מערכת COL
|
יום ד' תשרי ה׳תשע״ח
24.09.2017
רב בוק'ע, תקיעות שופר שלא אשכח, וההשראה של הצייר החסידי
איך המתיקו את הדינים מאחורי מסך הברזל, צלילי שופר מלמעלה למטה, המניין המחתרתי של ר' בוקע בטשקנט, וההשראה של הצייר ר' הנדל ליברמן: פרק נוסף ומרתק על חיי החסידים מאחורי מסך הברזל, מאת ר' בצלאל שיף • סדרה בלעדית ב-COL. מרתק • הימים הנוראים במחתרת פרקים נוספים בסדרה הייחודית:שופרו של ר' לוי יצחק • חיי החסידים מאחורי מסך הברזלה"דאטשע" של החסידים סיפורה של תמונה כך חגגנו את חג הגאולה מאחורי מסך הברזל רשמים מהנסיעה להאדיטש בימים ההםכך נערכנו לחג הפסח במחתרת
חיי החסידים במחתרת. בעיגול: ר' יוסף ברוך (בוק'ע) ברדנשטיין
בצלאל שיף
ר' יוסף ברוך ברדנשטיין, או כמו שכינו אותו ר' בוקע, היה תלמיד חכם גדול וחסיד. כולם התפעלו מלמדנותו. לכל שאלה שהופנתה אליו הוא לא רק שענה מיד אלא אהב בו-ברגע לקחת מהמדף ספר מתאים ולהראות מקור לתשובתו.
רוב זמנו ר' בוקע שהה בביתו של רבה של טשקנט ר' שמריהו מרינובסקי, חסיד ליובאוויטש שלפני המלחמה היה רבה של העיר קרמנצ'וג. (אביו של המוהל המפורסם מכפר חב"ד, ר' חיים מרינובסקי ע"ה) היה לר' בוקע מניין משלו שהתאסף בביתו בחגים.
לכבוד שבת הוא נהג לאפות 12 חלות (כמו בשולחן הפנים שבבית המקדש). בכל יום הוא למד שבעה דפי גמרא, ועוד מנהגים עפ"י קבלה. כשבמשפחת קרוגליאק נולד בן בכור ר' בוקע טלפן אליהם וייעץ לאפות לפדיון הבן 84 חלות, "כך הוא המנהג החסידי הישן", אמר ולא יסף.
בראש השנה אחרי התפילה ר' בוקע עיכב אותנו. הוא העמיד על השלחן בקבוק וודקה והסביר שעל פי הקבלה היום דין קשה, ומחר דין רך, לכן וודאי שצריך לשתות "לחיים".
'המתקת הדינים' ברוסיה הסובייטית
במניין שלנו בינגי מחאלה ר' מענדל קליין לקח סיר, שפך לתוכו בקבוק וודקה, הוסיף צנצנת דבש ובישל 'משקה דבש'. והנה יש לך משקה לראש השנה – המר עם המתוק, ממתיקים הדינים.
האמא שלנו לא הרגישה טוב, והחלטנו ללכת להתפלל במניין של ר' בוקע שהיה לא הרחק מאיתנו. וידעתי עוד שבמניין זה בראש השנה תהיה ברית מילה. המוהל היה ר' אבנר לוייב. ר' אבנר הראה לי שבמשנה ברורה אורח חיים כתוב בפרוש באר היטב:
"שמעתי שהגאון מוהר"ר פייבוש מקראקא היה מל בר"ה ולא קנח פיו אחר המילה אלא בפה מלוכלך בדם מילה תקע בשופר".
יודעי דבר מספרים שכך נהגו במקרה כזה, ברוסיה, ובשנים מאוחרות יותר, גם בכפר חב"ד...
צלילי השופר של ר' אבנר היו לא מלמטה למעלה. אלא להיפך: מלאכים עזרו לו להוריד צלילים מן השמיים לארץ...
יצאתי לחצר כדי ללוות את ר' אבנר, אבל הוא רק נתן לי סימן בידו וביקש שאבוא אליו לאחר החג. למחרת ר' אבנר נתן לי מעטפה עבה עם הכסף כדי שאמסור אותה להורים הצעירים של התינוק.
