תשרי תשכ"ג
יומן תשרי תשכ"ג מבוסס בעיקר על: יומן ומכתבי הרה"ח טוביה בלוי, יומן הרה"ח יוסף הרטמן, יומן הרה"ח ישראל לוין, 'תורת מנחם'.

יום שישי, כ"ט אלול תשכ"ב, ערב ראש השנה

יום ערב ראש השנה בליובאוויטש הינו גדוש ביותר, ומפליאה העובדה כיצד יכולים אנשים להסתגל לקצב 'עבודה', הנדרש ליום זה.
הבוקר נפתח כנהוג באמירת הסליחות, והיום היא נערכה באולם החדש והמפואר למטה. היה קהל גדול, מהם אורחים רבים שבאו לימים הנוראים, ומהם שבאו לכל חדש תשרי.
מקום תפילתו של הרבי באולם למטה, הוא בפינה המזרחית־דרומית.
בסיום אמירת הסליחות ניגן הקהל את הניגון "רחמנא דעני" לפי קצב תנועותיו של הרבי שעודד את השירה.

אחר הסליחות התפלל הרבי את תפילת שחרית במניין של הישיבה בזאל למעלה. לקראת התרת נדרים שאחר התפילה הורגש קצת דוחק וצפיפות יתר. הרבי ניגש לפני מניין מזקני אנ"ש שישבו על ספסל סמוך ואמר את נוסח התרת הנדרים. כשסיים, אמר לזקנים המתירים: "יישר כוח", ולכל הקהל אמר: "כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה".

אחר כך נעמד בפתח חדרו ובחיבה קיבל מכל אחד ואחד את פדיונו האישי, כשמברך: "כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה". אתמול הודיעו מהמזכירות שמי שהביא פדיונות בשביל אחרים - שימסור אותם למזכירות.

כעבור משך זמן נכנסו 'ועד המסדר' וזקני אנ"ש, ומסרו לרבי פ"נ כללי (כל אחד מאלו הנמצאים פה חתם על הפ"נ וכן נתן סכום כסף כ'דמי פ"נ'). הרבי איחל בברכת שנה טובה ומתוקה, והמשיך בברכה בציינו שהשנה ראש השנה חל בשבת וקישר זאת לביאת המשיח.

לאחר שמוסרים את הפ"נ - נוסעים כולם אל ציון קודשו של כ"ק אדמו"ר זי"ע שבבית החיים היהודי 'מונטיפיורי' שבקווינס. הדרך המובילה מ־770 לציון הק' הייתה מלאה במוניות ורכבים הנוסעים לשם, וכן היו שני אוטובוסים עם בחורים שהצטרפו לשיירה.

בהמשך הגיע גם הרבי לאוהל. יצא מהמכונית נעול בנעלי גומי כחולות, ואחריו יצא הריל"ג ובידו שלוש חבילות גדולות של פ"נים שבאו מכל רחבי תבל. המקום שהרבי מתפלל באוהל הוא בצד מערב ממול למצבה הנמצאת במזרח. הרבי שהה באוהל כחמש שעות רצופות. בתחילה אמר את נוסח ה'מענה לשון', ואחר כך קרא את הפדיונות, קרעם לכמה חתיכות וזרקם אל הציון הקדוש (על פי הבולים, ניתן להבחין בין המכתבים שזרק בכאלו שבאו מארץ הקודש, וממקומות שונים בעולם).

נוסח המברק שהואיל הרבי לשלוח לאנ"ש בכל רחבי תבל לקראת ראש השנה, ה'תשכ"ג: "לשנה טובה תכתבו ותחתמו".


• • •

ליל א' דראש השנה

בתפילות החג השתתפו אלפי איש והדוחק ששרר בבית המדרש הענקי היה נוראי. החזן לתפילת ערבית של ליל ראש השנה היה ר' אברהם לידר.

אחר תפילת ערבית עבר הרבי בין החסידים העומדים משני צדדי המעבר, ופנה לכל אחד ואחד בברכת: "לשנה טובה תכתב ותחתם".

הסעודה עם הרבי, בדירתו של כ"ק אדמו"ר זי"ע, עברה כמעט לגמרי בדממה. במהלך הסעודה פנה הרבי אל הרב אליעזר הורביץ (בנו של הרב וכו' איצ'ה 'דער מתמיד') שהיסב על השולחן, ושאלו: "מדוע אינכם אוכלים? הרי בראש השנה חייבים לאכול לכל הדעות"...

ר' יונה שאל את הרב הנדל ממונטריאול - האם לברך בורא פרי העץ ושהחיינו על הרימון שאכלו בסוף הסעודה וקיבל מענה ממנו. ושאל הרבי את הרב הנדל כשחיוך נסוך על פניו הקדושות:
"נו, כיצד פסקתם?".


