מישאל אלמעלם

                                                                                                                                            כיצד נחנך את ילדינו למנהיגות, הצורך בשליטה והקשר למנהיגות בקרב ילדים, מתבגרים ומבוגרים במרחב האישי (עם בני ביתי פנימה) ובמרחב הבין אישי (עם החברים בחוץ)

מנהיגות:

הינה יכולתו של אדם או קבוצת אנשים להוביל אנשים אחרים אל עבר מטרה משותפת במינימום סמכות. פעולה מנהיגותית, מתקשרת בצורה ישירה להשפעה וליצירת שינוי ועל כן קשורה בטבורה ליכולת להשפיע על מוטיבציה של אנשים.

סמכות:

סמכות הנה יכולת של אדם או ארגון, להכפיף דפוסי התנהגות מסוימים על אדם אחר. סמכות נחשבת לאחד מיסודות החברה האנושית, ונתפסת כ-כזו המבטלת שיתופי פעולה מתוך רצון והסכמה. אימוץ דפוסי פעולה כתוצאה מסמכות מכונה ציות, והסמכות כמושג עונה להגדרה הרחבה הרווחת כיום למה היא מנהיגות (ויקיפדיה).

הצורך במנהיגות:

מנהיגות הנה אחת הדרכים בה אנו נותנים ביטוי לייחודיותנו.

האופן בו באה לידי ביטוי ייחודיותנו דרך המנהיגות הנה בתחושת המסוגלות שלנו להיות משמעותיים לא רק במרחב האישי אלא גם במרחב הבין אישי.

המשמעות הסובייקטיבית של המנהיגות הנה הצורך בשליטה הבסיסי של כל אחד ואחת כדרך ואורח חיים בריא וטבעי, העוברת בין היתר דרך המנהיגות.

צורך בשליטה:

הינו צורך בריא ובסיסי של כל אדם באשר הוא לתחושת בטחון ומוגנות במרחב החיים ובמה שהם מזמינים עבורנו, כאשר אנו שולטים על מה שנעשה אתנו ולנו במרחב החיים אנו חשים בטוחים ומוגנים.

באופן כללי ישנם שני ביטויים מרכזיים בצורך בשליטה:

צורך בשליטה עצמית במרחב האישי: הנו ביטוי תוך אישי של האדם לצורך בשליטה עצמית, המבטא את האישיות של הפרט החש בטוח ומוגן בעיקר דרך המרחב האישי, הוא חש בטוח ומוגן כאשר מרחב החיים האישי שלו חזק ויציב, הבא לידי ביטוי לפי מבנה ועיצוב האישיות  של כל אחד ואחת בעיקר בשנות ילדותו והשפעתו על הפרט כפי שהוא עיצב ובנה את אישיותו לאורך השנים.

צורך בשליטה במרחב הבין אישי: הנו ביטוי בין אישי לצורך התוך אישי של האדם לחוש בטוח ומוגן במרחב החיים דרך הזולת, צורך זה מגלה את מבנה האישיות של הפרט המספר לנו על צורך רחב יותר בכדי לחוש בטוח ומוגן, הוא זקוק לרשת ביטחון חזקה ויציבה יותר הנמצאת עבורו במרחב הבין אישי. צורך זה מושפע כאמור ממבנה ועיצוב האישיות בעיקר בשנות הילדות והשפעתו על הפרט כפי שהוא עיצב ובנה את אישיותו לאורך השנים.

אין באחד מאפיוני הצורך בשליטה בכדי ללמד על יתרון או חסרון של מאן דהוא מאופני השליטה הנ"ל, זהו בסך הכל מדד המגלה ומספר לנו על אופי אישיות הפרט, כיצד ואיך האדם מעניק לעצמו רשת בטחון במרחב החיים.

2.

אפיוני אישיות בצורך בשליטה:

לצורך בשליטה פנים שונות כאמור, אמנם ישנם שני אפיונים מרכזיים לצורך זה הבא לידי ביטוי בהבדל שבין מנהיגות לסמכות.

ההבדל המהותי שבין מנהיגות לסמכות הנו משמעות הצורך בשליטה של הפרט על הכלל!

כלומר: ממה נובע הצורך הראשוני של הפרט להיות מנהיג על האחר? כאשר נוכל לברר פרט זה, נבין יותר את הצורך בשליטה של הפרט.

