ביום מן הימים הגיע אל קדוש-ישראל, רבי ישראל מרוז'ין זצוק"ל, יהודי נשוא פנים. משנכנס אל חדר הרבי, אמר לו בערך כך: "ה' ברחמיו וברוב חסדיו זיכה אותי בכל טוב. יש לי בית נאה, אשה נאמנה, בנים שהולכים בדרכי התורה ועושרי הרי ידוע. חסר לי רק דבר אחד: אני רוצה לזכות ולראות את אליהו הנביא". התבונן בו הצדיק דקה ארוכה ולאחריה השיב לו: "כן, הדבר אפשרי. באזור הרי הקרפטים בעיירה פלונית, בשוליה, יש בקתה ובה חיים אם וילדיה שם תוכל לזכות ולראות את אליהו הנביא. עליך להיות שם בראש השנה ההולך ומתקרב".

פסע הגביר לאחוריו ובשמחה עצומה יצא את חדרו של רבי ישראל מרוז'ין. סמוך לראש השנה, שכר הגביר מרכבה גדולה ומילאה בכל טוב מזון, משקאות, מצעים וכיו"ב ויצא לדרך. כאשר הגיע לעיירה, איתר די בקלות את הבקתה וניגש נרגש לפיתחה. לאחר כמה דפיקות קלות על הדלת, שהיתה אוסף של שברי-קרשים מחוברים במסמרים חלודים, התייצבה מולו בעלת הבית ושאלה לבקשתו. "אני מבקש לשהות כאן בראש השנה", אמר.

פרצה האשה בצחוק והסבירה לו כי בקושי יש לה כמה פרוסות לחם עבורה ועבור ילדיה. הצביע האיש אל עבר המרכבה המלאה בדברי מאכל, משקה וכל-טוב הארץ. פתחה האשה לרווחה את דלת ביתה העלוב והזמינה את האיש להיכנס. כמובן שנעשה כל שנצטרך לשמור על גדרי הצניעות, ובראש השנה היה הגביר דרוך ומצפה לראות במו עיניו את אליהו הנביא. הוא התפלל בדבקות, שימח ככל יכולתו את בני הבית והיה להם למשיב-נפש.

במוצאי החג יצא חזרה לרוז'ין מאוכזב על שלא זכה לראות את אליהו הנביא. נכנס שוב אל הקודש פנימה וקבל בפני האדמו"ר כי עשה את כל הנדרש אבל את אליהו הנביא לא זכה לראות. "תיסע לשם ליום הכיפורים ואז תראה בוודאי את אליהו הנביא", הבטיח הרבי. החסיד לא התעצל. שוב שכר מרכבה עם סוסים אבירים, שוב מילא אותה באוכל כיד המלך ויצא לדרך. כאשר התקרב לבקתה שמע צעקות הבוקעות ממנה. היטה אוזנו לעבר הקולות ושמע את האם נוזפת בילדיה: "אתם מחר כן תצומו", והם צועקים: "לא נצום", וכך שוב ושוב: "תצומו", והילדים בשלהם: "לא נצום". שאלה האם: "למה שלא תצומו"? והילדים השיבו: "הרי כבר היום כמעט צמנו. אתמול כמעט וצמנו באין אוכל בבית, אז מה כי נצום מחר"? אמרה להם האם: "בואו ונתפלל כי נזכה שוב שיבוא אלינו אליהו הנביא כמו שבא אלינו ערב ראש השנה עם אוכל, שתיה ומצעים".

אין ספק שעמותת "פעמונים", שעומדת עתה בפני מגבית פורים ופסח, היא למאות משפחות בבחינת אליהו הנביא ממש והיא מנחילה בבתים רבים ישועות שלא יאומנו.

בשנה שעברה שוקמו על-ידה בכספכם ובכספי תורמים אחרים 827 משפחות. ואין מדובר בהלוואות של גמ"ח, אלא בשיקום ממש, מהמסד עד הטפחות והחייאת המשפחה הפגועה בכל עניין ודבר. המשבר הכלכלי האחרון שעבר על המדינה הותיר אחריו שברי-כלים ואתם בתרומת-ידכם איפשרתם ל"פעמונים" להשיב את החיוך לאותן 827 משפחות.

לראשי "פעמונים" הצדיקים האמיתיים, ר' יעקב יעקובוביץ, ר' יעקב פרידמן ואוריאל לדרברג, חוש מיוחד לבנות את מערך השיקום הייחודי לכל משפחה פגועה, ומי שמעיין בתיקים שבמשרדי "פעמונים" מתקשה לעיתים להאמין כי אכן אותן משפחות שבורות שפנו לעזרה יצאו מחושך לאור גדול. נוכח ריבוי העמותות בשנים האחרונות, אני זהיר מאוד בכתיבת המלצה כלשהי על מי מהן, אבל לא כן לגבי "פעמונים" שזכתה להמלצת כל רבני הציונות הדתית הרואים בה כתובת לכל עניין ודבר. כל תרומה הניתנת היא בחינה ייחודית של "אליהו הנביא" ממש, שהרי עוסקים כאן בישועות מופלאות וכל פעם שאני כותב על העמותה הזאת אני מתרגש מחדש.