מאת: יואל פרידמן

"אני מאשים"

אני "מאשים" כל יהודי העומד על נפשו מפני הקמים עליו להורגו, בצדק, מפאת "בית דין צדק".

אני מאשים את "בית דין צדק", על כינוי מחבל בתואר "המנוח", ו"הורג", לוחם שניטרל את "המנוח" בלחיצה על ההדק.

אני "מאשים" את הלוחמים שסובלים מבזיונות והשפלות מאויביהם, בעיר אותה רכש בארבע מאות שקל כסף אברהם אביהם.

אני "מאשים" את מזרימי הכסף לארגוני אמהות, הפוגעות בחוסן הצבאי והמדיני וממילא בילדיהם, בנים ובנות.

אני "מאשים" על דם שלריק נשפך, כל אם עבריה שמסרה את גורל בניה לידי המפקדים שאינם ראויים לכך.

אני "מאשים" את המפקדים, שהפקירו חייל לדמם למוות בקבר יוסף למען המדינאים.

אני "מאשים" את המדינאים, שהפקירו חייל, אתנן לתאבי-בשר יהודי: שבעים זאבים.

אני "מאשים" את היהודים "בממשלת כל אזרחיה", שממשלתם פוגעת בעמה כדי לרצות את אויביה.

אני "מאשים" את הממשלה הזו ואת קודמותיה בשנים לאחור, שכולן היו חלשות, רפוסות ורפויות וזרעו בלב העם פחד ומגור.

אני מאשים את דוד בן גוריון שאמר: "עתידנו אינו תלוי במה יאמרו הגויים, אלא במה יעשו היהודים". המדינה לא תהיה מדינת-חסות. "או"ם שמום", אולם דבריו מומשו עד עצם היום הזה רק על הנייר.

אני "מאשים" את הפוסט ציוניים, שרצחו את הציונות בטרם מלאו לה מאה ועשרים.

אני "מאשים" את הציונות שהייתה מצע לתרבית מוצלחת, לגידולה הממאיר של הפוסט-ציונות הרווחת.

אני "מאשים" את בנימין זאב תאודור הרצל שהזה כי מדינת ישראל תהיה מקלט לבני ישראל מפני שונאי ישראל.

אני "מאשים" את מדינת ישראל שנוסדה למפלט, אך אין מפניה עיר מקלט...