בנקעט הסיום של השלוחים הצעירים ● גלריה

מערכת COL | יום כ"ח אב ה׳תשע״ז 20.08.2017

בנקעט הסיום של השלוחים הצעירים ● גלריה

ראל קאל

לבה רותחת של אהבה והתקשרות לרבי בערה באולם הכנסים של "קריית גן ישראל-השלוחים הצעירים" ביומו האחרון של הקעמפ ● היישוב נחלים, השקט בדרך כלל, סאן וגעש ● אולם הבנקעט הוכן מבעוד מועד לקליטת ההמונים ● לכתבה המלאה

לבה רותחת של אהבה והתקשרות לרבי בערה באולם הכנסים של "קריית גן ישראל-השלוחים הצעירים" ביומו האחרון של הקעמפ.

אל בנקעט הסיום המפואר הוזמנה משפחת השלוחים בארץ הקודש, אנשים נשים וטף, שבאו לטעום מעט מן ההוי החסידי והאווירה המיוחדת שחווה בנם בקעמפ.

היישוב נחלים, השקט בדרך כלל, סאן וגעש. בינות לרחובות הפסטורליים נעו עשרות שלוחים מכל רחבי הארץ, מקרית שמונה שבצפון ועד אילת שבדרום, עובר דרך יישובי הגליל והשומרון, השפלה והערבה. כולם, מן הערים השכונות והיישובים, הפועלים עם צעירים ומבוגרים, בקמפוסים ובבתי הרפואה, כולם באו להצדיע לרבינו המשלח, ולבניו – השלוחים הצעירים.

אולם הבנקעט הוכן מבעוד מועד לקליטת ההמונים. החיילים ישבו סביב שולחנות ערוכים, וההורים צפו מן הצד במתרחש.

הבנקעט התחיל בכתיבת פ"נ לרבי, כשברקע החיילים מנגנים את המנון "בידו רועד העט", המתאר את כניסתו של השליח לד' אמות של הרבי.

לאחר כתיבת הפ"נ והכרזה של הסיירת המנצחת, פצח הזמר החסידי ר' שמחה פרידמאן בליווי הקלידן המפקד יוסי אלטבוים בהמנון יש כתובת, מהמובחרים שבהמנוני הקעמפ, המתאר את סדר יומו העסוק של השליח, את הרגעים הקשים והמשברים, ואת שעות הלילה הקטנות, בהן הוא יושב ושוך לתוך הדף את הכאב ויודע כי תמיד, הרבי נענה.

נציג החיילים השליח-הצעיר שניאור זלמן אייזנבאך מהעיר אילת ריגש את הקהל כולו. הוא סיפר לחביריו השלוחים ולהוריהם את הקשיים אותם הוא חווה והבדידות במקום השליחות, אך כאשר הוא נזכר ברגעים מהקעמפ, עת ישב יחד עם חביריו לסיירת, שלוחים צעירים כמוהו, החיים במקום שליחותם במשך השנה ללא חברים ומשפחה, ונזכר בדברי המפקד כי הוא לא רק "בן של שליח" אלא "שליח בעצמו", הוא מתעודד ומתחזק. הקהל כולו, צעירים ומבוגרים קם על רגליו והריע לשליח הצעיר!

לאחר הפסקת "גראמענים" כמיטב המסורת, המתארים בעליצות אפיזודות מיוחדות מהווי הקעמפ, נפתח מעמד ה"ראל קאל". כל שליח צעיר ענד על צווארו "תג שליח", המספר את שמו ואת מקום שליחותו. בחזית האולם הוצבה מפת השליחות בארץ הקודש, כשכל חייל מצמיד סיכה עם שם המקום בו הוא שליח.

ערים וישובים, שכונות וסניפים, כולו עלו בימת ה"ראל קאל" כשהקהל כולו נזכר במעמד המקורי המתקיים בכל שנה בכינוס השלוחים העולמי.

כאשר סיים המנחה להקריא את שמות הסניפים הריע הקהל כולו לכל השלוחים בארץ הקודש, כשאל האולם נכנס הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב. התזמורת פצחה במחרוזת השלוחים, כשהניגון לר"ח כסלו מתנגן ברקע.

האולם רעש וגעש. ההורים-השלוחים, לא יכלו להתאפק, פרצו את המחיצות ורקדו יחד עם ילדיהם במשך רגעים ארוכים. "שלוחי אדוננו טו ברינג משיח צדקנו", פיזזו כולם, "אשרינו, שלוחים אנחנו". שלוחי הרבי הצדיעו והריעו לילדיהם שמלווים אותם בכל השנה בעת הפעילות, והוכיחו כי הם בעצמם "שלוחים צעירים".

זמן פרידה

הגנרל פתח בטקס הסיום, לצלילי ההמנון "עם רדת שמש". הוא תיאר להורים את החוויות אותם חוו בניהם בקעמפ, והדגיש בפניהם שוב ושוב כי את שלמדו הילדים במהלך הקעמפ – "לתקן עולם במלכות ש-די", עליהם ליישם מיד ביציאתם מהקעמפ, בחזרתם למקום השליחות.

"הנה הגיע הרגע, זולגות עיני בדמע, לקעמפ גן ישראל אומר אני גוד-ביי, חייל הנני כל ימי חיי!" סיירות סיירות חיילים ומפקדים נעו בעיגולים סביב השולחנות, ממאנים להיפרד.
"תם הזמן, הקעמפ כולו נגמר", אך העבודה רק מתחילה.