מערכת COL
|
יום ד' חשוון ה׳תשע״ח
24.10.2017
"נלקחה עוד נשמה מילדיה... לגמרי לא מובן מה קרה כאן?!"
"נלקחה עוד נשמה יהודית, ולא עוד, אלא, שהיא נלקחה מילדי', שבנוגע לאמא, הרי מסירת-נפש זו - שהיא מפקירה את ילדי'... "לגמרי לא מובן מה קרה כאן?!... • הרבי בשיחת ט' אדר תשנ"ב לאחר פטירת האשה מרת פעשא לאה הי"ד לאפיין • צפו בוידאו • "לגמרי לא מובן מה קרה כאן?!"
הרבי בהלווית פעשא־לאה לאפיין הי"ד
לצפייה בוידאו: לחצו כאן
שיחת יום ה', ט' אדר ראשון ה'תשנ"ב
סיום ה"שבעה" לפטירת האשה מרת פעשא לאה הי"ד לאפיין שנהרגה על קידוש השם
- לאחר תפילת ערבית-
הנחה בלתי מוגה
א. הענין שהזמן-גרמא (אע"פ שלכאורה, אין זה ענין ד"פותחין בברכה") הוא, המאורע דקידוש השם שאירע כאן.
ואם כל ענין שהזמן-גרמא הוא בדיוק - על אחת כמה וכמה בענין של קידוש השם, וקידוש השם ברבים - באמצע שכונה, ולא עוד, אלא, בשכונה שבה נמצא הבית המשולש של נשיא דורנו, כ"ק מו"ח אדמו"ר: בית של מעשים טובים, ולימוד התורה, ועבודת התפילה - שאז ודאי הענין הוא ביתר שאת וביתר עוז.
ובמילא, לגמרי לא מובן מה קרה כאן?!...
ואין אל מי לפנות בשאלה, כי כל הנמצאים כאן - או שאינם יודעים באותה מדה שאני לא יודע, או קצת יותר או קצת פחות.
וממילא, מה יצא לי ומה יצא לכם - מזה שהשאלה נשארת שאלה, ובינתיים הקב"ה מעכב - רחמנא ליצלן, הי' לא תהי' - את הגאולה האמיתית והשלימה (אפילו ל)עוד רגע אחד!
ב. וכל הדברים הללו (גודל הענין דקידוש השם) אמורים - גם כשזה קורה עם יהודי בכלל, כידוע הסיפור בזה אודות ה"בית-יוסף":
על הבית-יוסף מסופר, שמלכתחילה הוא הי' במעלה ומדריגה גבוהה כל-כך, עד שהוא הי' ראוי ("ער האט פארדינט") שהקב"ה יזמן לו ענין של קידוש השם, כלומר, שמיתתו תהי' על קידוש שמו ית'. אלא שאח"כ ניטלה ממנו הזכות לכך, מצד מאורע וענין מסויים שהי' לא לפי מעמדו ומצבו של הבית יוסף, לפי מה שציפו ותבעו ממנו.
והנה, הפירוש בזה שניטלה ממנו הזכות הוא - לא שלא נשאר לו מה לעשות... שכן, ע"י שהוא האריך ימים ושנים טובות לאחר-מכן, הוא נעשה למורה הוראה לכל בני ישראל עד סוף כל הדורות! [ואף שישנם ג"כ הגהות הרמ"א, הרי זה נקרא בשם מפת הרמ"א, היינו, שזוהי אך ורק המפה ושעל גבי השולחן - השולחן-ערוך של הבית יוסף].
ומזה שאעפ"כ אומרים, שניטלה ממנו הזכות לקידוש השם - מובן, שגם זה שהוא האריך ימים ושנים טובות ונעשה מורה הוראה לכל ישראל עד סוף כל הדורות - אין זה מגיע ("קומט דאס ניט") לגודל הענין דקידוש השם!
ג. ועל אחת כמה וכמה - כאשר בהענין דקידוש השם מיתוסף עוד - שהמדובר הוא באם צעירה, שהותירה אחרי' ילדים קטנים, והילדים הקטנים עוד יתגעגעו לאמם במשך כמה וכמה שנים, לאריכות ימים ושנים טובות - באם יתעכב, ח"ו, הענין ד"הקיצו ורננו שוכני עפר", ועד שהם עוד יספרו לילדים שלהם ג"כ - אודות געגועיהם לאמם, אודות מעלותי', ואיך שלאחר-מכן הי' אצלה הענין דקידוש השם ברבים - שאזי השאלה האמורה היא ביתר שאת וביתר עוז!...
