ימים אחרונים בקעמפ נושאים איתם אווירה אחרת ומרגשת, החיילים מרגישים משהו אחר באוויר וגם הצוות נותנים הכי הרבה בשביל החיילים כדי לסיים בטעם נפלא של עוד.

יום שלישי, היום שלפני יום הסיום של הדיי קעמפ, החל כרגיל עם מסדר בוקר, תפילה ולימודים. לאחר מכן התבשרו החיילים כי בערב מוזמנים החיילים להצגת צוות מושקעת ומרגשת. אבל, רק החיילים שיעמדו ויסיימו את האתגרים שמצפים להם בפעילות היום, יקבלו כרטיס כניסה להצגת הצוות, הנקראת בשם הדו משמעותי: "וקשרתם לאות". עד מהרה יצאו החיילים אל האתגרים הרבים שחיכו להם בדמות דוכן בשם 'פוטו שמשון' שעל כל הסיירת להתחפש בצורה מצחיקה בתוך זמן מסוים ולהצטלם. או כגון דוכן שחייב שיתוף פעולה בין כל הסיירת, בה נדרשו החיילים להעביר כוסות של מים בין כל חיילי הסיירת בתוך זמן קצוב מראש וכן הלאה והלאה.

למרבה המזל, כל החיילים עברו את המשוכה וקיבלו כרטיס כניסה להצגת הצוות בערב. החיילים הנרגשים ישבו וצפו בדממה על שטח המגרש. ניתן לציין כי עשרות ילדים ואף הורים מהקהילה בצפת הוזמנו והגיעו לצפות בהצגה. ההצגה סיפרה על יהודי, שרב בית הכנסת רואה שהוא מידי ברכת כהנים מקפיד לצאת מהבית כנסת, הוא תמה על כך ומכאן מתחיל סיפור מרגש שמספר לו אותו יהודי, המכונה 'יוס'ל'. הסיפור הוא שאותו יוס'ל, הופרד מאחיו בגיטו וורשא, כמה שניות לפני שאביו חילק את התפילין שלו בין שני בניו, ליוס'ל נתן תפילין של ראש ולאחיו - תפילין של יד. האח נעלם במהלך המלחמה ואילו הוא הגיע לאושוויץ. במחנה ההשמדה, היה איש מיוחד שעלה על המוקד משום העובדה שבחר למסור את נפשו ולא לגלות מי גנב את הקמח למצות, שלמעשה היה זה מיודענו יוס'ל. האיש הצדיק, החליט בתור בקשה אחרונה לומר ברכת כהנים לכל אסירי המחנה וביניהם יוס'ל שלנו. כך מסתיים הסיפור שסיפור אותו יוס'ל לרב בית כנסת. הסיום המרגש של ההצגה, בה מצא והפגיש אותו רב בית הכנסת את יוס'ל ואחיו שהופרד ממנו עוד באושוויץ, השאיר את כל הצופים מלאי דמעות וההתפעלות על ההשקעה העצומה וההפקה המסודרת. לאחר ההצגה החלה בספוטניות שירי הפרידה של גן ישראל, והחיילים הנרגשים עזבו את השטח.

ביום האחרון נדמה כאילו הרוח שורקת אחרת, וגם השמש שלחה קרניים שונים. מיד החל מסדר, תפילה ולימודים. ואחר כך נפתח משפט הצוות לו חיכו החיילים בשקיקה רבה. בית המשפט לצוות דן בצורה הומוריסטית ב'פשעי' הצוות בדמות מפקד שנהג להרדם דווקא בתוכניות ההווי, או על צוות הטכני שנהג לאחר את ארוחת הבוקר באופן קבוע. כן נקבעו גזרי דין הומוריסטים ל'נאשמים'. היום האחרון הסתיים בהכרזה על ה"עונש" של החיילים על התנהגותם הטובה: לסיים את הקעמפ...

בערב של היום האחרון באנקעט הסיום החגיגי של גן ישראל נפתח בוידאו של הרבי ופרק של הרבי, לאחר מכן חולקו התעודות לחיילים המצטיינים, בלימודים, בתפילות ובברכת המזון. לאחר מכן הגראמען המפורסם ופתאום, מצאו החיילים את עצמם שרים בעניים דומעות את שיר הפרידה של גן ישראל. הגנרל והמרכז הורידו בדרמטיות את החולצות והמשרוקית. והחיילים זכו להכנס אל המקומות השמורים ביותר של גן ישראל: אל המפקדה, המזכירות וגולת הכותרת: ביקור מיוחד בגנרליה מטילת האימה. עין לא נותרה יבשה עת חיילי גן ישראל, והצוות המוכשר שר בשער הקעמפ 'ליד השער הוא ניצב... גוד ביי גן ישראל, אותך לעולם לא נשכח'. החיילים המלאי דמעות התקשו לעזוב, אבל אם מפאת השעה המאוחרת ואם בשל ההורים המחכים, אט אט השתררה דממה בשטח, עד לדיי קעמפ גן ישראל -אור מנחם- צפת לשנת התשע"ח. מחכים לכם.


צוות הדיי קעמפ רוצה להודות למסייעים הרבים ובראשם: הנהלת ת"ת אור מנחם: הסמנכ"ל הרה"ח שמחה זילברשטרום, למנהל רשת מחנות הקיץ אור מנחם הרה"ח אבי בן הרוש ולהרה"ח לוי ליבעראוו. למד"א הרה"ח מרדכי ביסטריצקי, וכן לאנ"ש מקהילת חב"ד צפת שהתגייסו ונתנו מהונם וממרצם למען הצלחת הקעמפ: למנהל סמינר בית חנה הרה"ח יוסף יצחק חיטריק, מנהל קמפוס בית חנה הרה"ח אבי חדד ויו"ר אגודת חב"ד צפת הרה"ח חיים קפלן.