מאת: שמואל סלבין, ynet

כשהתבוננתי בקיבוצניק ממזרע מדבר בצורה גסה ובוטה על גבול האנטישמיות על בן דודי, נזכרתי באימה שמייחסים ל"אדמו"ר" מקיבוץ מרחביה של השומר הצעיר, ה"אדמו"ר" יעקב חזן, שאמר: "רצינו לגדל דור של אפיקורסים ובסוף גידלנו דור של בורים ועמי ארצות".

בשבוע שעבר הייתי בנופש, גלשתי באתר ynet והתבוננתי בתדהמה על השיח הגזעני על גבול האנטישמיות בין מפגין "נאור" שמחרף ומגדף מפגין חרדי על לא עוול בכפו, רק משום שהוא שאל או העיר על עיתוי ההפגנה.

המשכתי להתבונן בחוסר אמון, ופתאום אני מבחין שמישהו מהמופיעים בסרטון מוכר לי. בהתבוננות נוספת ראיתי שהחרדי המותקף הוא בן דודי: אבא שלו ואימי ז"ל הם אח ואחות.

החרדי המותקף הוא איש מחשבים ברמה גבוהה, מתחזק מערכת של חברה גדולה במשק הישראלי, והכול מלימוד עצמי - אוטודידקט - שמבטא כישרון גדול.

הסיפור האמיתי הוא אביו של המותקף, רבי יעקב. אני מלמד שיעור קבוע בקבלה ובחסידות וכשאני מנסה לתאר לתלמידים דמות מופת של איש ישר דרך, צנוע אמיתי, נחבא אל הכלים, או בלשון של חסידי חב"ד דמות ה"בינוני" מספר התניא, אני רואה בעיני רוחי את דודי יעקב.

הסיפור על אודות דוד יעקב מתמקד בשנות החושך של השלטון הקומוניסטי, שאסר על סממני דת. לאחר שהשתחרר מהכלא הסובייטי הוא עזב את רוסיה האירופאית ועבר לחלקים אחרים באימפריה הסובייטית - אל המדינות האסייתיות ששם היתה פחות הגבלה של "דת הקומוניזם", וגם שם דוד יעקב שמר על סממני הדת הפומביים: גידל זקן והלך שנים רבות עם מטפחת על חלק מהפנים כדי להסתיר את הזקן שהוא התעטר בו, כדי לא להסתכן במאסר ממושך נוסף באחד הגולגים של המשטר. אולי חמור מכך - לגזר דין קשה - משום שמירתו על הדת והתרבות היהודית.

כשהתבוננתי בקיבוצניק ממזרע, קיבוץ של השומר הצעיר, מדבר בצורה גסה ובוטה על גבול האנטישמיות על בן דודי, נזכרתי באימרה שמייחסים ל"אדמו"ר" מקיבוץ מרחביה של השומר הצעיר, יעקב חזן, שאמר: "רצינו לגדל דור של אפיקורסים ובסוף גידלנו דור של בורים ועמי ארצות".

ואני אוסיף: "אכן גידלתם דור של בורים ועמי ארצות, אבל מהיכן השנאה היוקדת לכל מי שנשמע או נראה או אפילו מריח מיהדות"? טוב שהמפגין הגזען לא לקח מספריים וגזז בכוח את זקנו של בן דודי, התמונה המתקבלת היתה כנראה "מושלמת".

כל זה כמובן עטוף בהתחסדות ובצביעות של פסדו ליברליזם, "אהבת אדם", קבלת הזולת וקבלת השונה ממך.

בושה.