ומה יוצא מזה שישנה שאלה ללא מענה; בינתיים רואים איך שרחמנא ליצלן - הגאולה האמיתית והשלימה מתעכבת, ועובר עוד רגע ועוד רגע ועוד רגע, ועד שנמצאים כבר לאחרי הפרשה ד"וזאת התרומה אשר תקחו מאתם גו' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", וכבר נכנסנו אל הפרשה שלאחרי' - "ואתה תצוה את בני ישראל גו"', אשר, כפרשה זו מודגשת במיוחד האריכות ימים ושנים טובות שצריכה להיות לכאו"א מישראל, כמבואר בספרים, שדבריו של משה רבינו "מחני נא מספרך" (ענין של היפך החיים) נתקיימו בפרשתנו בכך - שזוהי הפרשה היחידה מאז לידת משה רבינו, שהשם "משה" לא הוזכר בה, אלא באופן ד"ואתה"!
וממילא מובן, שהקב"ה מוכרח (כביכול) לתת לכל יהודי, ולכל בני ישראל - אריכות ימים ושנים טובות!!
ומה שהקב"ה רוצה נחת-רוח ממסירת-נפש וכו', הרי מספיקה המסירת-נפש של יהודי הנמצא בגלות, והוא נמצא בגלות מתוך ידיעה שזהו המשך של 19 מאות שנה בגלות - ועדיין לא בא!!...
וכך עובר - עוד יום ועוד יום, עוד שבוע ועוד שבוע, ועוד רגע ועוד רגע, וכשאומרים "עד מתי ועד מתי" – אז מ'שרייט "עד מתי" און מ'זאגט "עד מתי" און מ'טראכט "עד מתי", וכו' וכו' - הנה מה שיוצא בפועל הוא, שמתווסף בפועל עוד ענין של קידוש השם בפשטות!!...
נלקחה עוד נשמה יהודית, ולא עוד, אלא, שהיא נלקחה מילדי', שבנוגע לאמא, הרי מסירת-נפש זו - שהיא מפקירה את ילדי', והיא מוסרת את חינוכם לאחרים - היא מסירת-נפש גדולה יותר מהמסירת-נפש שלה בעצמה – מסירת-נפש למעלה ממסירת-נפש!!!
ד. וכמדובר כמה פעמים, מה יצא מזה שנאמר עוד טענה ושוב טענה ("נאך א מאל א טענה און ווידער א מאל א טענה"), ועד שכבר לא יודעים - מה עוד אפשר לעשות:
ניסו כבר באופן של שמחה; ניסו כבר באופן של שמחה דשישים יום רצופים של אדר, ו"בריא מזלי"', וכו' וכו'; ניסו כבר בכל האופנים - ועדיין לא בא!...
עדיין אין את הגאולה האמיתית והשלימה בפשטות!!!...
ומה יצא מזה שאני אומר זאת עוד פעם ושוב ושוב ("נאך א מאל און ווידער א מאל"), ואח"כ יחזרו על כך, ויכתבו זאת – עדיין אין את הגאולה האמיתית והשלימה בפועל!!!...
ובמילא, איזו תועלת תצא מכל הטענות ומענות וכו', בה בשעה, שהקב"ה, כביכול...
- אין מה לדבר בנוגע להקב"ה, כי איננו זקוק למישהו שימליץ עליו המלצות, ושילמד עליו זכות, ("ער וועט זיך אליין איינקערן") הוא יסתדר בעצמו...
ויהי רצון, שה"הסתדרות" הראשונה תהי' ("אז דער ערשטער "איינקער" זאל זיין") - בביאת הגאולה תיכף ומיד ממש, וממילא נחסוך לשאול שאלות, ולהקשות קושיות, ונחסוך להגיע למסירת-נפש בפשטות - של יהודי בכלל, ועאכו"כ מסירת נפש של אמא לילדים חיים [ - שיאריכו ימים ושנים טובות], ועד שלא יודעים מתי היא תתראה איתם שוב, נשמה בגוף, וכמדובר כמה פעמים.
ה. ועוד, והוא העיקר, שאין להאריך בדברים אלו כמ"ש "על כן יהיו דבריך מעטים", כי "ברוב דברים גו'", יכול להיות איזה ענין שלא כדבעי, וממילא - מה יצא לי מזה, מה יצא לכם מזה, ומה יצא לכל הסביבה מזה.
