מכירים את המשפחה הזאת? קווים לדמותה • אלישיב קפלון
הרב אלישיב קפלון
מכירים את המשפחה הזאת?...
- קוים לדמותה -
יש לנו כאן שלושה עמודים שעליהם העולם החבד"י עמד ויעמוד [אם לא ייעשו ניסיונות מיוחדים למוטט את העמודים ח"ו]:
משפחה;
אנ"ש;
חב"ד.
משפחה – "חסידים איין משפחה", למרות שבני משפחה לפעמים רבים ביניהם, אבל כמו שהרמב"ם כותב שתלמיד-חכם אין מריבה בביתו – כך יש לנו להשתדל שנהיה משפחה רק עם המעלות...
[ועיין ג"כ 'נאום השוורים' שקדם ל'נאום החמוצים'].
אנ"ש – מושג עוצמתי שהשטן – איך לומר בעדינות - מאד-מאד לא אוהב, והראיה: הוא מרקד בין הנמנים על אנשי שלומנו ומחפש כל דרך למוסס את שלומנו. אבל אנחנו נראה לו... גירא בעינא דשיטנא! נמצא בחכמה-בינה-ודעת דרך להבנה בין כל השייכים אל הרבי. הנוסחה הגואלת? – הנה: קצת פחות תוקפא דגופא; קצת יותר תוקפא דנשמתא; זה הכל.. כן, ממש כמו שכתוב בתניא פרק ל"ב. למען השם! זה לא רק קומיקס... ולא רק לילדים...
חב"ד – נו, בכלל: רק להעלות את השם הקדוש הזה על השפתיים! ב"היום-יום" של יו"ד מרחשוון כתוב, שאדה"ז מרוב התרגשות לא יכול היה לסיים את כתיבת המלה 'אצילות', והיה כותב ' אצי' '.
התרגלנו לשאת את השם המיוחד הזה על עצמנו, בבחינת "ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת", אך לפעמים אנו שוכחים במה מדובר: שבע דורות של מאות אלפי חסידים הקשורים למנורת שבעת הקנים שבמקדש הרוחני המיטלטל עמנו במסעות עד ל"ירדן יריחו": רבותינו נשיאי חב"ד, שנתנו לנו להריח קצת מהגילויים דלעתיד לבוא – "והריחו ביראת ה'" - ה'גילויים' של משיח.
ברגעים הקשים יותר בגלות – גילו לנו הרביים את האורות ואת המאורות: נתנו את החסידות ואף את עצמם - לחסידים. זו חב"ד!
לפעמים נראה שהמצאנו לעצמנו סטנדרטים נמוכים וסלחניים מדי כלפי המושג 'חבדני"ק'. זה הזמן לחולל את השינוי: 'חבדני"ק' הוא דווקא מי שלומד חסידות חב"ד - מתוך התקשרות עם מי שדאג לשפוך לנו, הדלים והריקים, המון 'חסידות', ולחיותנו כהיום הזה; ומשתדל ליישם את הדברים בחייו הפרטיים.
*
אז מה עושה משפחה כה מפוארת כשחלילה קורה מה שקרה [ומכאן ואילך אך טוב וכו']? – נזכרים בשורשים של כולנו, כמוזכר לעיל, ומנסים לצקת תוכן מעשי לזעזוע.
לא ברור לאף אחד מהו בדיוק הדבר הדרוש, אבל כן צריך להיות ברור לכל אחד, שאף ש"הכל בידי שמים", והרבי כמה פעמים אף האשים את הגלות באחריות לדברים מהסוג הזה, ובכל זאת יש את המשך המשפט "חוץ מיראת שמים": ראינו ושמענו דברים לא קלים שהרבי אמר באירועים מעין אלה. על סמך דברי הרמב"ם הידועים דרש הרבי מהציבור התעוררות [ולא כאן המקום לפרטים].
הטענה המוזרה שאין זו הפעם הראשונה ו"כמה כבר אפשר להזדעזע" – חסרת משמעות לגמרי, גם מהפן האנושי בכלל, אך במיוחד כיוון שמדובר במשפחה – משפחת חסידי חב"ד; האם יעלה בדעת מישהו לנחם משפחה עם האמירה שזו לא הפעם הראשונה?!...
אכן, אין הכוונה להראות פנים מזועזעות, אלא לעשות מעשים טובים כאלה שנראה בבירור שבאו בעקבות הזעזוע הפנימי, וההבנה שאנו כן מסוגלים לבלום אירועים מצערים כאלה.
מה הם המעשים? יודע כל אדם בעצמו ובנפשו היכן צריך הוא תיקון; אם יש רק את הרצון – יימצא הכיוון. בכל אופן, הבסיס הוא תמיד - וזה לא חידוש של הטור הזה – שמירה מדוקדקת יותר על דיני השולחן-ערוך, שהוא היסוד לחיינו כיהודים, כחסידים, וכחבדניקי"ם נאמנים למלכם תמיד!
מאפשרים לכם לקבל