• • •

שבת קודש, א' דראש השנה

לתפילת שחרית ניגש כשליח ציבור הרב שניאור זלמן הלוי דוכמן.
מסביב למקומו של הרבי הונחו שולחנות היוצרים כעין ריבוע (בכדי שלא ידחפו למקומו), בתוכם פרוס שטיח כבד וסטנדר רחב ויפה, עליו מפה לבנה ונקייה שבסיומה ציצי זהב.

לתפילה לוקח הרבי מחזור גדול וישן וכן ספר תהלים גדול 'יהל אור'. על הסטנדר מונח שעון יד. כסאו יפה מאוד, מרופד בקטיפה אדומה, ובמשענת פיתוחי עץ רבים.

הרבי מדייק ומקפיד שהטלית תהיה בדיוק באמצע. מסדר את הציציות מלפניו ומאחוריו ומיישרם בידו. פעמים רבות אוחזם. עומד עד אחר שמונה עשרה.

בברכת כוהנים של תפילת שחרית לא עולים הכוהנים לדוכן, ובעת ששליח הציבור אומר את הברכה - מביט עליו הרבי.

בעת הוצאת ספר התורה נוצר מקום פנוי לכל האורך ממקום מושבו של הרבי עד ארון הקודש, בכדי שיוכל לראות את פתיחת הארון והוצאת ספר התורה. לקריאת התורה נדחקו הקהל אל הבימה, בכדי לשמוע ההפטרה מהרבי.

בעל הקורא היה - כרגיל - הרב מרדכי שוסטרמן. מעניין שעל הבימה נכח, מלבד הרבי, בעל הקורא, הגבאים ואלו שקראו להם לעלות לתורה, גם ר' ישראל לוין מכפר חב"ד שנדחק באדיבות הבעל קורא על הבימה... 

הרבי עלה למפטיר וקרא את ההפטרה בנועם, בעריבות ובבכיות פנימיות ועצומות מחרידות לב. כל מילה ומילה מהפטרת חנה הנשמעת מפיו - מרעידה את כל נימי הנפש ממש. מכיוון שהיום הוא שבת - לא היו תקיעות.

לתפילת מוסף ניגש כשליח ציבר ר' שמואל זלמנוב. לברכת כהנים של תפילת מוסף נעמדו כמאה כהנים, וכשסיימו אמר להם הרבי: "ישר כוח". כשהגיעו למילים "היום תאמצנו" התאימם החזן עם ניגונו של רלוי"צ, אביו של הרבי (לפנות ערב, כשפגש הרבי את החזן, אמר לו: "ישר כוח על הניגון של 'היום תאמצנו'").

בעת הסעודה פנה הרבי אל הרב משה דובער ריבקין ושאלו - בהיות שזכה להיות התוקע אצל כ"ק אדמו"ר זי"ע, ונצטווה ללמוד המאמר 'להבין עניין תקיעת שופר' שבסידור אדמו"ר הזקן - שמא שאל אצלו, מכיוון שהמאמר הוא פירוש על כוונת הבעל שם טוב (כפי שמופיע בתחילת המאמר), היכן מופיעות כוונות הבעל שם טוב לתקיעות?! הרבי אמר ש'כוונת המקווה מהבעל שם טוב' נדפסה בספר 'פרי הארץ' ועליהם מוסב הביאור שבסידור: "אך כוונת התקיעות לא מצאתי לעת עתה לא בדפוס ואף לא בכתב יד".

הרב שמואל לויטין העיר: "למי זה משנה? על בעל התוקע לדעת!", הרבי השיב שהבעל תוקע מוציא את השומעים ידי חובתם רק בשמיעת קול שופר, אך לכוון - צריך כל אחד בעצמו.
גם הערב, כחזן לתפילת ערבית ניגש הרב אברהם לידר. כמידי שנה הרבי קדיש לע''נ גיסו הרה''ח ר' מנחם מענדל הורנשטיין, וזוגתו הרבנית שיינא הי"ד. גם הרש"ג אמר קדיש.

• • •

יום ראשון, ב' דראש השנה

בכל תפילות היום אמר הרבי קדיש כנ"ל.
לתקיעת שופר התאסף קהל גדול יותר שרצה לשמוע את התקיעות מהרבי בעצמו, ולראות את הנהגותיו הקדושים. המקומות הקרובים לבימת התפילה נתפסו לפנות בוקר ואף מבעוד לילה, ואומנם קיבלו אלו שזכו לראות את הרבי בעת התקיעות את שכרם משלם - הנהגותיו של הרבי בעת התקיעות היו מפליאות, והייתה נראית בהן יפה התנהגות מכוונת על פי סודות התורה.