כאשר הצורך בשליטה מושתת על הצורך שלי לחוש בטוח במרחב האישי, קרוב לוודאי שאפיוני המנהיגות שלי יהיו של מנהיג מאשר דמות סמכות.

זאת משום: שהביטחון שלי נבנה ומושתת על הערך העצמי אותו בניתי בעיצוב האישיות. אדם כזה לא זקוק לסמכות בכדי לשלוט על האחר, הביטחון הקיומי שלו נובע מתוכו-מעצמו, מה שמשליך ממילא על האופי בו הוא מנהיג את הזולת, ללא צורך בסמכות כופה!

אמנם כאשר הצורך בשליטה מושתת על הצורך שלי לחוש בטוח במרחב הבין אישי, עלולה להיות לכך השלכה על אופי המנהיגות שלי, האם זה יהיה באופן של מנהיג או דמות סמכות. 
זאת משום: שהביטחון הקיומי שלי מושתת ונבנה מהמרחב הבין אישי, מה שעלול להיפגע כאשר המרחב הבין אישי לא מאיר לי פנים, או לא תומך בי! מה שעלול להוביל לניסיון לשלוט על הזולת בסמכות וכפיה.

מנהיג או דמות סמכות? תלוי בעיקר סביב אופי החינוך בשנות הילדות המוקדמות!

האופי של הצורך בשליטה בא לידי ביטוי בעיקר על פי מהות אישיותנו והתפתחותה בשנות הילדות המוקדמות והחינוך אותו ינקנו.

כלומר: על פי התפיסה לפיה הצורך בשליטה מהווה בסיס קיומי בריא לכל אחד ואחת מאתנו באשר לתחושת הביטחון הקיומי שלנו בעולם, ואופי הצורך בשליטה מספר לנו על אישיותנו נוכל להתוודע אל הגורמים שהובילו ועיצבו את האפיונים של הצורך בשליטה בחיינו אלו שעיצבו את שנות ילדותנו, הסביבה אליה נולדנו וגדלנו ועל פיה התפתחה והתעצבה אישיותנו.

סביבה מאפשרת לעומת סביבה כופה:

ישנם ילדים שגדלו לסביבה מאפשרת תומכת ומעצימה המעניקה להם בסיס בטחון קיומי הנשען על אמון בעולם, תחושת שייכות, תחושת ערך ודימוי עצמי חיוביים ועוד...

מה שמשליך על התנהלותם בעולם באופן שבו המקום שלי לא זקוק לאישור קיומי מאף אחד, הם חשים שלמים עם מי שהם ומה שהם...

כך שאך טבעי הדבר שהימצאותם בקרב סביבתם ובעיקר בני גילם הופכת לחוויה מאפשרת המזמינה הנאה בשהות לצדם, נעימות בקבלת דעותיהם או סמכותם...

לעומתם ילדים שגדלו בסביבה נוקשה, תובענית, לא מפרגנת או מעצימה, לפעמים אף דוחה, מפתחים באופן טבעי אך לא מודע חוסר אמון בעולם, חווית חוסר שייכות, תחושת דחיה, ערך ודימוי עצמי  נמוכים...

מה שמזמין התנהלות של מנהיג כופה ובעל סמכות לא מאפשרת במרחב החברתי.        הדבר בא לידי ביטוי בהשלטת מרות וסמכות באופן בוטה ותוקפני, מה שיוצר ריחוק ופחד בשהייה לצד ובקרב ילדים ומתבגרים אלו.

3.

השלכות הסביבה ההתפתחותית על חיי הילד והמתבגר:

מה שמשליך על האופן בו הם מנסים להשיג שליטה בדרכים לא שגרתיות ואף מעוותות כמו: ביטול דעותיו ורמיסת כבודו של הזולת כאמצעי לשלוט בו,  הצורך בנראות הבאה לידי ביטוי בתחושת עליונות על הזולת, מלחמה בלתי מתפשרת על מעמד חברתי כשכל האמצעים כשרים לכך...

מאפיינים אלו מבטאים צורך נרקיסיסטי בלתי פתור כתוצאה מחוסר נראות בילדות הבאה לידי ביטוי ב:
1. חוסר שיקוף למעשיו והתנהגותו של הילד הזקוק לאישור קיומי על מי שהוא ומה שהוא כדי לפתח זהות בריאה ויציבה.

