מערכת COL
|
יום כ"ח אלול ה׳תשע״ז
19.09.2017
מה הבקשה הסודית שהרבי ביקש משז"ר?
בספר החדש: "הרב אשכנזי", נחשפת פרשייה מסעירה מראשית נשיאותו של הרבי ● בשנת תשי"ז, ביקר שז"ר ב-770, והרבי ביקשו כי ידאג לסיים את הפרשה. שז"ר אכן ביקש מהשופט גד פרומקין, כי ישוחח בעניין עם חתנו, פרקליט המדינה, קולין גילון. פרומקין מילא את הבקשה, וחתנו הציע, כי ר' משה אשכנזי יעזוב את הארץ למשך כמה שנים, תמורת השתקת הפרשה ● COL מתכבד לחשוף את הפרשייה מתוך הספר, בליווי מסמכים הנדפסים בו ● לסיפור המלא
בספר החדש: "הרב אשכנזי", נחשפת פרשייה מסעירה מראשית נשיאותו של הרבי. COL מתכבד לחשוף את הפרשייה מתוך הספר, בליווי מסמכים הנדפסים בו:
בימים הסמוכים לל"ג בעומר תשח"י, לקראת יום הולדתו החמש עשרה, הגיע הרב אשכנזי ל-770, בהוראתו הקדושה של הרבי. נסיעתו הנדירה לבית חיינו בגיל כה צעיר, נעוצה בפרשייה כואבת, המהווה חלק בלתי נפרד מתולדותיה של חסידות חב"ד בארץ הקודש.
להלן על קצה המזלג: מאן דהו המרה את פיהם של הרבי הריי"ץ וכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, ואף טען בפני הרשויות, כי מוסדות חב"ד עוברים על החוק. כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו התייחס למעשיו בחומרה רבה, שכמותה לא נראתה באיגרותיו הקדושות.
בחודש טבת תשי"ד, נעצרו עקב הלשנתו של הלה, סבו של הרב אשכנזי, הרה"ח ר' אליעזר קרסיק, אביו, הרה"ח ר' משה אשכנזי, ודודיו, הרה"ח ר' משה גוראריה והרה"ח ר' נתן אייכנשטיין ע"ה, במה שנודע כ"פרשיית ארבעת הרבנים".
בעת מעצרו של אביו, ביקשה הרבנית קרסיק מהרב אשכנזי - ששב באותה עת מבית הכנסת - כי ייטול ספר מסוים (היה זה גמרא או טור) וילך ללמוד, שכן הגיעו אורחים הביתה. הוא מילא את ההוראה בתמימות, ובכך הציל את החבורה כולה, משום שבספר זה הייתה שמורה כל הניירת של פעילותם.
הרב אשכנזי סיפר, כי החסידים בתל-אביב חששו מהצנזורה, ודיווחו לרבי על המעצר בדרך מקורית. הם כתבו איגרת ברכה אל הרה"ח ר' שניאור זלמן גוראריה ע"ה, לרגל בר המצווה של בנו, ייבדל לחיים טובים, הרה"ח ר' יצחק מאיר, ובחתימותיהם לא ציינו את שמותיהם של העצורים.
הרב גוראריה הבין את הרמז, ומסר זאת לרה"ח ר' מאיר אשכנזי, שדיווח על כך לרבי, בתום אחת התפילות. הרבי צפה ברוח קודשו, כי הרב משה אשכנזי ייטול את האשמה על עצמו. בהתאם לכך, כאשר ציין הרב מאיר אשכנזי את שמותיהם של שלושה מהעצורים, הרגיעוֹ הרבי, בהניעו את ידו הקדושה לאות ביטול, אולם כשציין את שמו של בנו, ר' משה, הגיב הרבי: "שיהיה בחסד וברחמים".
חוקרי המשטרה לחצו על ר' משה כי יספר אודות המעורבים בפרשה, אך הוא התעקש ליטול את האשמה על עצמו. בעקבות זאת, נאלץ לבחור בין חצי שנת מאסר לבין תשלום שבע מאות וחמישים לירות. בהיעדר הסכום ברשותו, בחר במאסר, אך דודו, ר' יהושע אשכנזי ע"ה, נחלץ לעזרתו ושילם את הכסף.
בד בבד, בשנת תשי"ז, ביקר חבר הכנסת שניאור זלמן שז"ר ע"ה ב-770, והרבי ביקשו כי ידאג לסיים את הפרשה. שז"ר אכן ביקש מהשופט גד פרומקין ע"ה, שהיה ידיד חב"ד, כי ישוחח בעניין עם חתנו, פרקליט המדינה, קולין גילון ע"ה. פרומקין מילא את הבקשה, וחתנו הציע, כי ר' משה אשכנזי יעזוב את הארץ למשך כמה שנים, תמורת השתקת הפרשה.
העִסקה יצאה לפועל, ור' משה בחר להגר עם משפחתו לברזיל, שכן בה התגורר גיסו, הרה"ח ר' צבי הירש חיטריק ע"ה, בשליחותו של הרבי. ר' משה יצא מהארץ בב' אייר תשח"י עם רעייתו וארבעה מילדיו, כאשר בנו בכורו, הלוא הוא הרב אשכנזי, נסע מעט אחריהם, מארץ ישראל ל-770.
