מישאל אלמעלם

העדפה של ילד-כחלק מהזדהות השלכתית רגשית:

אחת התופעות המעניינות בחינוך ילדים הנה ההתמודדות עם העדפה בין ילדים הן בתוך הבית עם ילדינו והן בחוץ עם חניכינו.

ראשית אקדים ואומר: שנטייה והעדפה ספציפית, ממוקדת, זמנית וחולפת של ילד אחד על פני האחר הנה טבעית ומשקפת את היותנו בני אדם בעלי רגשות, עם נטיות והעדפות רגשיות אלו ואחרות הבאות לידי ביטוי בקרבה הרגשית  ליקירנו!  

ישנם מצבים בהם אנו חשים את הצורך לתת יחס קרוב ומועדף למי מבני ביתנו או תלמידנו כאשר עולה סיבה אשר דורשת יחס מועדף זה.

זה יכול להיות אירוע משמח או עצוב שדורש התייחסות מיוחדת, כך שברור ופשוט שאנו נדרשים בשעה זו ובזמנים אלו להפנות את כל תשומת לבנו לכך ולתת את מה שנדרש ליקירנו.

במאמר זה אתייחס להעדפה ונטייה קבועה ומתמשכת (למעלה מחצי שנה) לאחד מיקירנו המעורר בנו רגש פנימי עמוק הנוגע בנו, הגורם לנו לאהוב אותו, ולאהוב בו חלקים מסוימים הנוגעים בנו, ולאידך סלידה והתרחקות מילד המעורר בנו רגשות ותחושות שליליים.

משמעותה של נטייה זו בקרב בני אדם הנה: השלכה והעברה רגשית של חלקים פנימיים שבנו, המעוררים בנו חרדה מלחבור אליהם ולגלותם בנו, מה שמזמין הדחקה והכחשה של חלקים אלו על מנת להרחיקם מאתנו, להשליכם וליחסם ליקירנו כחלק מחוסר היכולת להכילם, עד הגעה למצב של הזדהות רגשית של יקירנו עם העברה והשלכה זו והפנמתה כחלק מאישיותם.

אסביר: בכל אחד ואחת מאתנו ישנם חלקים פנימיים בנפש המעוררים בנו רגשות שונים ואמביוולנטיים (מצב בו מתקיימים רגשות מנוגדים כלפי אדם או דבר מסוים).                                             

ישנם אנשים שחוו חוויות מיטיבות בתחומים מסוימים בחיים המעוררים בהם זיכרונות טובים או/ו רגשות חיובים, לעומת חוויות המעוררות בהם זיכרונות או/ו רגשות שליליים.

כאשר חוויות אלו פוגשות אותם במרחב החיים דרך מקרה מסוים שחוו או אדם מסוים שראו, הן מציפות מחדש את החוויות הנשכחות. מצב זה מזמין מיד את התגובה האוטומטית- של העברה והשלכה רגשית של החוויה הלא מוכלת נפשית ורגשית על הזולת.

בשלב מתקדם: יקירנו מזדהים עם ההשלכה והעברה הרגשית הזו שאנו לא יכולים להכילה, (כלומר: את כל הרגשות והתחושות האמביוולנטיות העולים בנו שאנו מייחסים ליקירנו), מה שעלול לגרור מצד יקירנו הזדהות וחבירה אל ההשלכה זו והפנמתה כחלק מאישיותם!

2

ובמילים אחרות: העדפה של ילד זה על פני ילד אחר לא קשורה בהכרח או בהכרח לא קשורה להתנהגות זו או אחרת של הילד עצמו, אלא למצבנו הנפשי רגשי ומה שמעוררים בנו מצבים אלו העולים וצפים בנו ומשתקפים ועוברים דרך ילדינו ובמה שמזמינים לנו החיים. מה שמזמין כאמור העברה והשלכה של תחושות ורגשות לא מוכלים אלו על יקירנו, ובסופו של יום גם הפנמת ההעברה וההשלכה וייחוסה לעצמם. 