2.דבלואציה לעומת אידאליזציה =הנמכה לעומת העצמה והאדרה.

אם באופן פאסיבי כדוגמת חוסר ביטוי להצלחותיו של הילד,  או חוסר מתן ביטוי ייחודי לסובייקטיביות והאינדיבידואליות של הילד.

ואם  באופן אקטיבי על ידי השטחת הצלחותיו של הילד הבא לידי ביטוי בחוסר הערכה וקבלת הצלחותיו בשאט נפש מבלי לתת להן ביטוי ייחודי העונה לצרוך הנפשי של הילד.

התפתחויות אישיותיות אלו יש בהם בכדי לבטא את השונות הקיצונית  בדרך להשגת שליטה שכאמור הנו צורך בסיסי ובריא, רק שלפעמים הוא מתעוות כאשר המרחב הילדותי נפגע מסביבה שפגעה באמון, בערך העצמי, בחוסר נראות של הילד על ידי חוסר שיקוף והאדרה.

כך שכאשר אנו עדים לתופעת המנהיגים  ושל "אלו שנועדו לשלוט" , אנו חייבים לתת את הדעת לצורך בשליטה של כולנו כדרך חיים בריא הנועד להגן עלינו ולתת ביטוי למי שאנו ומה שאנו ומאידך  לדעת להבדיל  ולהבין את משמעות הצורך בשליטה בין אלה המנסים: להנהיג=לשלוט בכח הזרוע, לבין אלה שמנהיגותם= שליטתם באה לידי ביטוי באופן בריא.

רק כאשר נבין מה עומד מאחורי הצורך בשליטה הבא לידי ביטוי באופנים שונים נוכל לכוון ולנווט את הצורך הזה למקומות בריאים ומאפשרים הן לשולט והן לנשלט.

שליטה על הזולת המתבססת על שליטה עצמית עשויה להוביל להעצמה אישית ובין אישית,  הן של השולט והן של הנשלט. אך שליטה על הזולת המבוססת על ביטול הזולת מובילה להרס עצמי והרס הזולת...

כלומר: אני יכול להנהיג אנשים מתוך שליטה המתבססת על שליטה עצמית ולהוביל תהליך עוצמתי ולתרום לעצמי ולסביבה, בתנאי  שהשליטה העצמית קודמת לשליטה על הזולת. 

אך כאשר השליטה על הזולת מתבססת על ביטול הזולת כתוצאה מערך עצמי נמוך אני מוביל להרס עצמי ולהרס הזולת והסביבה...

4.

משילות על מי, על עצמי או על הזולת?

לראשונה מוזכר המונח משילות בתורה בהקשר של חטא עץ הדעת, כאשר ה' מטיל את האחריות על האשה שפיתתה את האדם לאכול מעץ הדעת הוא אומר לה בין היתר "ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך".

בהשקפה ראשונה אפשר לראות באמירה זו ביטוי למחיר אותו שילמה חוה כתוצאה על מעשיה בחטא עץ הדעת במובן השלילי של הדבר. פיתית את בעלך לעבור על ציווי ה' יש לכך מחיר ואת צריכה לשאת בתוצאות "והוא ימשל בך", את תהיי כפופה למרותו וסמכותו, אך בהתבוננות נוספת במושג משילות נתוודע למשילות מסוג אחר לגמרי!

כפי שישנם שני אופנים במנהיגות, כך במשילות ישנם שני אופנים במשמעות המונח:  האחד- משילות על הזולת, כלומר: אדם העסוק בלמשול ולשלוט על אחרים, הנושא בתפקידים בעלי אופי ממשלתי וציבורי.

והשני- ממשל ושליטה עצמית, כלומר: אדם התובע מעצמו, מתייגע ושואף למשול ולשלוט בעצמו, על היצרים שבו, על הדחפים הגואים בו.

משילות מסוג זה יש בה בכדי ללמד אותנו על הדרך להשגת ממשל ושליטה. המושל עסוק בהשגת שליטה עצמית, ומשם שולט ומכוון את הזולת לשליטה עצמית.

הדרך למשילות על הזולת עוברת במשילות עצמית!

כאשר: האחריות מופנית אל עצמנו פנימה במטרה לנסות ולהשיג שליטה עצמית ממקום של רצון ואחריות הנובעים מצורך אמתי לחוש ולהרגיש בטוח במרחב האישי והתוך אישי, אזי המרחב של שליטה בזולת מקבל משמעות חדשה ועוצמתית ולפיה: אני 'שולט' בזולת על מנת לכוון ולהיטיב עמו, שליטה זו הנה פועל יוצא של שליטה עצמית.

