מערכת COL
|
יום כ"ט תשרי ה׳תשע״ח
19.10.2017
מפגש לא מתוכנן ביוניון-סקוויר • בנימין ליפקין
אתה לא מזהה אותי? תמה האיש ולא התקשה את תמיהתו כלפי הבחור שניצב מולו • הלה, לא התבלבל והציע לו את אשר ביקש ואף הרהיב עוז ולאט לאוזנו הצעה נוספת אך בלתי נמנעת • בנימין ליפקין מקדם בטור מיוחד את פני תלמידי התמימים ששבו בימים אלו מחצרות קודשנו עמוסי תוכן ורוויי רגש חסידי של התקשרות טהורה וחפה מכל רבב • מפגש לא מתוכנן
(צילום רקע: שימי קוטנר, COL)
בנימין ליפקין
Are you Jewish? במילים הללו, באקצנט משובש, פנה צעיר חינני עטור זיפי זקנקן, באחד מימי חול המועד סוכות, אל עובר אורח שנקלע מולו בלב הפועם של יוניון סקוור. אלו שלוש המילים שבהן מציידים את תלמידי התמימים, על מנת לברר את זהות העוברים והשבים שהם פונים אליהם בטרם יציעו להם להניח תפילין בימי שישי או לברך על ארבעת המינים בימי חג הסוכות.
הצעיר, 'תמים' בן עשרה שביטחון עצמי אינו נמנה עם התכונות החסרות לו, לא זיהה שום פרט בתווי פניו של ההלך הצועד מולו עם זוגתו ושני ילדיו, שנעצר על מקום עומדו בתדהמה.
כעת היה תורו של האיש, סמוק לחיים גם בעת שגרה, להאדים שבעתיים. קולו הנוטה לצרידות גם כשאינו מגביה אותו, נסדק עוד יותר כשהוא התבונן בצעיר שמולו, זיהה במבטא שלו את הצבריות המסתתרת ואמר בעברית נבוכה: אני שר בממשלה שלך. כעת הוא כבר היה בטוח שהצעיר הישראלי יתעשת מיד ויקרא בקול גדול: אה, השר אקוניס, איך לא שמתי לב. סליחה, סליחה. אבל הבחור לא באמת הכיר ולא ידע, הוא רק חייך חיוב רחב ואמר: באמת? סליחה שלא ידעתי. כאן היה תורו של אופיר אקוניס, שנבחר למקום ה-13 בפריימריז של הליכוד, להציג עצמו כמו נתקל בפני סלקטור קשוח במדינה שהשם ישראל טרם נהגה בגבולותיה. "אופיר אקוניס, שר המדע והטכנולוגיה".
השניים לחצו ידיים וה'תמים' לא התבלבל. "נו, אולי תיכנס לסוכה ותברך על ארבעת המינים". השר התרכך, אולי קצת התרגש, נכנס לסוכה, בירך על ארבעת המינים ונפרד לשלום מהנער שמולו לא לפני שזה לאט לו: כדאי לך להגיע לציוּן של הרבי, אתה רוצה את הכתובת? אקוניס שוב חייך. "האמת היא שזכיתי להיות שם ולהתפלל. לא בביקור הזה, כשאני פה עם האישה והילדים".
השר אקוניס באוהל הק' (ארכיון COL)
אדרבה, השיב הבחור בחב"דיות. תביא גם אותם. אני מקווה שאצליח, חייך השר ולחץ את ידו באיחולי חג שמח.
*
אלפי 'תמימים' שבו בימים האחרונים מחצרות קודשנו. הם שהו לילות וימים באוהל הקדוש, שירכו את רגליהם כשהם צועדים בלילות שבת ובבקרי יום השבת, ממנו ואליו, עד מקום הלינה המוסדר במרחק של לא פחות ממחצית השעה ממנו. הם רקדו אל תוך הלילה, עד שהאיר השחר, בשמחת בית השואבה. "די גאס זאל טאנצן" (שהרחוב ירקוד) כלשונו הקדושה של הרבי. הם פקדו בהמוניהם את בית חיינו, שקדושה אינה זזה ממנו, שקדו על לימוד התורה בחוברות הלימוד שהוכנו במיוחד עבורם והתרפקו על רגעים נעלים שהיו, בשנות האורה והטובה, החשמל, האור והחיות של המקום הקדוש הזה. הם נשאבו במשך שעות במראות קודש שתועדו בימים ההם בזמן הזה. הם רותקו להתוועדויות מאת טובי המשפיעים ועשו אוזניהם כאפרכסת לתכניות שונות ומאלפות שעליהם עמל עבורם ועד התמימים העולמי – הגוף הקדוש היוצק בעצם מהותו ובכל אחד מצעדיו תוכן לאמונת האומן כי לא עזב הרועה צאן מרעיתו.