"הרבי, ברוח קודשו המופלאה", הסביר ר' משה, "ביקש למנוע מראש את סִבלי הצפוי, שהוביל להגירתי לברזיל, ולכן ציווני קודם לכן, בשנת תשי"ב, למצוא פרנסה באמריקה ולהתגורר בה". אולם, מסיבות שלא היו תלויות בר' משה, לא מומשה הוראה זו.
בימים הסמוכים לל"ג בעומר תשח"י, לקראת יום הולדתו החמש עשרה, הגיע הרב אשכנזי ל-770, בהוראתו הקדושה של הרבי. נסיעתו הנדירה לבית חיינו בגיל כה צעיר, נעוצה בפרשייה כואבת, המהווה חלק בלתי נפרד מתולדותיה של חסידות חב"ד בארץ הקודש.
להלן על קצה המזלג: מאן דהו המרה את פיהם של הרבי הריי"ץ וכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, ואף טען בפני הרשויות, כי מוסדות חב"ד עוברים על החוק. כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו התייחס למעשיו בחומרה רבה, שכמותה לא נראתה באיגרותיו הקדושות.
בחודש טבת תשי"ד, נעצרו עקב הלשנתו של הלה, סבו של הרב אשכנזי, הרה"ח ר' אליעזר קרסיק, אביו, הרה"ח ר' משה אשכנזי, ודודיו, הרה"ח ר' משה גוראריה והרה"ח ר' נתן אייכנשטיין ע"ה, במה שנודע כ"פרשיית ארבעת הרבנים".
בעת מעצרו של אביו, ביקשה הרבנית קרסיק מהרב אשכנזי - ששב באותה עת מבית הכנסת - כי ייטול ספר מסוים (היה זה גמרא או טור) וילך ללמוד, שכן הגיעו אורחים הביתה. הוא מילא את ההוראה בתמימות, ובכך הציל את החבורה כולה, משום שבספר זה הייתה שמורה כל הניירת של פעילותם.
הרב אשכנזי סיפר, כי החסידים בתל-אביב חששו מהצנזורה, ודיווחו לרבי על המעצר בדרך מקורית. הם כתבו איגרת ברכה אל הרה"ח ר' שניאור זלמן גוראריה ע"ה, לרגל בר המצווה של בנו, ייבדל לחיים טובים, הרה"ח ר' יצחק מאיר, ובחתימותיהם לא ציינו את שמותיהם של העצורים.
הרב גוראריה הבין את הרמז, ומסר זאת לרה"ח ר' מאיר אשכנזי, שדיווח על כך לרבי, בתום אחת התפילות. הרבי צפה ברוח קודשו, כי הרב משה אשכנזי ייטול את האשמה על עצמו. בהתאם לכך, כאשר ציין הרב מאיר אשכנזי את שמותיהם של שלושה מהעצורים, הרגיעוֹ הרבי, בהניעו את ידו הקדושה לאות ביטול, אולם כשציין את שמו של בנו, ר' משה, הגיב הרבי: "שיהיה בחסד וברחמים".
חוקרי המשטרה לחצו על ר' משה כי יספר אודות המעורבים בפרשה, אך הוא התעקש ליטול את האשמה על עצמו. בעקבות זאת, נאלץ לבחור בין חצי שנת מאסר לבין תשלום שבע מאות וחמישים לירות. בהיעדר הסכום ברשותו, בחר במאסר, אך דודו, ר' יהושע אשכנזי ע"ה, נחלץ לעזרתו ושילם את הכסף.
בד בבד, בשנת תשי"ז, ביקר חבר הכנסת שניאור זלמן שז"ר ע"ה ב-770, והרבי ביקשו כי ידאג לסיים את הפרשה. שז"ר אכן ביקש מהשופט גד פרומקין ע"ה, שהיה ידיד חב"ד, כי ישוחח בעניין עם חתנו, פרקליט המדינה, קולין גילון ע"ה. פרומקין מילא את הבקשה, וחתנו הציע, כי ר' משה אשכנזי יעזוב את הארץ למשך כמה שנים, תמורת השתקת הפרשה.
העִסקה יצאה לפועל, ור' משה בחר להגר עם משפחתו לברזיל, שכן בה התגורר גיסו, הרה"ח ר' צבי הירש חיטריק ע"ה, בשליחותו של הרבי. ר' משה יצא מהארץ בב' אייר תשח"י עם רעייתו וארבעה מילדיו, כאשר בנו בכורו, הלוא הוא הרב אשכנזי, נסע מעט אחריהם, מארץ ישראל ל-770.
"הרבי, ברוח קודשו המופלאה", הסביר ר' משה, "ביקש למנוע מראש את סִבלי הצפוי, שהוביל להגירתי לברזיל, ולכן ציווני קודם לכן, בשנת תשי"ב, למצוא פרנסה באמריקה ולהתגורר בה". אולם, מסיבות שלא היו תלויות בר' משה, לא מומשה הוראה זו.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
