפוס אורחים (לא בכוח!) שיאתו להתארח אצלינו!

לתת לאורחים הרגשה נינוחה, עד כמה שניתן (ד)" יֻקַּֽח־נָ֣א מְעַט־מַ֔יִם וְרַחֲצ֖וּ רַגְלֵיכֶ֑ם..."
חכמינו והפרשנים מנסים לברר שתי עובדות:

א. מדוע נדרשו האורחים לרחוץ רגליהם?
ב. מדוע נתן אברהם, שלא נחשד בחסכנות ובודאי לא בקמצנות, רק מעט מים, לרחיצת רגלי האורחים?

על מנת לענות על שתי התמיהות, נעזר בפרושו של אור החיים הקדוש. וכך מפרש:

אור החיים בראשית פרק יח

(ד) יקח נא מעט וגו'. אולי שלא רצה לשנות כמנהג הלקוח באורחים שהיו מקדימין לרחוץ רגליהם לחששת עבודה זרה כאומרם ז"ל (ב"ר פ"ו) ואומרו מעט זה מנהגו לומר לאורחים להראות כי אין טורח הרבה עליהם שלא לביישם:

מעלה האורח חיים,: "אולי שלא רצה לשנות כמנהג הלקוח באורחים... אברהם, בהנהגותיו בסדר גינוני הטקס, בעת קבלת פניהם של האורחים, מראה לנו עד כמה יש להיזהר בכבודם, כבר בכניסתם לביתו, הוא מנגיש להם את התנאים הטכניים, שיסייעו להם להסיר מעליהם כל "עננה" של בושה – הם מקבלים מים, על מנת לרחוץ את אבק שעל רגליהם! אל תחשוש אברהם, אנחנו לא מאלו שיעזו להכניס ע"ז אליך הבייתה! ומי היוזם להסרת החשש? אברהם עצמו!

מוסיף האור החיים הקדוש: "... ואומרו מעט זה מנהגו לומר לאורחים להראות כי אין טורח הרבה עליהם שלא לביישם"!

אברהם ממשיך באותו "קו" של נתינת תחושה נעימה לאורחיו! הוא מניח לפניהם את המים, אך אינו מעוניין להביכם , שלא ירגישו בושה ואי נעימות! ולא יהרהרו "אוי כמה בעל הבית טורח בשבילנו" – איזה לא נעים!?!

עלינו אמנם לראות באורחינו, את הדבר הכי שציפינו לבואם.... אך לא להגזים! הרגשה והנוחות הנעימה, שאדם זר, יחוש בבתינו, לא פחות שווה מכמות הסלטים והמנות העיקריות! יש לתת הדעת גם על ההרגשה הנעימה של האורחים!

כולנו מפשילים שרוולים ומסעיים להצלחת המשימה

אברהם הוא זה שמתחיל לחולל את סיפור המופלא שהיננו חווים, הוא זה שיוצא בחומו של יום ומחפש אורחים, הוא זה שמקבל אותם(בגלל הצניעות של אם יהודיה), אך מיד משתף את בני המשפחה הנוספים! הבה נראה את התגלגלות הנרטיב של התפתחות הדברים!

(ב)" וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה֙ שְׁלֹשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים נִצָּבִ֖ים..."
(ג)" וַיֹּאמַ֑ר ... אַל־נָ֥א תַעֲבֹ֖ר מֵעַ֥ל עַבְדֶּֽךָ":
(ה)" וְאֶקְחָ֨ה פַת־לֶ֜חֶם וְסַעֲד֤וּ לִבְּכֶם֙ אַחַ֣ר תַּעֲבֹ֔רוּ..
אך מיד התפתחות הדברים!
(ו) וַיְמַהֵ֧ר אַבְרָהָ֛ם הָאֹ֖הֱלָה אֶל־שָׂרָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר מַהֲרִ֞י שְׁלֹ֤שׁ סְאִים֙ קֶ֣מַח סֹ֔לֶת ל֖וּשִׁי וַעֲשִׂ֥י עֻגֽוֹת:
אברהם מערב את שרה רעייתו ומשתף אותה במצווה, הבה נשים לב ונדייק באיזו עוד מצווה מזכה את שרה? ובאיזה אופן ודרך שרה, פועלת את הדברים!

הרד"ק על הפסוק !

