אחים יקרים: הניחו את 'מלחמות השוורים' בצד • הרב אלישיב קפלון
הרב אלישיב קפלון
בילדותי ראיתי באטלס שבבית תמונה, בעצם ציור, של מלחמת שוורים בספרד. תפקידם של כמה מהצופים הוא לדקור את השוורים בגבם ולפצוע אותם ובכך לגרום להם להיות פראיים בהרבה ממה שהם מטבע בריאתם.
התמונה עוררה בי אז חלחלה: סתם כך לפצוע בעל-חי לשם שעשוע. חייתיות אופיינית לרוב אומות העולם.
עברו למעלה מארבעים שנה מאז והתמונה שבה וצפה בזיכרוני הבוקר הזה, וזאת בשל ההכרה שמלחמת שוורים עשויה להתרחש לעתים גם בין בני אדם, ובאותה צורה: שני השוורים אינם כל-כך שונאים האחד את זולתו (ואולי אינם שונאים כלל), אך הצופים מהצד גורמים להם להילחם האחד בשני; כך גם להבדיל בבני-האדם, שלעיתים אין להם באמת שנאה אישית כל-כך איש על רעהו, ובשקט-בשקט היו יכולים למצוא שפה משותפת, אך יש את הצופים, ובהם כאלה שבשל קרבתם לכל צד – לוחשים על אוזניהם של הצדדים ומלבים את הששון והשמחה. אלה לא יתנו שהפשרה תימצא, כי אז המחלוקת לא תימשך... בקיצור, הצרה העיקרית היא מצד הצופים.
אך יש גם שלב מתקדם במחלוקת, שבו, לא רק שהמחלוקת בין בני האדם דומה למחלוקת השוורים, אלא שהמשל עצמו קם וחי לנגד עינינו.. הנה דברים מעניינים שנכתבו בפתגם היומי של "היום יום" לכ"ט תשרי (מחר!):[1]
אחד מאנשי מז'יבוז' היה במחלוקת עם אדם נוסף מתושבי מזיבוז'. פעם בהיותו בבית הכנסת של הבעש"ט – צעק ואמר, שהוא מוכן (מרוב כעס) אף 'לקרוע כדג' את אותו אדם!
הבעש"ט שמע את הדברים והורה לתלמידיו שיאחזו בידיהם איש את ידי רעהו ויעמדו לידו בעיניים עצומות.
הבעש"ט הניח את ידיו הקדושות על כתפי שני התלמידים שעמדו לצידו. לפתע החלו התלמידים לזעוק מרוב בהלה: הם 'ראו' איך שהאיש קורע את חברו כדג!
סיפור זה מוכיח בבירור, שמכל 'כח' (פעולה רוחנית, כמו מחשבה או רגש) יש תוצאה ממשית – או ב'לבוש'[2] חומרי[3], או (כמו בסיפור זה) בצורה רוחנית, שניתן לקלוט אותה רק ביכולות מופשטות ועדינות, למעלה מהרגיל.
עד כאן הציטוט.
יש גם לתמוה על כך ששני הצדדים מעוניינים בצופים רבים ככל האפשר, שעל ידם תיפול ההכרעה בין הצדדים; ראוי להזכיר כי 'דעת בעלי-בתים היפך דעת תורה' ולא זהו המגרש והאוהדים שיביאו לניצחון אחד מהצדדים; שני הצדדים מאמינים -בני -מאמינים בה' ובתורתו ובמשה שבדורנו, ובתוך לבם יודעים כי רק בדין תורה ניתן לקבוע את תחומו של כל אחד.
אתמול צפיתי בוידיאו של הרבי משמחת בית השואבה תשמ"א (ותודה לר' מני יוזביץ שגלגל אותו לפתחי). הריקודים יחד והשמחה גרמו לי לגעגוע פתאומי ולתובנה הכואבת: כמה יפה נראינו אז כשחב"ד עדיין הייתה אחת...
די!!
[1] מובא כאן בעיבוד מתוך "היום יום בעברית".
[2] תוצאה של 'כח' היא כביכול לבוש ל'כח' כיון שבתוך התוצאה (הפעולה החומרית) נמצא ה'כח', ואם-כן התוצאה כאילו משמשת 'לבוש' ל'כח'.
[3] אולי הכוונה לכך, שהרגש עשוי להביא את האדם לפעולה גשמית מסוימת; למשל, בסיפור זה – אם אותו אדם היה פוגע פיזית ברעהו בעקבות כעסו עליו.
מאפשרים לכם לקבל