כותב השורות, לצד האחים לבייב
התפללנו בחדר גדול בביתו של ר' בוקע. בשביל חדר כזה היה הרבה אנשים, 30–35, ועוד נשים הגיעו לשמוע שופר. התפללנו בריכוז. כולם היו מבינים שאנו מתפללים בבית מגורים. כאשר הגענו לתקיעות השופר, התקרב לבימה ר' יעקב. כל מה שידעתי עליו זה שהוא חסיד, יש לו בית מלאכה לתיקון בגדים ושהוא תלמיד חכם גדול. ר' יעקב התקרב לבימה, נמוך קומה, קסקט על ראשו. ר' בוקע אמר כמה מילים, איך יש להתנהג, שאסור לדבר.
ר' יעקב התעטף בטלית וכיסה את עצמו עד מותניו. והתחיל להגיד "מין המיצר". עם כל פסוק נוסף הוא הגביר את קולו. טליתו זזה מצד לצד. ראיתי שר' יעקב רעד כולו. את ידיו הרים מעלה מעלה. ידיו היו מכוסות בטלית, הוא כל הזמן סידר אותו, אך לפעמים שהיה שוכח לסדר את טליתו נראו ידיו – אצבעותיו היו ארוכות, משהו לא מהעולם הזה. הם עלו מעלה, הנה עוד רגע והוא יוריד לנו משמים מלכויות, זכרונות, שופרות.
"אם יש לך זמן..."
אגב זכרונות, התקיעות של ר' יעקב, מזכירות לי משהו:
פעם עמדנו פרופ' ירמיהו ברנובר ואני ב- 770 בניו יורק. ניגש אלינו מזכיר הרבי ר' יהודה לייב גרונר ואומר:
– פרופסור, הרבי ביקש, אם יש לך זמן כמובן, להכנס אליו.
מה ענה הפרופסור? הוא פקח את עיניו לרווחה...
כשר' יהודה-לייב גרונר הלך, פרופ' ברנובר לקח את ידי בידו ואמר בהתרגשות:
– נו, תראה איזה רבי יש לנו!...
באחת היחידויות הרבי ביקש מפרופ' ברנובר לכתוב ביוגרפיה של ר' מענדל פוטרפס. פרופסור ברנובר הכין טיוטא, והלך עם זה לר' מענדל, והוא רק צחק עליו...
אבל אחר כך כנראה הרבי אמר על כך לר' מענדל עצמו. ר' מענדל נפגש עם ברנובר, וברנובר התחיל לכתוב את הספר. היה די הרבה חומר, אני בעצמי ראיתי אותו. איפה החומר הזה? איך למצוא אותו? אינני יודע.
ההשראה בציוריו של ר' הנדל
הייתה לפרופ' ברנובר פגישה עם אחיו של ר' מענדל הצייר החב"די ר' הנדל ליברמן, והוא גם סיפר הרבה על משפחת פוטרפס.
פרופ' ברנובר היה אומר שליברמן סיפר לו שבכל ההתוועדויות של הרבי הוא יושב מאחורי הרבי. מה שהרבי אומר הוא שומע ומבין אך מעט. אבל הוא עוקב אחר הידיים של הרבי: איך הרבי מחזיק כוס, איך הוא לוקח מזונות, איך מראה בידיו להגיד "לחיים", איך מסובב מטפחת בזמן "מאמר", איך הוא באמצעות הידיים שואל שאלה, איך מחזיק את הידיות של הכיסא, איך מזיז ידיים בזמן ששרים שירים חסידיים.
"בתמונות שלי ידיים של חסידים גדולות, לא תואמות את גודל הגוף. בכל התמונות אני מצייר את הידיים של הרבי. ותמיד יש משהו חדש, מה שראיתי בפרברנגען".
ולמה אני מספר את כל זה? כשאני נזכר בידיים של ר' יעקב במניין של ר' בוקע בטשקנט, זה מזכיר לי את מבטו של הצייר ליברמן על הידיים של הרבי.
ביום השני של ראש השנה הלכתי כבר למניין שלנו בינגי מחאלה. לשתות 'משקה דבש' של ר' מענדל קליין...
----- המתקת הדינים...
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