* הערה: תופעת ההעברה וההשלכה שלנו על יקירנו הנה באופן לא מודע לחלוטין ואינה משקפת אישיות מורכבת ובעייתית, אלא זהו השתקפות של מצב נפשי קונקרטי! 


ההשלכה והמשמעות של נטייה והעדפה בייחס מפלה:

כאשר אנחנו נותנים יחס מועדף לאחד מיקירנו והפליה בייחס לילד אחר כתוצאה מהקושי שלנו להכיל מצב רגשי בו אנו משליכים באופן לא מודע את התחושות העולות בנו על יקירנו. אנו יוצרים מצב של הזדהות רגשית מצד יקירנו לתחושות ולתכנים המושלכים עליהם.

כלומר: אנו יוצרים מצב בו הילד החווה פעם אחר פעם ובאופן מתמשך את ההשלכה של היחס המועבר מאתנו אליו ,מפנים את ההעברה וההשלכה והופך אותה לחלק מאישיותו.

אנו יכולים לצפות מצב בו הילד אכן חושב שהוא מייצג את מה שחושבים עליו, את מה שאומרים לו, את התחושות העוברות אליו מאתנו!

הילד עשוי להפנים את התחושות ולהתחיל להתנהל בהתאם למה שהעברנו אליו, מה שמתורגם בדרך כלל להתנהגויות חריגות ומעוותות מצדו.

הדבר בא לידי ביטוי בתחושה שהוא ילד פחות חכם מאחרים, פחות מוצלח, פחות אהוב...

מה שעלול כאמור להוביל לדימוי עצמי שלילי, ערך נמוך, תסכול וזעם עצור שעלול להתפרץ באופנים שונים ומעוותים אצל הילד.

                    

אתן מספר דוגמאות להמחיש את התופעה:

* הסיבה הבסיסית והראשונה יכולה פשוט להיות דמיון בין ההורה לילד או בין המחנך לילד, הן דמיון פיזי (מראה) והן דמיון נפשי (תכונות אופי).

כאשר הורה או מחנך רואה ופוגש בילד חלקים מסוימים המזכירים לו את עצמו הוא בעצם רואה את הילד שבו דרך הילד.

אם כן: ישנם חלקים פיזיים או נפשיים שההורה או המחנך חש צורך להתקרב ולחבור אליהם, משום שהם מעוררים, משקפים ומזכירים לו את עצמו במקומות מיטיבים אליהם הוא חש שייכות, חשק ורצון לחבור, כך שהילד יגרום לו להעדיף אותו על פני ילד אחר. לעומת חלקים פיזיים או נפשיים בילד המציפים ומעוררים בהורה או במחנך זיכרונות וחוויות שליליים, הגורמים לו להתרחק ולסלוד מחלקים אלו, ובאופן טבעי מהילד ולהעדיף ילד אחר על פניו.

3

* דוגמא וסיבה נוספת: ילד עם תכונה ייחודית הנוגעת רגשית והקרובה ללבו של ההורה או המחנך, כמו: ילד חכם במיוחד, ילד עם לב טוב באופן ייחודי וכד' המעוררת בהורה או במחנך משיכה טבעית לתכונותיו של הילד, הגוררת העדפה לילד זה על פני אחר. או להיפך: תכונת אופי המעוררת בהורה או במחנך סלידה ורתיעה, מה ששוב מזמין העדפה של ילד אחד על פני האחר.

* דוגמא וסיבה נוספת: לפעמים מתוך תחושת הזדהות רגשית עם המצוקה של הילד המעוררת תחושות אשמה סובייקטיביות (האם אני הורה או מחנך מספיק טוב? ), מעדיף ההורה או המחנך את הילד עם הצרכים המיוחדים בתקווה להפוך אותו לבן טיפוחיו ובכך להסיר את תחושות האשם הסובייקטיביות העולות בו, מה שגורר העדפה של הילד עם הצרכים המיוחדים והזנחה של הילד הרגיל. או להיפך סלידה ורתיעה מהילד בעל הצרכים המיוחדים והעדפת הילד הרגיל.