(ו) שלש סאים - לעשות חלות לחם של סאה לכל אחד דרך כבוד:
קמח סולת - קמח שיעשה סולת לעוגות, לפי שהם לחם רקיק כדי שיאפה מהרה:
שרה נרשת להתעסק עם הלישה והאפיה ( במקומינו, את התבשילים מכין או הנותן "עיציעס" הוא הבעל!)
שרה לשה קמח ומכינה בצק וממנו נאפים לחמים גדולים, "...חלות לחם של סאה לכל אחד דרך כבוד"!
אך מאידך ובמקביל אופה היא, גם עוגות - שברכתן "מזונות"! אולי האורחים ממהרים ולא ירצו להתעכב ולקבוע סעודה עם נטילה וברכת המזון, זימון וכדומה!
לכן דואגת שעל שולחן הסועדים, יהיו גם מני תרגימא - מזונות ,שאין צורך לקבוע על כך סעודה(בשפתינו- אובלטים הכל כך מוכרים לנו...) רקיקי מאפה הממהרים להיאפות, וחוסכת זמן רב...!
אך כאמור: שרה זכתה וקיבלה את ברכת חייה- אליה נשאה את כל מאווייה- לזכות לפרי בטן!
וזאת! בזכות הכנסת האורחים ושיתופה בעשייה הברוכה - אפית חלות ותיקונה של "חלת העולם"!
וודאי ששווים הטרחה והמאמץ של אם יהודיה המשקיעה וטורחת...
שיתופם של הילדים... כמה חשובה היא...
אברהם ושרה הם הבוגרים של הבית והם מנהליו!
ובכל מפגש מעין זה, הם העומדים "בפרונט"- הם המדברים! הם המוצאים לפועל! (הילדים מצויים בצד- לא מתערבים, ולא מכנסים את אפם! הם יודעים את מקומם!)
אך אברהם, כמנהיג לדורות!
עם כל הרצון להפיק את האירוע במהירות המקסימלית, על מנת לא לעכב את אורחיו החשובים...
הוא אינו שוכח שהוא אבא לבן הזקוק לחינוך ודוגמה אישית!
הוא מיד פועל במרץ לשתף את בנו ישמעאל, בעשיה...
(ז)"וְאֶל־הַבָּקָ֖ר רָ֣ץ אַבְרָהָ֑ם וַיִּקַּ֨ח בֶּן־בָּקָ֜ר רַ֤ךְ וָטוֹב֙ וַיִּתֵּ֣ן אֶל־הַנַּ֔עַר וַיְמַהֵ֖ר לַעֲשׂ֥וֹת אֹתֽוֹ":
כאן הגענו לאחד מנקודות הפסגה של דברינו! היכן הילדים בשולחן השבת?
בתוך עמי אנכי יושב... ומודע אני למרכזיות הילדים בשיתוף מהלך הסעודה!
ועל כן!
ילדינו הם קוד ההצלחה של ערב אירוח, או חלילה, הם עלולים להוות ולחולל במודע את קו השבר, המלווים: בעוגמת נפש ומעוקא שיהפוך את הקערה על פיה...!

עלינו ההורים להיות מודעים לצפייה של ילדינו ורגישותם...
עלינו לשתפם בתכנון:
ראשית, ברמת ידוע!
"ילדים יקרים! אורחים אמורים להגיע"!(ועל כן...)
לא להפתיע אותם (אם האורחים לא מגיעים בכל שבת)
בנוסף! להטיל על כל אחד מילדינו - תפקידים ואחריות, התואמים לגילם וליכולתם ומסוגלים לבצעם!
חשוב לתת להם במה ומקום במהלך הסעודה!
כמו:
עיון בדפי העבודה שהבאו מהגן ומהתלמוד תורה או מבית הספר!
וכדאי לעשות "טראסק" מכל ציור ומכל דף...
אם מדובר בילדים בוגרים:
אז כדאי לתת להם לומר ווערט או לספר סיפור חסידי וכדומה...
ניתן לתשאל שאלות מפרשת השבוע, שילווה בניקוד וממתקים / או תשורה אחרת!
היוצא לסיכום!
התכנסות המשפחתית, לסעודה השבת המשותפת, המתלוות באירוח ומתוכננת ושותפים לה בני הבית, כולל הילדים, אפילו הקטנטנים, הינה המתכון:
 לבניית קשר משפחתי חם והולם!
 טמון בערב זה מילוי משאלה כל כך נכספת - ילדים שיתנו לנו בעזרת ה', את החסידשע נחת! על ידי -שהתייחסנו אליהם והעלנו אותם!
הם הרגישו שותפים ובמרכז(לא רק האורחים...) הם לא ישכחו זאת...
 וכמובן זכינו לקיים מצוות נתינה ממעלה ראשונה והיא: הכנסת אורחים!
שהרי גדולה מצוות הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה!