ביום טוב שני של סוכות לפני שלושים ואחת שנה, 'הפרטיזן' הרב זושא וילימובסקי נפטר בסוכת 770. הנה תיאור מרתק על הימים האחרונים ופטירתו הפתאומית: ערב חג הסוכות תשמ"ז:

זקני חסידים, רבנים, עסקנים והזוכים בגורל מרחבי העולם מצטופפים ליד חדרו של הרבי כדי לקבל את ארבעת המינים. יש שמקבלים רק לולב ויש שמקבלים גם הדסים וערבות. זקני וחשובי החסידים סיימו לקחת את ד' המינים, שנמסרו להם על-ידי המזכירים לפי רשימה מוכנה מראש בהוראת הרבי, והם עוברים ראשונים. לכל אחד הרבי אומר (בתירגום מאידיש): "שימשיכו כל ההמשכות לכל השנה".

הם עוברים באיטיות יחסית. ר' מענדל פוטרפס עובר, ואחריו מגיע ר' זושא ובידו לולב. החסידים שעמדו מסביב התפלאו לראות כיצד הרבי מישיר מבט קדימה ור' זושא עומד לשמאלו. ר' זושא ממשיך ללכת, והרבי לא אמר לו ולו מילה אחת. מיד אחריו ממשיכים לעבור זקני החסידים, ובעקבותיהם אחרים, ולכולם הרבי אומר את הנוסח הרגיל. ויהי לפלא.

ליל יום טוב שני של חג הסוכות.
חסידים רבים רוקדים ומפזזים בשמחת בית השואבה בצומת הרחובות קינגסטון ומונטגומרי בשכונת קראון הייטס, והפעם ר' זושא מאחר להגיע. בשעה מאוחרת הוא הופיע. עם הגיעו החל לעודד את השירה, אך שלא כדרכו החליט לעזוב מוקדם ולא להישאר עד סיום הריקודים לפנות בוקר. מי שהלך איתו היה ר' בן ציון ירוסלבסקי: "בא נלך, הוא אמר לי. אולי אתה עייף? שאלתי. הוא לא אמר מילה. הלכנו יחד והגענו עד צומת הרחובות קינגסטון ויוניון. הוא עצר שם ליד הדירה של סבא ר' משה ע"ה. הצעתי לו לעלות לחדרו לנוח. הוא התלבט ולבסוף אמר בהחלטיות "נלך ל-770". ליוויתי אותו עוד קצת. הוא נכנס פנימה, ואני הלכתי לדרכי".

לאחר זמן קצר יצא ר' זושא מ-770 ונכנס לסוכה שבחצר. לפתע חש לא טוב. כמה חסידים שהיו במקום הורידו ממנו את הסירטוק והמגבעת ועזרו לו לשכב על הספסל, אך ר' זושא קם מיד ולבש את הסירטוק, חבש את המגבעת סידר את לבושיו ושוב נשכב. כעבור כמה רגעים, לפי מראה פניו הנורא הבינו כל הסובבים כי כבר החזיר את נשמתו לבוראה.

היה זה בשעות הקטנות של הלילה, ועם זאת הידיעה המעציבה פשטה מיד בקראון הייטס כמו אש בשדה קוצים. החסידים התקשו להאמין כי מי שאך לפני שעה קלה עודד את השירה בשמחת בית השואבה, מי שאך לפני כמה ימים עודד את השירה בהתוועדות י"ג תשרי, מי שהיה עצם מעצמיו של תשרי ב-770 - הלך לעולמו לפתע. אין מילים לתאר את ההלם והעצבות שהיו מנת חלקם של בני משפחתו, ידידיו ומכריו שהם בעצם כלל חסידי חב"ד.

לאחר פטירתו הזכירו כמה חסידים את דבריו בעת התוועדות במוצאי יום כיפור שנערכה בזאל הקטן ב770. אחד מהנוכחים הזכיר את מעלתו של הרה"ח ר' שמריהו גוראריה, שנפטר שנתיים קודם לכן בליל כל נדרי, כאשר עמד קרוב מאוד לרבי בבית המדרש הגדול ב-770. ר' זושא הגיב: "אני לא מפונק כמוהו, אסתפק בחצר המלוכה".

ההלוויה יצאה מ-770 ביום ראשון דחול המועד (בחו"ל) י"ז תשרי. אלפים רבים התקבצו מול 770, וביכו את פטירתו של החסיד המסור לרבי ר' זושא הפרטיזן, ועל פי הוראת הרבי נטמן לא הרחק מהאוהל.
בין המלווים הייתה רעייתו פייגה שהגיעה באותה שנה ל'תשרי' ל770 כאמור על פי בקשתו. בימים הראשונים לאחר פטירתו, בתום כל תפילה הרבי עודד את השירה קודם כל למקום הקבוע בו ר' זושא עמד, כפי שנהג בתקופות בהם שהה הפרטיזן ב-770.
[ע"פ ספר הפרטיזן]