* דוגמא וסיבה נוספת: הורה או מחנך שהילד בהתנהגותו ובהבעת אמון בו גורם לו לחוש הורה או מחנך מוצלח. הילד בהתנהגותו יוצר עבורם מרחב מאפשר בו הורה או המחנך חשים תגמול להשקעתם בו, מה שמזמין העדפה של הילד על פני אחרים. או להיפך ילד שבהתנהגותו מאתגר את ההורה או את המחנך ומערער את תחושת הביטחון ההורית או החינוכית ומעמידה במבחן. מה שמזמין התרחקות וסלידה מילד זה והעדפת אחרים על פניו.

מצבים אלו עלולים להוביל כאמור להפנמת הדימוי והתחושות העוברות אליו מהדמות המשמעותית אם זה ההורה או המחנך. מה שבסופו של יום עלול לפגוע כאמור בדימוי ובערך העצמי של הילד ולהשליך על התנהגויות שונות כחלק מהפנמת ההשלכות העוברות אליו.


ארבעת המינים מספרים לנו על נטיותינו והעדפותינו הטבעיות:

בארבעת המינים קיימת התכללות של כלל ישראל הנרמזים בכל אחד ואחד מארבעת המינים

האתרוג המשול ללב האדם: מעיד על מידותיו של האדם ומספר לנו על הייחודיות והעוצמה בעיקר סביב רגש הלב של אדם זה. ובעצם האתרוג גם מספר ומגלה לנו שלאדם זה העדפה ונטיית לב, לחבור לאנשים שעיקר אישיותם ואופיים הנו סביב הנהגת במידות טובות ברגש ובעצמת הלב. ולאידך על ריחוקו מאנשים בעלי מידות שליליות, המלווים ברגש ועוצמה לריקנות והוללות.   

הלולב המשול לעמוד השדרה: מעיד על יציבותו של האדם העומד לפנינו וחשיבותה בעיניו. הלולב גם מספר ומגלה לנו על העדפותיו ונטיותיו של אדם זה לאנשים בעלי יציבות נפשית בחייהם וחבירתו אליהם. ולאידך על ריחוקו מאנשים נטולי שדרה ויציבות בחייהם.

ההדס המשול לעיניים: מעיד על המבט, ההסתכלות וההתבוננות של האדם העומד לפנינו על מרחב ומציאות החיים, סדרי עדיפויות, טפל ועיקר וכו', ההדס מגלה ומספר לנו שהאדם העומד לפנינו יעדיף ויחבור לאנשים ששמים במרכז חייהם את ההתבוננות על מרחב החיים ובוחרים בחיים מתוך ראיה עמוקה ובעלת משמעות מלאת תוכן. ולאידך את ריחוקו מאנשים התרים אחרי לבבם ועיניהם ובוחרים מתוך קלות הדעת בחיי הבל וריקנות.


4

הערבה משולה לשפתיים: מעידה על אדם שמהותו ואישיותו הנה בבירור הדיבור והיוצא מפיו. אדם שיחשוב ויברור כל מילה לפני שהוא מחליט לדבר, אדם זה יעדיף ויתור אחרי אנשים שמקפידים על לשונם ושפתם ומעניקים חשיבות לדיבור היוצא מפיהם. ולאידך נוכל לראות את ריחוקו מאנשים שכל מה שעולה על שפתותיהם יוצא החוצה ללא בקרה פנימית והתבוננות.