למפטיר עלה הרבי. בהגבהה והגלילה כובדו שניים מהאורחים על ידי הקונים.
הרבי קרא את ההפטרה ואחר כך התחיל להתכונן לתקיעת שופר - הרכין את ראשו על החבילות של הפדיונות שעמדו על הבימה, וכיסה את עצמו בטליתו. מתחת לטלית נשמעו בכיות ומנגינת דבקות קורעת לב.

אחר כך אמר הפסוקים וברכות של תקיעת שופר, ותקע. השופר היה קטן ושחור - שופרו של כ''ק אדמו''ר מהר''ש נ"ע. הרבי החזיקו בידיים קמוצות, באגרופו בידו הימנית, ושתי אצבעות ידו השמאלית הניח על פיו הק'.

בין תקיעה לתקיעה כיסה בטליתו את הפ"נים. פניו הקדושות היו להבות אש, ומראה נורא הוד. דממה... חרדת קודש נסוכה על הקהל. הלחץ והצפיפות קשים מנשוא, אי אפשר לתאר את המעמד הקדוש והנשגב של התקיעות.

אחר התפילה חזר ונשנה מחזה התינוקות המלווים את הרבי בכניסתו לחדרו. כעבור משך זמן נכנסה לחדרו הקדוש הרבנית חנה תחי', אמו של הרבי. כעבור מספר דקות יצאה, והרבי יצא ללוותה עד הפתח הראשי של 770, משם המשיך ללוותה במבטו עד שפנתה לרחוב הצדדי. בכל אותה עת עמדו מאות חסידים והסתכלו חליפות על הרבי ועל אמו ביראת כבוד - דוגמה מושלמת של כיבוד אם במלוא מובן המושג.

בעת סעודת יום טוב, שאל הרב משה דובער ריבקין - הרי מבואר בכמה מקומות בחסידות שבכל זמן עליה והסתלקות מתחתון לעליון אומרים "אנא בכח", ובסידור אדמו"ר הזקן מובא במפורש שאומרים אותו לפני תקיעת שופר שענינו הוא עליית המלכות, ואם כן, מדוע אין אנו נוהגים לומר "אנא בכח" לפני תקיעת שופר?

הרבי השיב שכמדומה וכבר נדפס מכ"ק אדמו"ר זי"ע שבאמירת "אנא בכח" צריכים לראות או לצייר במחשבה את השמות שהם הראשי תיבות אבל לא לאמרם.

הרב ריבקין סיפר שפעם הלך עם הרב גרונם לאוהל בליובאוויטש ואחד הנוכחים שם אמר שצריך לומר "אנא בכח", אך הרב גרונם צחק ואמר שזה שייך רק במקום העלאה... "אך לפועל", המשיך הרב ריבקין: "בספר 'מענה לשון' שנדפס על ידי קה"ת זה מופיע". הרבי אמר שאת ה'מענה לשון' הנהיג אדמו"ר האמצעי לומר על אוהל אדמו"ר הזקן. ברם, תוכנו היה גם לפני כן, ויש להניח שגם שם מופיע "אנא בכח"...

אחרי מנחה הסתדרו כאלף וחמש מאות חסידים בזוגות, מתכוננים להליכה בתהלוכה לגן הבוטני, מרחק של עשרים דקות הליכה, שם יאמרו את התשליך. סדר עמידת הקהל כך הוא: בראש צועד הרבי והמזכירים, מאחוריו הילדים, אחר כך אנ"ש מכפר חב"ד ואחריהם כל הקהל, בסדר מופתי. המחזה היה מאוד מרומם ונפלא.

השדרה של איסטרן פארקווי הייתה מלאה באנשים - אפילו גויים - שהגיעו להביט על תהלוכת החסידים בהדרת כבוד. דבר זה אין ביכולת הקולמוס לספר, ההרגש, ההתעוררות וההתפעלות. אמרו שקירוב כזה שהראה הרבי אל האורחים עוד לא ראו מעולם.

את התהלוכה יבטחו שוטרי ניו יורק. הם גם עצרו את התנועה עד שכל התהלוכה הארוכה עברה. כמידי שנה - צוות צעירי חב"ד השגיח על הסדר בזמן הצעידה, והוא אכן נשמר בצורה מופתית. ודאי ששם שמים התקדש בעיני הצופים הרבים.

העיתונות הבלתי יהודית וצלמיה הרבים עטו על המצעד המעניין [ואומנם למחרת זכתה התהלוכה לתיאור מפורט בעיתונים שונים].

