מאת: מנדי זילברשטרום - COL

***

עד ליום הזה, החג 'שמחת-תורה' בחצרות קודשנו 770 בניו-יורק, היא חוויה יוצאת דופן ומיוחדת. אלפי חסידים מכל רחבי תבל - זקנים עם תמימים, ילדים לצד אברכים - רוקדים בצוותא, שעות על גבי שעות באולם בית הכנסת הגדול.

במשך שנים רבות זכו החסידים, להסתופף בצלו של הרבי בחג זה. שמחה רבה הייתה בהקפות, בריקודים, ובהתוועדויות.

לרגל שמחת תורה, שוחח COL עם שלושת האחים זילברשטרום - הרה"ח הרב טוביה מירושלים, הרה"ח הרב יוסף-יצחק מלוד והרה"ח הרב דוד מכפר חב"ד, ושמע מהם - על הזיכרון שלהם משמחת תורה אצל הרבי, וגם: על הרגע המיוחד שחוו בצלו של הרבי, ובו הם נזכרים מידי שנה מחדש.

***

ראשית. שתפו אותנו בזיכרונות מ'שמחת תורה' שלכם במחיצת הרבי.

הרב טוביה זילברשטרום - ירושלים:

"אני זוכר שבליל שמיני עצרת תשל"ח, אחר הקפה שמחה, רועשת וגועשת, הסתובב הרבי ונשען על הסטענדער וביקש לנוח על הכסא, כאשר הוא מעסה את לבו. הבין מי שצריך להבין, שהרבי קיבל התקף לב.

"הקהל הרב הוצא מבית הכנסת, שהיה מלא עד אפס מקום. אבל לא העזתי לצאת ויהי מה - כאן אני נמצא וכאן אשאר.

"עם תום התפילה וההקפות, ליויתי את הרבי שהיה חיוור כסיד, הולך לאיטו, אבל לא ויתר לעלות במדרגות הקשות לעלות בהם, כשבעצמו נושא את הסידור, ולא הסכים להעבירו הקדושות.

"כאשר היה לבד בחדרו, דקות שנידמו לנצח, הלבבות פועמות בשיא עוצמתם, והמעקב מחוץ לחדר, וכל השמועות שהלכו ובאו, היו רק במחשבה אחת, מה שלום רבינו אהובינו והרגשתו הטובה.

"לפתע נראה שוב הרבי יוצא לסוכתו, חיוור עוד יותר, וגם הרבנית, צועדת גם היא לסוכה. לא רציתי לצאת, כי ידעתי ברגע שאצא, שוב לא אכנס. חיכיתי, עד שהרבי יחזור מהסוכה לחדרו, מנופף בידו באיטיות לעברי - "ושמחת בחגיך". אותו לילה היה קשה - לרבי וכמובן לעדת החסידים ולכל ישראל.

"בליל שמחת תורה - כאשר נערכו ההקפות - רקדו ובכו. הרבי ביקש לרקוד ולשמוח, באמרו ששומע הניגונים ומוסיף לבריאותו.

"זכורני, כי כשהחלו במהלך ההקפות להגיע בשורות משמחות, על התקדמות טובה בחדר קדשו - שהרבי קם ממטתו, שהרבי הוריד רגליו ועוד... הסכרים נפרצו והחלו הרגלים מקפצות ומרוממות גם את המוח והלב, ושוב לא ניתן היה להפסיקם". 



הרב יוסף יצחק זילברשטרום - לוד:

"זכיתי להיות ברוך-השם כמה וכמה שנים בשמחת תורה במחיצתו של הרבי. השנה, היא שנה מיוחדת בה מלאו 40 שנה - מאז שמחת תורה - תשל"ח. אני הייתי בהקפות הידועות בהן הרבי לפתע לא חש בטוב. אני לא אאריך בפרטים של אותו החג, אך זכור לי שהרבי ביקש שימשיכו את השמחה העצומה ושזה יוסיף לבריאותו. ואכן, אנ"ש החסידים רקדו כל הלילה.

"הרבי שלח בכל שעה את מזכירו - הרה"ח ר' לייבל גרונר, לראות איך הקהל רוקד. ואני זוכר איך שר' לייבל הודיע בכל פעם מחדש לאחר שהוא עדכן את הרבי על שמחת החסידים - כי הרבי חש יותר בטוב וזה מוסיף לבריאות הרבי.

"זכינו באמת שהשמחה שלנו - שרקדו כל הלילה, הוסיפה והביאה להחלמתו של הרבי. את ההשלמה של שמחת 'ההקפות', הרבי השלים ב'כוס של ברכה' חג חנוכה תשל"ח, חודשיים לאחר 'התקף הלב'. הרגשנו שהרבי הרגיש, שהוא מפצה אותנו על אותו חג. ואכן התקיימה התוועדות גדולה ביום האחרון של חנוכה, להשלים את השמחה שהייתה חסרה באותה השנה".