המשל של ארבעת המינים לסוגי עובדי ה' המספרים לנו על נטיותינו והעדפותינו את עבודת ה' הייחודית לנו:

האתרוג:
בעל הריח והטעם המעיד על אנשים שעיקר עבודתם את ה' וייחודיותם בעבודה זו מתבטא הן בתורה-לימוד תיאורטי (שכל) והן במצוות קיום ועשיה בפועל ממש ( קבלת עול במידות טובות) שילוב מנצח ומשלים. מה שמספר ומגלה לנו שהאדם העומד לפנינו יעדיף ויחבור הן לאנשים המשלבים בעבודת ה' שלהם לימוד תורה- תיאוריה והן לאנשים שעיקר עבודתם הוא מעשה בפועל ממש- מצוות. ולאידך יתקשה להתחבר לאנשים המעדיפים לחבור לאנשים שעיקר עניינם ואישיותם הנה רק סביב תורה או רק סביב מצוות .

הלולב:
בעל הטעם אך ללא ריח, מעיד על אנשים שעיקר עבודת ה' שלהם הנה סביב תורה (שכל-תיאוריה) ופחות מצוות (קיום מעשי -מידות). מה שמספר ומגלה לנו שאדם זה יחבור ויעדיף אנשים החוברים ללומדי תורה-בעלי מוחין, תלמידי חכמים) ופחות לאנשים החוברים ושוהים במחיצתם של בעלי מצוות (דוגמת אנשים פשוטים ותמימים).

ההדס:
בעל הריח אך נטול הטעם מעיד על אנשים שעיקר עבודתם הנה סביב מצוות מעשיות ופחות לימוד תיאורטי. מה שמספר ומגלה לנו על העדפותיו ונטייתו של אדם זה לאנשים שעיקר עניינם הנו פועל-ממש, אך פחות לאנשים שעיקר עניינם הנו סביב הלימוד התיאורטי.

הערבה, נטולת טעם וריח
מעידה על אנשים שאין להם נטייה עקרונית והעדפה ספציפית לא לתורה- החלק התיאורטי ולא למצוות-החלק המעשי, הם מתנהלים במרחב בו לימוד התורה וקיום המצוות מתקיימים על ידם ללא נטייה והעדפה כל שהיא, אלא כי כך צריך לעשות וכך ציווה ה' ! מה שמספר ומגלה לנו שאנשים הללו יחברו ויעדיפו לשהות במרחב שאין בו העדפה ונטייה עיקרית לתורה או למצוות, אלא למרחב בו התורה והמצוות מתקיימים מצד עצמם כפי שניתנו על ידי ה' ללא שיקול זה או אחר!. ולאידך נראה אותם מתרחקים ממרחב בו יש שיקולים אישיים, העדפות ונטיות לב לתורה או למצוות.

ודווקא כאן באה התורה ומצווה על איחוד ארבעת המינים המבטאת מצד אחד הביטים שונים אך מאידך משלימים:
א.      איחוד המבטא מצב בו ישנם ארבעה מינים שונים בטבעם ונטייתם, אך הם חוברים יחד לכדי אגודה אחת.
ב.      כל אחד ואחד מארבעת המינים נשאר ייחודי וסובייקט בפני עצמו גם לאחר האיחוד.
ג.       משמעות הדברים הנה: שבכדי ליצור איחוד אנו זקוקים לטבעים ונטיות שונות.
ד.      האיחוד יוצר שלימות במרחב האפשרויות הנוצרות על ידי האיחוד.


5

כלים והדרכה מעשית:

אז בכדי להתמודד עם העדפות ונטיות טבעיות הנובעות כאמור מהעברה והשלכה על יקירנו באופן לא מודע כמובן, מה שגורר בסופו של יום כאמור להזדהות השלכתית רגשית של יקירנו נידרש למספר צעדים.

1.      נרמול התופעה: בכל פעם שאנו ניצבים בפני מצב של העדפה ונטייה של ילד זה על פני ילד אחר, נזכור ש: אנו בסופו של יום בני אדם, עם רגשות ונטיות לב שונות, כך שאך טבעי הדבר שלבנו נוטה רגשית ונפשית לילד זה או אחר. בטח כאשר מדובר במצב ייחודי הדורש התייחסות מיוחדת לילד זה או אחר.

