לאחר יום עמוס ומעייף בו הקימו החיילים את קרית גן ישראל על כל פרטיה ביער ביריה נבהלו לגלות כי אחד מהמפקדים האהובים והמסורים התעלף.. מיד החלו תפילות לשלומו, אמירת תהלים לרפואתו ושעה ארוכה שהו החיילים בדאגה לשלום המפקד, תוך כדי אמירת סגולות שונות ומשונות כאשר לפתע פרץ יחד עם כל הצוות בשירת המנוני המתיחות האהובים ונפתחה בסערה מלחמת ההתקשרות שלה חיכו החיילים כל כך.

למחרת, כבר במסדר הבוקר התחלקו החיילים לשני פלוגות: פלוגת 'קריאת שמע' ופלוגת 'מודה אני' כאשר לכל פלוגה בוער הרצון והחשק להיות הפלוגה המנצחת ובדיוק לכן התפילות, המסדרים, אמירת 12 הפסוקים שירת ההמנונים ואמירת ברכת המזון נראו אחרת לגמרי מכל יום אף שכל יום גם הוא רווי בחיות חסידית ובאש חב"דית לוהטת אך בכל זאת, זמן המלחמה הוא אחרת לגמרי שלא בערך לשום דבר אחר בחיי הקעמפ, כל קבוצה למדה ברצינות את תוכן הקבוצה, הזדהתה עם המסר שהיא נושאת ושרה המנונים הקשורים אליה.

לקראת ערב, עם שקיעת החמה התכנסו שוב החיילים לקרית גן ישראל וצפו בהצגה מושקעת, מצחיקה למדי ומאידך עמוקה עד דמעות ששילבה את תכני שני הקבוצות וגרמה לחיילים להפנים את המסר בצורה עמוקה יותר ופנימית יותר. את בשורת נצחון פלוגת 'קריאת שמע' קיבלו החיילים למחרת בבריכה, כשהשחייה כולה מלווה בתרועות החיילים והמנוני הקעמפ..

ועוד יום עמוס, צפוף ומהנה עבר על חיילי הקעמפ, שוב שבו לביתם עייפים עייפים אך חסידים מסורים ומרוצים יותר מתמיד, אוגרים כוחות לקראת היום הבא העמוס לא פחות ושלל ההפתעות שמביא איתו!​