אותי עצמי, ואני מאמין שכמוני רבים מיושבי הארץ, פוקדת הבוקר הזה (יום חמישי) תדהמה מסוג אחר. רק מחר הוא א' דראש חודש וחשוון? ואני כבר חש כמי ששדוף עמוקות בשגרת החולין על שלל מחויבויותיה עד כי חגי תשרי נראים לי כמו היו אשתקד ולא לפני שבוע. בעיניהם העייפות של ה'תמימים' שנפלטו ממטוסים שונים בימים האחרונים אל בית הנתיבות בואכה הביתה לימים אחדים עד תחילת זמן החורף של השבוע – נותר הזיק השמור, לא רק לתום של ימי הנעורים, אלא גם לקדושה האופפת את ימי החגים בטהרתם.
מה אכלתם שם כל הזמן, הם מחייכים למשמע שאלת האם. מה הפשט, אכלנו בחדר האוכל של הוועד. זה היה טעים, מבקשת האם לשמוע. טעים מאוד, הם כמעט מתפרצים בצחוק. מה הבאתם לנו, שואלים הילדים, האחים הקטנים שנותרו בארץ, מתגעגעים כל כך. אה כן, הם נזכרים. אבא ואמא הפצירו בהם לבל ישובו ארצה בלי לקנות משהו. מהמזוודה הם שולפים כמה אריזות של 'ליקריש' ו'לַפִי-טַפִי' שחנו במכולת בקרן הרחובות של יוניון וקינגסטון. הזאטוטים מתנפלים עליהם בשקיקה ואילו הם, האחים הגדולים, נפנים לחטוף כמה שעות של שינה.
מבחן מסכם בנגלה וחסידות של 'ועד התמימים העולמי' (צילום: שימי קוטנר, COL)
מדש הכיס הפנימי של חליפתם מבצבץ הקובץ התורן, אחד מני רבים, שהוועד עמל על הפקתו ובו עיינו ברגעים הבודדים שבהם לא נרדמו במהלך הטיסה חזור. מהתיק שלהם, ליד התפילין, נראית זרוקה מחברת עמוסת דברים שרשמו לעצמם בכתב יד צפוף תוך כדי התכניות השונות. ומשיגם ושיחם לא נשלפים תיאורים שלמים עם התחלה, אמצע וסוף (כמה קשה היה לי לשחזר עם מי מהם את האפיזודה המדויקת של השורות הפותחות) אלא קטעי אמירות, שברי חוויות, שכל כולן על טהרת ההתקשרות. בלתי לרבי לבדו.
*
מי מעמנו לא עצר מימיו בתחנת דלק, בין כנהג ובין כנוסע. אל אחד הפתחים המיועדים לכך נתחב צינור, המונה מצביע על הכמות ההולכת ונמסכת בקרביים של כלי הרכב, הנהג שולף את התשלום והרכב שוב מאיץ ונוסע. אם יש את נפשך לדעת כיצד נראית נפש מתודלקת, שקיבלה את האנרגיה, המזוקקת ביותר, הטהורה ביותר, החפה מכל זיק של גשמיות שאינה במקומה לשנה הבאה עלינו לטובה – פגוש את אחד התמימים שיפקדו השבת בהמוניהם את בתי הכנסת במקומות מגוריהם, יום לפני שיחבשו, בחדווה ובמרץ, את ספסלי הלימוד בהיכלי הישיבות.
חורף בריא, 'תמימים' יקרים. חילכם לאורייתא.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