הרב דוד זילברשטרום - כפר חב"ד:

"שמחת תורה, הוא היום שבו הרבי היה הכי קרוב לחסידים. אם זה כאשר הרבי ירד עם הספר תורה בידיו והלך לכיוון בימת ההקפות. הרבי לאורך כל הדרך חייך ובפנים שוחקות דיבר ובירך ברכות, כאשר חלקם, ניסים כפשוטו. הרבי העיר לאלו שלא ראו על פניהם את קו השמחה.

"אני זוכר את הרגע הזה - כאשר הרבי רוקד ביד אחת עם ספר תורה ושם את ידו השנייה הקדושה על גיסו - הרש"ג. פניו המאירות באור שמחה והוא רוקד ריקוד כזה, שכל מי שהיה נוכח וראה זאת, היה שר ושמח יחד עם הרבי בתחושת התרוממות ושמחה בלי הגבלות.

"בוא נעצור רגע, זה לא מחיאות כפיים, זה ריקוד. דער רבי טאנצט ומי שזכה לעמוד קרוב, הבחין שמעבר לשמחה הכללית, הרבי מעיר או מסמן או מדבר לאנשים מתוך שמחה פרטית ואישית. כשהרבי היה מניף את ידו לצד מסוים, ראית את 770 גועש - גלים גלים.

"תחשוב שהרבי מניף את ידו אליך, ומשמח אותך. מהי התגובה שלך?

"אני זוכר גם את הכניסה של הרבי בשמחת תורה בבוקר, כאשר בית-הכנסת לא היה מלא בעקבות השמחה והריקודים שרקדו עד אור הבוקר. אך מי שזכה להיות שם, זו הייתה שמחה רבה עם תנועות ידיים - 'געוואלדיגע' לכל עבר ממש... עוד הקפות.

"כל השמחה שהייתה במשך השנה ובמשך כל הסוכות לא דמתה ולא התקרבה לשמחה העצומה שחדרה עד מיצוי הנפש בשמחת תורה אצל הרבי. ובל נשכח - שזה היה אחרי 7ימים ללא שינה של שמחת בית השואבה.

"בל-נשכח, שמחת תורה הוא יום האושפיזין של הרבי. אם נעשה חשבון פשוט, זה היום שהיה לנו, החסידים - הכי הרבה רעבע. בליל שמח"ת - פארבריינגן ואח"כ תפילת מעריב ואח"כ הקפות. בבוקר - תפילות ואח"כ הקפות ואח"כ שוב פארבריינגען ואח"כ שעות כוס של ברכה. כך שיצא, שזה היום היחידי בשנה שזכינו להיות רוב שעות היממה עם הרבי".

מה היה הרגע המיוחד, שבכל שנה אתם נזכרים בו בשמחת תורה מחדש?

הרב טוביה זילברשטרום - ירושלים:

"באחד השנים, אחי - הרב יוסף יצחק שיחי', הגיע ל-770 לשנת ה'קבוצה' שלו. באותו חודש תשרי שהה בחצרות קודשנו גם אחינו - הרב בנימין-נחום שיחי', כך שיצא שהיינו 3 אחים יחד.

"לפני ההקפות, היו נוהגים למכור את הפסוקים של 'אתה הראית'. כשהחלו המכירות, הגבהתי את קולי והכרזתי: 'האחים זילברשטרום מירושלים קונים את הפסוק הראשון 'אתה הראית לדעת' לכבוד הרבי - תמורת ח"י דולר'. ברגעים אלו אני נזכר כל שנה מחדש".



הרב יוסף יצחק זילברשטרום - לוד:

"בשמחת תורה תש"נ, גיסו של הרבי - הרש"ג, כבר לא היה. הוא נפטר ב-תשמ"ט. אני זוכר שבהקפה של הרבי, בה הוא היה רוקד עם הרש"ג, הרבי החזיק את ספר-התורה ב-2 ידיו הקדושות, ונענע אותו לכל הכיוונים. אני עמדתי מאוד קרוב, במרכז 770 על-יד הרבי. ראיתי את המחזה הזה מקרוב.

"לאחר שסיימו את התפילה, הרבי יצא בדיוק מהיכן שאני עמדתי - ועבר בין הקהל. כשהרבי עבר מולי, הסתתרתי מאחורי כמה חסידים, כדי שהרבי לא יביט בי.

"לאחר שהרבי עבר בשביל את המקום בו עמדתי - הרמתי את ראשי. לפתע, הרבי הסתובב אליי - הביט בי בעיניו הקדושות והחודרות... ובתוך הניגונים והשירה החזקה - הוא סימן לי עם ידו הקדושה, כאות לעידוד האומר: 'גם אותך אני רואה'...".

הרב דוד זילברשטרום - כפר חב"ד:

"זכיתי להיות בתשרי מ"ב, מ"ד, מ"ה, מ"ז, מ"ח, מ"ט ונ"א. שמחת תורה תשמ"ח - היה אולי הכי שמח שאני זוכר. מידי שנה כשאומרים את הפסוק 'אתה הראית', אני נזכר בקולו הקדוש של הרבי זועק את הפסוק בכל כוחו. אוי כמה אני מתגעגע!".