2.      כשהנטייה מתקבעת בנפשנו ונמשכת לאורך זמן (למעלה מחצי שנה) נצטרך לבחון עם איש מקצוע מניין נובעות תחושות ורגשות לא מוכלים אלו, וכיצד ניתן לעבדם רגשית על מנת שלא נשליכם על הזולת, גם אם זה נעשה באופן לא מודע כאמור. 

3.      ברמה המעשית:
א.      נכון להקדיש זמן איכות לכל אחד ואחת מילדינו על מנת להכיר טוב יותר את התכונות הייחודיות לו/ה, ולחבור אליהם כל אחד ואחת ממקומו/ה.

ב.      נכון גם הזכיר לעצמינו מידי פעם מה אני אוהב בילד/ה זה/ו, איזו תכונה ייחודית לו/ה, אפשר לכתוב לעצמנו לפחות 3 מאפיינים ייחודיים לילד/ה זה/ו שעל ידי כך נפנים את הדמות הייחודית של ילד/ה זה/ו ונחבור אליו/ה ממקומם מבלי לחוש מצפון על כך שאנו מעדיפים תכונה זו או אחרת בילד זה או אחר, משום שכל אחד/ת מאופיין בייחודיות שלו ואין זה גורע מייחודיותו של האחר!

ג.       לאידך נדרשת מאתנו התבוננות ותשומת לב מיוחדת עם דגש, על מצבים בהם אנו חשים ומרגישים שעולים בנו תחושות של נטיית והעדפת יתר לאחד וסלידה וריחוק מהאחר. אז נעצור לרגע ונבחן עם עצמנו מה קרה לנו באותו רגע? או מה הרגשנו באותו רגע נתון שנטינו והעדפנו את זה על פני זה? איזו תחושה הציפה אותנו באותם רגעים? מה הזיכרון שעלה בנו באותם רגעים וגרם לנו להעדיף את האחד על פני האחר?  וננסה להבין את הקשר להשלכה שאנו עושים על יקירנו.

לבחינה מסוג זה יש משמעות ייחודית המאפשרת לנו לגעת בשורש הבעיה ולהבין מה קורה לנו ברגעים מסוימים ובמצבים בהם עולים בנו תחושות אלו ואחרות הגורמות לנו להעדיף את האחד על פני האחר, כחלק מאירועים בהם נפגשנו במהלך חיינו!

4.      כשם שבארבעת המינים אנו מוצאים טבעים ונטיות שונות, שמוצאים את איחודם לכדי אגודה אחת מחד אך שומרים על ייחודיותם מאידך, כך גם בקרב יקירנו חשוב שנמצא את הגשר המאחד בין שמירה על ייחודיותו של כל אחד ואחת מילדינו כסובייקט בפני עצמו נכיר בו וניתן לו את מקומו וכבודו הראוי לו, ויחד עם זאת ניצור מרחב משותף ומאפשר עבור כולם באיחוד המשפחה כשייחודיותו של כל אחד ואחת נשמרת במרחב המשפחתי, מבלי לפגוע במרחב האישי האחד של השני.

________

כותב השורות, ר' מישאל אלמלם.
פסיכותרפיסט מוסמך וחבר באגודה הישראלית הרב תחומית לפסיכותרפיה, אחראי על מערך הנשירה בצפון ירושלים חט"ב וחט"ע מטעם עיריית ירושלים, מנהל מכון להדרכת הורים ולטיפול בנוער בסיכון בירושלים, פסיכותרפיסט לטיפול בנוער עובר חוק למניעת פגיעות מיניות בהוסטל בירושלים, ומוסמך בטיפול בפוסט טראומה בייעוץ החינוכי ובחינוך המיוחד.