ויהי רצון, שנחסוך את הדיבור בענינים אלו כיון שתיכף ומיד תהי' הגאולה האמיתית והשלימה, ו"הקיצו ורננו שוכני עפר", ומכיון שהצדיקים יקומו ראשונים בתחיית המתים כולל האשה שנהרגה על קידוש השם - היא תתראה עם ילדי' תיכף ומיד, ואזי היא תוכל להמשיך בחינוכם מתוך שמחה וטוב לבב, ויהי רצון - שזה יהי' תיכף ומיד ממש, ו"לא עיכבן אפילו כהרף עין".
שיחת יום ה', ט' אדר ראשון ה'תשנ"ב
סיום ה"שבעה" לפטירת האשה מרת פעשא לאה הי"ד לאפיין שנהרגה על קידוש השם
- לאחר תפילת ערבית-
הנחה בלתי מוגה
א. הענין שהזמן-גרמא (אע"פ שלכאורה, אין זה ענין ד"פותחין בברכה") הוא, המאורע דקידוש השם שאירע כאן.
ואם כל ענין שהזמן-גרמא הוא בדיוק - על אחת כמה וכמה בענין של קידוש השם, וקידוש השם ברבים - באמצע שכונה, ולא עוד, אלא, בשכונה שבה נמצא הבית המשולש של נשיא דורנו, כ"ק מו"ח אדמו"ר: בית של מעשים טובים, ולימוד התורה, ועבודת התפילה - שאז ודאי הענין הוא ביתר שאת וביתר עוז.
ובמילא, לגמרי לא מובן מה קרה כאן?!...
ואין אל מי לפנות בשאלה, כי כל הנמצאים כאן - או שאינם יודעים באותה מדה שאני לא יודע, או קצת יותר או קצת פחות.
וממילא, מה יצא לי ומה יצא לכם - מזה שהשאלה נשארת שאלה, ובינתיים הקב"ה מעכב - רחמנא ליצלן, הי' לא תהי' - את הגאולה האמיתית והשלימה (אפילו ל)עוד רגע אחד!
ב. וכל הדברים הללו (גודל הענין דקידוש השם) אמורים - גם כשזה קורה עם יהודי בכלל, כידוע הסיפור בזה אודות ה"בית-יוסף":
על הבית-יוסף מסופר, שמלכתחילה הוא הי' במעלה ומדריגה גבוהה כל-כך, עד שהוא הי' ראוי ("ער האט פארדינט") שהקב"ה יזמן לו ענין של קידוש השם, כלומר, שמיתתו תהי' על קידוש שמו ית'. אלא שאח"כ ניטלה ממנו הזכות לכך, מצד מאורע וענין מסויים שהי' לא לפי מעמדו ומצבו של הבית יוסף, לפי מה שציפו ותבעו ממנו.
והנה, הפירוש בזה שניטלה ממנו הזכות הוא - לא שלא נשאר לו מה לעשות... שכן, ע"י שהוא האריך ימים ושנים טובות לאחר-מכן, הוא נעשה למורה הוראה לכל בני ישראל עד סוף כל הדורות! [ואף שישנם ג"כ הגהות הרמ"א, הרי זה נקרא בשם מפת הרמ"א, היינו, שזוהי אך ורק המפה ושעל גבי השולחן - השולחן-ערוך של הבית יוסף].
ומזה שאעפ"כ אומרים, שניטלה ממנו הזכות לקידוש השם - מובן, שגם זה שהוא האריך ימים ושנים טובות ונעשה מורה הוראה לכל ישראל עד סוף כל הדורות - אין זה מגיע ("קומט דאס ניט") לגודל הענין דקידוש השם!
ג. ועל אחת כמה וכמה - כאשר בהענין דקידוש השם מיתוסף עוד - שהמדובר הוא באם צעירה, שהותירה אחרי' ילדים קטנים, והילדים הקטנים עוד יתגעגעו לאמם במשך כמה וכמה שנים, לאריכות ימים ושנים טובות - באם יתעכב, ח"ו, הענין ד"הקיצו ורננו שוכני עפר", ועד שהם עוד יספרו לילדים שלהם ג"כ - אודות געגועיהם לאמם, אודות מעלותי', ואיך שלאחר-מכן הי' אצלה הענין דקידוש השם ברבים - שאזי השאלה האמורה היא ביתר שאת וביתר עוז!...