כאשר: אני משקיע בעבודה וביגיעה להשיג שליטה עצמית ממקום תוך אישי, אזי אני משיג ממילא שליטה על הזולת. כלומר: הזולת רואה בי משפיע, מורה דרך לחיים והוא מקבל את מרותי וממשלתי עליו, מה שהופך משילות זו לחיובית ומעצימה.

אמנם כאשר: אנו בורחים מאחריות על עצמנו ובוחרים לראות את הצורך לשליטה על הזולת הבוער בנו, כחלק מהצורך לחוש שליטה עצמית כביכול, אזי אנו מוצאים את עצמנו מתעמרים בזולת ומנצלים את מעמדנו על מנת לשלוט בו, שליטה לשם שליטה, המפצה על החולשה שלנו והפחד לחוש חוסר אונים במרחב האישי והבין אישי.

הכרה והכרה הדדית:

ה"הכרה" (Recognition ) מושג שטבעה ג'סיקה בנג'מין פסיכואנליטית יהודייה אמריקאית.        "הכרה היא תגובת האחר המעניקה משמעות לתחושות, לכוונות ולפעולות של העצמי. ההכרה יכולה לבוא רק מן האחר, שהוא מוכר על ידינו כיצור מובדל מאתנו, לא פרי הפנטזיה שלנו"  (בנג'מין,2005). כאשר הכרה זו מקבלת ביטוי מצד שני סובייקטים המכירים זה בנפרדותו של זה, מאפשרים ונותנים ביטוי סובייקטיבי זה  לצד לזה היא מוגדרת כ-"הכרה הדדית"(שם), יש בה בכדי ללמד על כך שהזולת הפנים שלצדו חי סובייקט בעל צרכים, רצונות ומאוויים ייחודיים משל עצמו, והזולת מאפשר ונותן להם מקום וביטוי עצמי לצדו.

ייחודיותה של הכרה והכרה הדדית הנה בכך שהזולת איננו מבטל את עצמו, את צרכיו, רצונותיו ומאווייו לטובת הזולת, אלא מכיר בהם ומאפשר את ביטויים הייחודי לצדו כאמור. בכך הוא יוצר מרחב מאפשר לזולת להכיר בו חזרה ואף ליהנות מייחודיותו.

5.

והוא ימשול בך - ברכה מיוחדת!

כעת נוכל להתבונן על המשילות אותה ה' העניק לאדם על חוה במטרה לכוון ולסייע לחוה בחיים, ובהשלכה לחיינו השפעת הבעל על חייו וחיי אשתו.

כאשר האדם מתייגע בבניית והשגה שליטה עצמית על דחפיו, מאווייו ויצריו אזי הוא זוכה להתברך בברכה של "והוא ימשל בך"…

האשה רואה בו דמות משמעותית שניתן לסמוך עליה, להיעזר בה, ולהרגיש נח בקרבתה, זו סוג של משילות מסוג אחר, בו האדם המושל על הזולת ניצב בעמדת דמות משפיעה ומשמעותית כחלק מראיית ותפיסת הזולת אותו כדמות שניתן להיעזר בה, ומשם בחירת הזולת בו כמושל עליו פועלת בו את ההעצמה האישית והבין אישית.

הדרך הישרה למשילות ומנהיגות עוברת דרך הביטול והענווה:

הרעיון מבואר באריכות ובעומק במאמר אדמו"ר הריי"צ משנת תרצ"ה המבוסס על הפסוק בקהלת (פר' י' פס' ד') "אם רוח המושל תעלה בך מקומך את תנח" וגו'…

מסביר אדמו"ר הריי"צ שכאשר מזדמן ליהודי תפקיד המושל, אז מקומך אל תנח… 
כלומר: כאשר האדם רוצה להצליח בתפקיד המושל, אזי לא יעזוב, לא יניח ולא ישכח את ענוותנותו בשל התפקיד החדש אליו נכנס, להיפך כאשר יזכור וישתמש במידת ענוותנותו גם בהיותו מושל אזי מובטח לו שיתקיים בו המשך הפסוק "כי מרפא יניח חטאים גדולים", הוא יזכה לרפא את תחלואי וחטאי האנשים איתם הוא בא במגע ועליהם הוא מושל.