קודם ראש השנה רצו מנהלי הגן למנוע את תהלוכת התשליך, באומרם שהמון העם רומס ומזיק את פרחי הגן, וגם שגן עירוני לא מיועד למטרה שכזו... אך לבסוף ביטלו את מחשבתם הסוררת ואפשרו את התהלוכה, כשבפארק ומחוצה לו הועמדו שוטרים רבים ששמרו על הסדר. בנוסף, העמידו חבלים וסגרו מקום במיוחד עבור הרבי ואנ"ש שבו ילכו, וכדי שהמון האנשים והנשים והטף שעמדו מסביב לראות פני קודשו - לא ידחפו את הרבי ח"ו.
גם החזרה מהפארק התנהלה בסדר מסודר ובצורה מתאימה.

• • •
אחר כך התקיימה ההתוועדות דראש השנה. הרבי נכנס לאולם בית הכנסת, והתיישב על מקומו כשרצינות נסוכה על פניו. נטל את ידיו הק', וגם הקהל נטלו את ידיהם (היות ואחר ההתוועדות עתיד הרבי לחלק כוס של ברכה).

תחילה הורה לנגן את הניגונים "אנעים זמירות", "צמאה לך נפשי" ו"אבינו מלכנו". אחר כך הורה לנגן ניגון שקודם למאמר, ואמר מאמר ד"ה "יבחר לנו את נחלתנו" - הפסוק מהתהלים אותו נוהגים לומר טרם התקיעות.

בשיחה שלאחר המאמר דיבר אודות כך שבראש השנה ישנם שני עניינים - עבודת התשובה וענינו העצמי. והסדר הוא שתחילה צריכה להיות עבודת ראש השנה שמצד עניינו העצמי ואחר כך עניין התשובה. כן ציין שכיוון שההשפעה הנמשכת בראש השנה היא מהעצמות - אין בה כל הגבלות של סדר השתלשלות ובוודאי שתהיה לטובה גם בגשמיות.

במהלך ההתוועדות הורה לנגן את הניגון "אני מאמין". כן הורה לנגן את ה'שלוש תנועות' להבעל שם טוב, המגיד ואדמו"ר הזקן; ניגון הצמח צדק; ניגון אדמו"ר המהר"ש; ניגון 'הבינוני' לאדמו"ר מוהריי"צ; ניגון 'ד' בבות' (בבא הרביעית - פעם אחת) אדמו"ר הזקן, ו'נְיֶה ז'וּרִיצִי חְלוֹפְּצִי'.

בסיום ההתוועדות בירכו ברכת המזון, ובסיומה החל הרבי לנגן "הושיעה את עמך".
לאחר מכן התפללו תפילת ערבית. הרבי עשה הבדלה, ואחר כך החלה חלוקת הכוס של ברכה. הסתדרו תורות ארוכים של אלפי אנשים, כל אחד קיבל מראש כוסית, והרבי עמד ונתן יין לכוסיתו של כל אחד מהנוכחים. היו כאלו שביקשו ברכות, והרבי ענה להם. הבחורים שרו כל הזמן הרבי עודד בידיו הקדושות או בראשו הקדוש, ושרו בחזקה יותר.
סך הכול נמשכה החלוקה כשעתיים והסתיימה בשעה 9:30. בסיומה איחל הרבי שהקב"ה יעזור שה'מתעשרת בסופה', שהחלה מיד אחר תקיעת שופר - תומשך בטוב הנראה והנגלה למטה מעשרה טפחים בבני חיי ומזוני רוויחי. וכשם שמראש השנה נכנסים מיד לשנה חדשה - שיכנסו בשמחה, ושיצאו מראש השנה בשמחה ובששון, ושיהיה [הרבי החל לנגן בעצמו -] 'כי בשמחה תצאו'".

יש לציין שבשני ימי ראש השנה נערכה על ידי צעירי אגודת חב"ד פעילות ענפה בדאגה לרומם את מצבם הרוחני של המוני ישראל. במסגרת פעילות זו אורגנה ביום הראשון של ראש השנה סדרה של עשרות רבות של נאומים לחיזוק היהדות בבתי הכנסת. זוגות נואמים מבין האברכים התפזרו בכל בתי הכנסת והשמיעו נאומים מבוססים ברובם על מכתבו הכללי של הרבי שהתפרסם לקראת ראש השנה.

בנוסף, ביום השני התפזרו עשרות צעירים לבתי רפואה ברחבי ניו יורק (בהם ישנם מספר גדול של בתי רפואה יהודיים, ואף בבתי הרפואה הכלליים נמצא מספר רב של חולים יהודיים), והוציאו את הרבים ידי חובתם במצוות תקיעת שופר.