ומה יוצא מזה שישנה שאלה ללא מענה; בינתיים רואים איך שרחמנא ליצלן - הגאולה האמיתית והשלימה מתעכבת, ועובר עוד רגע ועוד רגע ועוד רגע, ועד שנמצאים כבר לאחרי הפרשה ד"וזאת התרומה אשר תקחו מאתם גו' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", וכבר נכנסנו אל הפרשה שלאחרי' - "ואתה תצוה את בני ישראל גו"', אשר, כפרשה זו מודגשת במיוחד האריכות ימים ושנים טובות שצריכה להיות לכאו"א מישראל, כמבואר בספרים, שדבריו של משה רבינו "מחני נא מספרך" (ענין של היפך החיים) נתקיימו בפרשתנו בכך - שזוהי הפרשה היחידה מאז לידת משה רבינו, שהשם "משה" לא הוזכר בה, אלא באופן ד"ואתה"!
וממילא מובן, שהקב"ה מוכרח (כביכול) לתת לכל יהודי, ולכל בני ישראל - אריכות ימים ושנים טובות!!
ומה שהקב"ה רוצה נחת-רוח ממסירת-נפש וכו', הרי מספיקה המסירת-נפש של יהודי הנמצא בגלות, והוא נמצא בגלות מתוך ידיעה שזהו המשך של 19 מאות שנה בגלות - ועדיין לא בא!!...
וכך עובר - עוד יום ועוד יום, עוד שבוע ועוד שבוע, ועוד רגע ועוד רגע, וכשאומרים "עד מתי ועד מתי" – אז מ'שרייט "עד מתי" און מ'זאגט "עד מתי" און מ'טראכט "עד מתי", וכו' וכו' - הנה מה שיוצא בפועל הוא, שמתווסף בפועל עוד ענין של קידוש השם בפשטות!!...
נלקחה עוד נשמה יהודית, ולא עוד, אלא, שהיא נלקחה מילדי', שבנוגע לאמא, הרי מסירת-נפש זו - שהיא מפקירה את ילדי', והיא מוסרת את חינוכם לאחרים - היא מסירת-נפש גדולה יותר מהמסירת-נפש שלה בעצמה – מסירת-נפש למעלה ממסירת-נפש!!!
ד. וכמדובר כמה פעמים, מה יצא מזה שנאמר עוד טענה ושוב טענה ("נאך א מאל א טענה און ווידער א מאל א טענה"), ועד שכבר לא יודעים - מה עוד אפשר לעשות:
ניסו כבר באופן של שמחה; ניסו כבר באופן של שמחה דשישים יום רצופים של אדר, ו"בריא מזלי"', וכו' וכו'; ניסו כבר בכל האופנים - ועדיין לא בא!...
עדיין אין את הגאולה האמיתית והשלימה בפשטות!!!...
ומה יצא מזה שאני אומר זאת עוד פעם ושוב ושוב ("נאך א מאל און ווידער א מאל"), ואח"כ יחזרו על כך, ויכתבו זאת – עדיין אין את הגאולה האמיתית והשלימה בפועל!!!...
ובמילא, איזו תועלת תצא מכל הטענות ומענות וכו', בה בשעה, שהקב"ה, כביכול...
- אין מה לדבר בנוגע להקב"ה, כי איננו זקוק למישהו שימליץ עליו המלצות, ושילמד עליו זכות, ("ער וועט זיך אליין איינקערן") הוא יסתדר בעצמו...
ויהי רצון, שה"הסתדרות" הראשונה תהי' ("אז דער ערשטער "איינקער" זאל זיין") - בביאת הגאולה תיכף ומיד ממש, וממילא נחסוך לשאול שאלות, ולהקשות קושיות, ונחסוך להגיע למסירת-נפש בפשטות - של יהודי בכלל, ועאכו"כ מסירת נפש של אמא לילדים חיים [ - שיאריכו ימים ושנים טובות], ועד שלא יודעים מתי היא תתראה איתם שוב, נשמה בגוף, וכמדובר כמה פעמים.
ה. ועוד, והוא העיקר, שאין להאריך בדברים אלו כמ"ש "על כן יהיו דבריך מעטים", כי "ברוב דברים גו'", יכול להיות איזה ענין שלא כדבעי, וממילא - מה יצא לי מזה, מה יצא לכם מזה, ומה יצא לכל הסביבה מזה.
ויהי רצון, שנחסוך את הדיבור בענינים אלו כיון שתיכף ומיד תהי' הגאולה האמיתית והשלימה, ו"הקיצו ורננו שוכני עפר", ומכיון שהצדיקים יקומו ראשונים בתחיית המתים כולל האשה שנהרגה על קידוש השם - היא תתראה עם ילדי' תיכף ומיד, ואזי היא תוכל להמשיך בחינוכם מתוך שמחה וטוב לבב, ויהי רצון - שזה יהי' תיכף ומיד ממש, ו"לא עיכבן אפילו כהרף עין".
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