ומביא שם אדמו"ר הריי"צ דוגמא משני מנהיגים בעם ישראל: האחד זכריה בן יהוידע שהתנשא על העם בשל ייחוסו, מעמדו ותפקידו והוכיח אותם קשות, מה שגרם לכך שהעם רגמו אותו באבן… 

השני לעומתו יחיזיאל בן זכריה דיבר אל העם בגובה העיניים מה שהזמין את הערכתם ויחסם הטוב אליו.

הדרך למשילות עוברת בהכרה בזולת ובסובייקטיביות שלו, כבעל דעות, רצונות וצרכים ייחודיים ובמפגש עמו בגובה העיניים. במקביל לכך האדם צריך להתייגע בבניית והשגה שליטה עצמית על דחפיו, מאווייו ויצריו, בכך זוכה הוא לברכת ה' "והוא ימשל בך", זוכה הוא לכך שהזולת מכיר בערכו, מכבדו, ובוחר בו ורואה בו ראוי להיות 'מושל' עבורו, הדמות המשמעותית המנחה ומובילה אותו בשום שכל אל ייעודו.

האדם חש את 'רוח המושל' הנושבת ממי שאמור להוות עבורו מורה דרך לחיים.

האדם מזהה את אופי המנהיג האמון על צרכיו וצרכי מונהגיו וחווה את האופן בו הנהגתו משפיעה, מופנמת וחודרת במונהגיו.                                                                          

האדם מרגיש את אישיות המנהיג ועבודתו העצמית בשכל ומידות, בכדי לאפשר למנהיג להוביל אותו אל צרכיו וייעודו.       

6.

כלים מעשיים:

אז: בגלל שכנראה כולנו רוצים שילדינו יהיו בעלי תפקיד זה או אחר בעיצוב דמותו היהודית של הדור הבא, אם זה שליח של הרבי, רב, משפיע, מחנך וכד',

כאשר אנו מזהים את הפוטנציאל שבילדינו ורוצים להובילם למנהיגות נזכור שהדרך לשם עוברת ב:

באופי החינוך אותו אנו מעניקים להם- בדוגמא באישית שלנו כמנהיגים: בעל-לאשה, אבא- לילדים, מורה- לתלמידים, משפיע- למושפעים, שליח- למקורביו וכד'.

ביצירת סביבה ילדותית מאפשרת ולא כופה: סביבה מאפשרת, תומכת ומעצימה המעניקה בסיס בטחון קיומי הנשען על אמון בעולם, תחושת שייכות, תחושת ערך ודימוי עצמי חיוביים.

בעבודה עצמית בשכל ומידות טובות: התפיסה לפיה דרך לחינוך הילדים לשליטה חיובית על הזולת עובר בשליטה עצמית בבית ובחוץ על מחשבותיי, דיבוריי ועל מעשיי עם ביתי וחבריי.

בראיית האחר והכרה בו בצרכיו ובייחודיותו: הכרה בנפרדות הזולת בייחודיותו ובמתן ביטוי לייחודיות זו לצדי.

במפגש בגובה העניים עם הזולת: בדוגמת יחיזיאל בן זכריה שדיבר אל העם בגובה העיניים.

בצניעות וענווה: "אם רוח המושל תעלה בך מקומך אל תנח" וגו', זו הצניעות והענווה, הצריכה שימור בעיקר כאשר האדם עולה לגדולה!

כל אלו מגלים את הפן הבריא והחיובי שבצורך בשליטה ומובילים למנהיגות המעצימה אותי עצמי ואת הזולת והשפעתה ניכרת במונהגים ואורחות חייהם, בשכל בריא וישר ובמידות טובות.

_____

כותב השורות, ר' מישאל אלמלם. פסיכותרפיסט מוסמך וחבר באגודה הישראלית הרב תחומית לפסיכותרפיה, אחראי על מערך הנשירה בצפון ירושלים חט"ב וחט"ע מטעם עירית ירושלים, מנהל מכון להדרכת הורים ולטיפול בנוער בסיכון בירושלים, פסיכותרפיסט לטיפול בנוער עובר חוק למניעת פגיעות מיניות בהוסטל בירושלים, ומוסמך בטיפול בפוסט טראומה בייעוץ החינוכי ובחינוך המיוחד .